The Macabim & Me - המכבים ואני

החניך יבין שסיפור גבורת המכבים שלא נכנעו  אלא נלחמו בגבורה ושמרו על דתם קשור לגבורה הפנימית היומיומית של כל אחד מאתנו.

מהלך הפעולה:

1. ספרו לחניכים בקצרה את סיפור גבורת המכבים ושאלו אותם מה הקשר                              לחיינו היומיומים הרי זה היה ונגמר ?!

 2. בחלק זה החניך יבין שהגבורה היומיומית מתפרשת על כל תחומי החיים שלנו  ועלינו רק לקיים אותה.

  Þ  ספרי לחניכים את שלושת סיפורי הגבורה המצורפים ( אפשר להציג, לחלק                                              

 תפקידים  לקרוא ביחד וכדומה ).

 3. הקריאי את המדרש הבא שאנו אומרים יומיום בברכות השחר המבטא את המיוחד בגבורת עמ"י שהיא איננה גבורה חיצונית אלא גבורה פנימית שכובשת את היצר הרע שבי,  גבורת הנשמה האלוקית.

"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אוזר ישראל בגבורה". 

בגמרא במסכת ברכות, קשורה ברכה זו עם חגירת החגורה על הגוף. בימי קדם היתה החגורה חשובה במיוחד ללוחמים.

כיון שהיתה אמצעי לנשיאת נשק אישי, כגון: אקדח, סכין, חרב וכו'. ועל כן החגורה היתה מזוהה עם גילוי גבורה. 

היהודים מיחסים לחגורה ענין רוחני. האבודרהם רואה בחגורה סמל להתקשרות חזקה, כיון שהיא מהודקת אל הגוף,

כמו שכתוב: "כי כאשר ידבק האזור את מתני האיש, כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל ואת כל בית יהודה, נאום ה'.

להיות לי לעם ולשם ולתהילה ולתפארת". (ירמיהו, י"ג, י"א). באופן זה מוסברת הזיקה בין ישראל לבורא העולם,

שהוא מקור הכוח והגבורה של עם ישראל. 

בזמנים טובים ובזמנים רעים. לעולם לא ינתק הקשר בין עם הסגולה לקב"ה שבחר בו. ישראל תמיד תמיד נשאר 

נאמן לתורה ונותן התורה. במשך אלפי שנים של גלות ויסורי גלות, היותה התורה מקור וכוח להישרדות, להתגבר

על כל הקשיים ולשמור על הזהות היהודית המיוחדת גם בעת שהיינו שקועים בין אומות העולם.

ע"פ ההלכה יש לחגור אבנט בזמן תפילה, על מנת להפריד בין החלק התחתון לחלק העליון של הגוף. כמו שאמרו

חז"ל: "שלא יהא לבו רואה את הערוה" (שו"ע או"ח, צ"א, ב). הפרדה זו נחוצה על מנת להשיג רמה גבוהה של

טוהר המחשבה וכוונת הלב בעת התפילה. כי במערכות העליונות של הגוף נמצאות התכונות הרוחניות של האדם:

מחשבה, רגש ודיבור. במערכות התחתונות של הגוף נמצאים התיפקודים הגשמיים הנחותים יותר. חגירת האבנט

יוצרת את ההפרדה בין החלקים ומחזקת את טוהר המחשבה והלב. 

מהנ"ל ניתן להבין את תוכנה הרוחני של הברכה: "אוזר ישראל בגבורה" - גבורה רוחנית, גבורת הרוח על

הגשם, להתחזק בעניינים הרוחנים למרות משיכת הגוף לעניינים הגשמיים. זוהי הגבורה האמיתית. כמו שאמרו

חז"ל בפרקי אבות: "איזהו גבור הכובש את יצרו". 

סיכום: ההתגברות היומיומית על היצר במלחמות פרטיות שלי ממשיכה את דרכם

של המכבים ומתפרסת על כל תחומי החיים ועלינו לקום ולעשות.

                                                                                              בהצלחה, מרכז הדרכה!         

