מטרה:

החניך יבין שעליו לבדוק האם הוא הצליח להתקדם ולנצל את יכולותיו וכוחותיו.

בס"ד

אני מול עצמי

רקע:

שלום קוראים לי נתי, ואני בחור מאוד סימפטי (ורגיש וספונטני…).

אני חושב שיש לי כשרון בציור ובנגינה, וחוץ מזה תכננתי השנה גם להיות אדם יותר טוב.

האם הצלחנו להתקדם,  ולנצל את היכולות שלנו, להיות יותר עצמנו?

מטרה:

החניך יבין שעליו לבדוק האם הוא הצליח להתקדם ולנצל את יכולותיו וכוחותיו.

שלבים:

1. אסוציאציות

2. כסא עם מטרה

3. סיפור בלי סוף

4. הנסיך הקטן עצלן

5. סיכום ביניים

6. התמודדויות בשטח

7. סיכום

שלב א': אסוציאציות

המדריך עובר חניך, חניך, זורק מילה (לדוגמא: שולחן, כסא, דם, חלון וכו' ), וכל חניך צריך להגיד את המילה הראשונה שעולה לו בראש (לדוגמא: המדריך: שולחן, החניך עונה: כסא).לכל חניך אומרים כ- 2 מילים. צריך להלחיץ את החניכים כדי שיגיבו מהר בלי לחשוב יותר מדי, ולדלג על החניכים שמתחילים לחשוב. אפשר לחזור אח"כ לחניכים שדילגנו עליהם, כדי לשתף את כולם.

כשמלחיצים אותנו, נזרוק את מה שעולה לנו ישר בראש, ולא נושפע ממה שאחרים ענו לפנינו.

מידי פעם, המדריך יחזור על המילים שכבר נאמרו לחניך אחר קודם, כדי להראות את ההבדלים בין התשובות של החניכים.

כל חניך יגיב בצורה שונה למשמע אותה מילה ממש.

לדוגמא: כשנגיד לאחד החניכים: "דם", הוא יענה: "אדום". חניך אחר יענה: "רצח".

שלב ב': כסא עם מטרה

נספר סיפור, כמעט אמיתי, על משפחת כהן. דני קיבל לבר-מצווה הרבה מתנות. בין המתנות הוא קיבל גם כיסא. כיסא רגיל, פשוט. אבל מה, לא היה להם מושג מה עושים עם הדבר הזה עם 4 רגליים. בסוף סתם תקעו אותו בצד. לפעמים אמא של דני הייתה תולה על הרגליים שלו כביסה. לפעמים היו הופכים אותו ומשתמשים בו כמו כרית, לפעמים היו משתמשים בו בתור שולחן לארוחת ערב.

עד שהגיע היום הגורלי. שלומי, אחיו הקטן של דני, שיחק כדורגל. הוא ביקש מכולם לשחק איתו, אבל לאף אחד לא היה זמן. הוא הסתכל ימינה, שמאלה, ושוב ימינה ומצא פתרון. הוא העמיד את הכיסא על הרגליים והעביר את הכדור בין הרגליים של הכיסא. בהתחלה הוא לא כל כך הצליח, אבל אחרי כמה אימונים הוא עשה את זה.

שלומי היה עייף.

 הוא הלך אחורה בטבעיות והתיישב על הכיסא, בהתחלה הוא נבהל וקפץ, אבל אחר כך הוא פשוט התיישב ונרדם.

לכיסא יכולים להיות שימושים רבים, אך יש לו רק מטרה אחת או שימוש אחד שיממש את היכולות שלו. אפשר להפוך מיקרוגל לארון אוכל. אפשר  הכל. השאלה היא אם אני מנצל אותו עד הסוף, או מבזבז את הפוטנציאל.

כך גם האדם. לכל אדם יש פוטנציאל אחר, השאלה היא אם אני מממש את מה שטמון בי או לא. העובדה שאני שונה ממך, רק מעידה שכנראה יש לי תפקיד קצת שונה ממך בעולם.

