הדרשה

        רשות הדיבור לחבר יודקה.

-         יודקה נימוק ועמד, וטיפות זיעה נתגלגלו ועלו ברקותיו.

-         - אהה, רצית לעשות איזה הודעה, - הציץ בו ראש הגנה בדרך עקמומית מן הצד. – דבר, שומעים אותך.

-         חברי הועדה, מהם החזירו פינהם לצדדים, מהם תלו עיניהם החללו של בית .

-         יודקה העביר ידו על גב מצחו ואמר בנעימה קטופה ומרוככת זו שהיא נוהגת באנשי דרומה של רוסיה:

-         - אני לא באתי הנה לנאום, רק לומר דבר נחוץ… בעצם, הייתי צריך לגמרי לשתוק.. האם אתם מבינים מה זה לדבר בשעה שאתה צריך לשתוק?…

החזיר ניניו על פני המסובים ושפתיו נתפוקקו בבת צחוק של ניזוק.

-         אבל אני מוכרח לדבר! – תלה עיניו בחללו של בית ופניו נשתנו להיות כיום המענן. – אני לא מבין כלום… אני חדלתי להבין.

-         זה שנים על שנים חדלתי להבין…

-         מה אינך מבין-? שאלו ראש ההגנה בנחת כדיין שהוא למוד לסבול את הציבור.

-         הכול!- קרא ידקה ברגש- הכל! אבל זה שטוית, נעזוב לעת עתה, אני רוצה רק לדעת מה אנחנו עושים כאן?

-         היכן? לא סבר לו ראש ההגנה.

-         כאן בבית הזה, בארץ ישראל, בכלל..

-         איני מבין! – הרחיב ראש ההגנה שתי ידיו בתמיהה ושפתיו נתעוותו בחיוך של לגלוג- גם אני איני מהין…

-         זאת אי הבנה אחרת, - החזיר לו יודקה- זה אתה בוודאי ככה בשביל להקניט אותי.

-         אחד מחברי הועדה הרחיב פיו בבת צחוק וטפח בראשי אצבועתיו על גבי השולחן. יודקה הרגיש בו צוחק, אלא עשה עצמו כאינו רואה והשיל את עיניו למטה.

-         - לענין! – הכריז ראש ההגנה- עשה ההודעה שיש לך להודיע ואל תכנס בויכוחים.

-         אני רוצה להודיע! – גוער בו יודקה ואמר בקול נמוך, - שאני מתנגד להיסטוריה היהודית …

-         מה ?… החזיר ראש ההגנה עיניו לצדדים.

-         החברים התמיהו אלו אל אלו, ואילו אותו שחייך בתחילה לא שלט בעצמו ופרת בצחוק.

-         - איני מכבד את ההיסטוריה היהודית! חזר יודקה ואמר כתקוע לאותו דבר.

-         "איני מכבד" זו לא המילה, אלא כמו שאמרתי: אני מתנגד לה..