בס"ד

 Þ שלושת סיפורי הגבורה:

·     בתוכנית הראשונה סיפר סמל פ. על חלקו במבצע X לכיבוש מוצב אויב בדרום. "היה חושך אימים מסביב, לא ראינו כלום. היינו מוכרחים לעבור את הגדר ולהגיע למוצב, חוטי התיל היו סבוכים, המפקד צעק: מי עושה  את העבודה? - מיד קפצתי. הייתי שוכב על גדר- תיל כדי שכל הפלוגה תצליח לעבור את המחסום הראשון. קמתי מהגדר כשכדורים שורקים עוברים מעל ראשי והתחלתי לרוץ אל עבר המוצב תוך זריקת רימונים וירי מהנשק שבידי. כדור אויב שרט את ידי הימנית, אך המשכתי... לא פחדתי... ידעתי שמשהו חייב לעשות זאת... אם לא אני, יתכן שהפעולה תיכשל... זה היה קשה... כל הח'ברה נשארו שוכבים מתחת לפתח המוצב בגלל האש הנוראה... החלטתי שאני חייב להפסיק את אש האויב... קמתי... למרות האש העזה והשלכתי רימון אל עבר מקור הירי... הייתי בסכנת מוות... עשיתי את זה למען המולדת..."

·     "זה היה כחודש לפני חג הפסח, רצינו לעשות סדר ליל פסח כמו שצריך... אבל לא היו לנו הגדות... היה איסור על היהודים לעשות ליל פסח, ולקנות הגדות לפסח. החלטתי להסתכן... התחפשתי לכומר נוצרי, נכנסתי לכנסיה, הלכתי לספריה והשגתי הגדה. איך משיגים עוד? גייסתי כמה חברים שהיו פעילים בציבור היהודי והחלטנו לפתוח בית דפוס קטן להגדות פסח. הסיכון היה עצום... אם נתפס נשלח לסיביר... אני לא מאחלת זאת לאף אחד... היינו נכנסים לחנויות וקונים כל פעם 2 דפים לבנים ריקים... אם היו קונים יותר היה הדבר מעורר חשד... מצאנו מכונה עתיקה... לשכנים הודעתי שאני נוסעת לשבוע חופשה אך נכנסתי למרתף שבביתי... שלא ישמעו את רעש המכונה... היה צפוף... מעט מים... לא פעם דפקו על דלת הבית וליבי הפסיק לפעום... במאמצים מרובים הצלחנו להדפיס 6 הגדות... אחת לכל 2 משפחות... אסור היה גם לעשות ליל סדר... הסתכנתי שוב ועשינו את הסדר במרתף... היום בישראל זה אחרת..."

·     סיפר מורה מביה"ס על אחד מתלמידיו שבמסגרת תוכנית החונכות לתלמידים קיבל לטיפול ילד מכיתה ב', שקט, סגור, שהיו לו קשיים רבים עם הוריו ובביה"ס. ה"שידוך" ביניהם נראה בתחילה לא מתאים, אולם משהו במבטו של הילד כבש את ליבו של הנער והוא החליט ולנסות ולעבוד איתו בכל זאת.

ההתחלה היתה קשה... שעות על שעות היה מנשה להבקיע את החומה שבנה סביבו הילד... האתגר היה גדול... מאמציו הרבים החלו לתת פרות... אולם בד בבד חש שכל עולמו סובב סביב הילד... וחלה נסיגה בלימודיו הוא, בקשריו עם החברים ובזמנו הפנוי לתחביביו.

חבריו החלו ללגלג עליו ושאלו אותו "האם הילד מוכן לשחרר אותך לכמה שעות?" הוא שהיה תמיד במרכז העניינים, אהוד וחביב נעשה פתאום מטרה ללעג והתחושה היתה נוראה... לשיא הגיע כאשר היה חייב להחליט לקראת האליפות בביה"ס בכדורסל בין השתתפות בנבחרת הכדורסל של בתיה"ס, בה מאוד רצה לשחק, לבין עזיבת הילד איתו עבד... מעמדו החברתי בין חבריו עמד על כפות המאזניים...

בסוף השנה זכה בפרס החונכות של ביה"ס.