הערה: את הסיפור כדאי להציג ולספר בע"פ.

שלב ג': סיפור בלי סוף.

נציג הצגה על אדם בשם ירחמיאל רחמילביץ.

יום שלישי בבוקר.

ירחמיאל מתעורר ונזכר שהיום זה היום. היום זה היום הגדול בחייו. היום הוא מתחתן עם יזראלה השונמית.

כן היום זה קורה. אף אחד מהחברים שלו לא האמין שזה יקרה. ירחמיאל מתחתן הערב. הוא הפסיק לחלום ורץ לתפילת שחרית. אחרי התפילה הוא מדד את החליפה החדשה, ובדק אם היא מתאימה לצבע הפרחים, הוא הסתרק יפה, נעל את נעליו ויצא לחתונה.

בדרך לאולם הוא שמע שירים קלאסיים, ואח"כ העביר ערוץ כדי לשמוע את המשחק של הנבחרת נגד אוסטריה. הנבחרת ניצחה בגדול. הוא חנה את  הרכב במרחק הליכה מהאולם ויצא ברגל.

פה נפסיק את ההצגה. ירחמיאל לא הגיע לאולם. השאלה היא : למה?

מה קרה לירחמיאל?

אפשר להציג את הכלה המחכה, ומסתכלת בשעון, אבל ירחמיאל לא מגיע.

נבקש מהחניכים להעלות הצעות כתשובה  לשאלה, למה ירחמיאל לא הגיע?

(את השאלה יכולה להציג הכלה הבוכיה- יזראלה השונמית).

נציג כל הצעה שהם מציעים.

כדאי להכין מראש כמה רעיונות, כדי שאם החניכים לא יהיו יצירתיים,

נציע כמה רעיונות משלנו.

לדוגמא:

1. דרס אותו אוטובוס

2. ירחמיאל היה טייס והוא פשוט שכח למה הוא הגיע לאולם

3. הוא התחרט

4. חטפו אותו

5. הוא פגש חבר שהיה בצרה ורץ לעזור לו.

סביר שההצעות שלנו יפתחו להם את הראש ויעלו גם רעיונות שלהם.

הערה: אפשר לערוך את ההצגה בתוך מסגרת גדולה של טלויזיה, ובקטע החסר בהצגה- הסיבה שירחמיאל נעלם- נצעק ונרביץ לטלויזיה כי היא תמיד מתקלקלת בקטע הכי מותח. כשהיא תחזור לעבוד, סוף סוף, נראה פתאום את הכלה בלי החתן. נבקש מהחניכים להשלים את הקטע בו הטלויזיה לא עבדה.

נחלק את ההצעות שלנו לשני סוגים:

1. החברה השפיעה עליו

2. הוא השפיע על עצמו.

חלק מהגורמים שמנעו מירחמיאל להגיע היו חיצוניים. חלקם היו פנימיים, זה יכול להיות: עצלנות, שכחה, עייפות וכו'.

בפעולה זו נעסוק בגורמים הפנימיים שבתוך האדם עצמו.

שלב ד': הנסיך הקטן עצלן

נקרא לחניכים את הקטע הבא- כדאי לצלם אותו לכולם, או לכתוב אותו בגדול, אם החניכים שלכם לא בקטע של להקשיב, אפשר לתת אותו מראש לכמה חניכים כדי שיכינו הצגה- אחד קורא ושניים מציגים. אם הם ישותפו לשאר יש אינטרס לשתוק.

בשלב זה ניתן לשלב את החניכים, ולשאול אותם, על מה הקטע מדבר, ומה הבעיה בעצלנות?

בכלל, כדאי לשתף את החניכים בשאלות, אם הם ברמה המתאימה. אם לא, אנחנו יכולים להעביר את המסר בעצמנו.

כוכבו של העצלן/הנסיך הקטן

הנסיך הקטן הלך עוד כברת דרך עד שהגיע לכוכבית קטנה ולא מסומנת, כוכבית חשובה ביותר. היה עליו לסתום את אפו ביד אחת, ובשניה לפלס לו דרך משום שהמקום היה מלא לכלוך, עשבים שוטים וחפצים ישנים הפזורים לכל עבר. לפתע נתקל בדמות שוכבת ישנה, "אוי!" צעק האיש וחזר לישון.

"סליחה" אמר הנסיך הקטן "לא ראיתי אותך". האיש לא ענה.

"סליחה " אמר הנסיך "לא ראיתי אותך". האיש לא ענה. "סליחה" אמר שוב הנסיך הקטן "לא ראיתי אותך", "נו, ועכשיו משראית אותי, אתה יכול לזוז ולהפסיק להפריע לי לישון?"      

"מדוע אתה ישן?" שאל הנסיך הקטן בהתעניינות. "איזו שאלה, אתה לא רואה שחשוך כאן, עדיין לילה, פה כל הזמן לילה". "זה נורא"- קרא הנסיך הקטן בבהלה. "מדוע השמש אינה זורחת כאן?"

"השמש- לפני זמן רב השמש הייתה…" אמר האיש ונרדם שוב. "סליחה, מה הייתה השמש?" (אולי היה זה חוסר נימוס, אולם הוא היה סקרן מאוד). "לפני זמן רב השמש הייתה זורחת כאן כל בוקר. אבל הכוכב כ"כ מוזנח ומלוכלך עד שנמאס לה לבוא. ומאז חשוך כאן לגמרי…. לעולם אינך מפסיק לשאול…" מדוע אינך מנקה את הכוכב? לא התאפק הנסיך ושאל עוד. "משום שחושך ובחושך ישנים. אינך מבין שום דבר לבד?"

"השמש אינה מאירה משום שמלוכלך ואתה אינך מנקה משום שחשוך- הרי זה מצב ללא מוצא"- אמר הנסיך הקטן בצער. "מעניין מה הייתה השושנה שלי אומרת על כך…"    

שלב ה': סיכום ביניים

נסכם את 3 השלבים :

כל אדם שונה מהשני. אני שונה- יש לי תכונות ויכולות אחרות ממך. אני שונה וגם יש לי תפקיד אחר בעולם. לכל אדם יש תפקיד משלו שרק הוא יכול לעשות.

אבל, לפעמים אני לא מצליח לעשות מה שמתאים לי. למה?

1.      לא תמיד חשבתי מה מתאים לי- אני הולך עם הזרם. בקיצור אני בכלל לא יודע "מי אני"?

הוספנו שתי אפשרויות לגורמים שמשפיעים על האדם:

2. החברה סביבנו

3. האדם מפריע לעצמו.

שלב ו': התמודדויות בשטח

עד עכשיו כל הפעולה עסקה בעקרונות, בתאוריה. אני מיוחד, יש לי מטרה משלי, יש גורמים שמשפיעים עלי. סיפור נחמד דווקא. עכשיו הגיע הזמן להגיע תכל'ס, לשטח. לבדוק איך אנחנו מתנהגים באמת.

הרשימה הבאה היא הצעה בלבד. תחשבו על מקרים שמתאימים לחניכים שלכם!!!

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

יוצאים להתנדבות למוסד מפגרים. עשיתם להם הרקדה ופתאום אחד המפגרים רוצה לרקוד איתך לבד באמצע החדר כל החברה עומדים מסביב. רוקדים?

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

כל השבט צוחק על אחת החניכות. למה? כי היא אמרה שהיא לא שומעת שירים של מדונה. שותקים או מגינים עליה?

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אתה יושב בסרט עם כמה חברים. אתה חושב שהסרט מטומטם, אבל הם נהנים "חבל על הזמן". יוצאים או נשארים?

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

המורה עלה עליך שלא הכנת שיעורי בית. אתה משקר ואומר שהיית חולה או משלם את המחיר?

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

הנהג באוטובוס התבלבל ונתן לך יותר מידי עודף. מי מרוויח, אתה או אגד?

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

חזרתי הביתה מאוחר, אני כבר בתוך המיטה. פתאום נזכרתי שלא התפללתי ערבית. קמים או משלימים בשחרית?

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אין לך ברכון ואתה לא זוכר את כל ברכת המזון בע"פ. מחפשים בכל הבית או מאלתרים ברכה?

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אבא שלך ביקש שתחזיר ספר לשכנים, שכחת ועכשיו כולם מחכים לך שתשלים ל- 11 בכדורגל. מתחמקים או מחזירים את הספר?

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

נזכרת בפאשלה עצבנית שקרתה לאחד מהשבט. מספרים לכולם או שותקים?

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

טקס יום הזיכרון. חבר שלך מת לספר לך בדיחה מעולה. משתיקים אותו או לא?

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אתה רואה חבר שלך משחית רכוש. שותקים או מעירים לו?

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אתה רואה ברחוב ילדה קטנה בוכה. אתה מתערב ושואל מה קרה, או סוגר את העיניים כדי לא לראות?

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

החבר'ה מעשנים נרגילה. אתה חושב שזה לא בסדר, אבל הנרגילה עברה בין כולם ואתה אחרון. מתחמקים או שואפים?

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

הערה חוזרת: תמצאו ותמציאו שאלות שמתאימים לחניכים שלכם.

תחשבו- האם הם ישתתפו?

נחלק התמודדות לכל חניך ונעשה סבב בניהם. כל חניך יקרא את הפתק שהוא קיבל, ויענה לשאלה: מה היית עושה?

ננסה לברר איתם מה עומד מול מה- מה הדילמה?

מאד חשוב לברר איתם מה הם חושבים שנכון לעשות, ולבדוק האם יש הבדל בין מה שהם חושבים שנכון, לבין מה שהם אמרו שהם יעשו. אם יש הבדלים, נשאל אותם, למה הם לא עושים את מה שהם באמת חושבים שזה נכון?

באם ישנן תשובות שדורשות תגובה- תשאלו, תבררו, תגיבו, לדברים שלהם.                                                      

שלב ז':  סיכום            

נעבור על המהלך כסיכום. כל אדם שונה מחברו. אני צריך להיות עצמי ולא עצמך. מה לעשות ובשטח יש כל מיני גורמים שמשפיעים עלי (החברה, אני - לדוגמא עצלנות).

מה עושים כדי לעשות את מה שאני באמת מאמין ומתאים לי?

מודעים לזה שלפעמים אני לא כל כך בסדר, ופשוט (וזה ישמע מוזר), שומרים על עצמנו. צריך לבדוק את עצמנו כל הזמן. להיות כל הזמן עם יד על השעון, ולא להפסיק לשמור ולבדוק.

בכפר קטן לא היה גר אלא שען אחד, יום אחד מת השען ולא בא שען אחר לאותו כפר.

כשלא היה מי שיתקן את השעונים חדלו המחוגים להראות את השעה המדויקת, אלה היו ממהרים ואלה מפגרים.

אמרו בלבם חלק מתושבי הכפר: לשם מה להחזיק בכיס המעיל שעון שלא מראה את השעה הנכונה??? הלכו ושמו אותו במגירות בבתיהם, והסיחו מהם את דעתם.

אחרים היו ממשיכים להחזיק את השעונים בכיסיהם, והיו מכוונים אותם יום יום, כפי שהיו רגילים.

עברו שנים, ושען נודד הגיע לכפר. התושבים מהרו להביא אליו את שעוניהם לתיקון. אלה ששעוניהם היו טמונים במגירות- את הקפיצים והברגים אכלה החלודה, ולא היה להם עוד תיקון. השעונים שבעליהם המשיכו לכוונם יום יום- הראו אחרי תיקונים קלים את השעה המדויקת.