אנחנו לא צריכים                                               

כבר יבשו עיננו מדמעות.                                     

ופינו כבר נותר אלם בלי קול

מה עוד נבקש, אמור, מה עוד-

כמעט בקשנו לנו את הכל.

את הגשם תן רק בעתו

ובאביב פזר לנו פרחים

ותן שיחזור שוב לביתו-

יותר מזה אנחנו לא צריכים.

כבר כאבנו אלף צלקות,

עמוק בפנים הסתרנו אנחה.

כבר יבשו עיננו מלבכות-

אמור שכבר עמדנו במבחן.

את הגשם תן רק בעתו

ובאביב פזר לנו פרחים,

ותן לנו להיות שנית אתו-

יותר מזה אנחנו לא צריכים.

כבר כיסינו תל ועוד אחד,

טמנו את ליבנו בין ברושים.

עוד מעט תפוץ האנחה –

קבל זאת כתפילה מאד אישית.

את הגשם תן רק בעתו

ובאביב פזר לנו פרחים

ותן לנו לשוב ולראותו-

יותר מזה אנחנו לא צריכים

 

דמעות של מלאכים

 

דמעות של מלאכים

דמעות שקטות דמעות יפות ועצובות

זולגות באופק הדמעות ומחפשות

מה הן מבקשות? אהה…

כי כשהמלאכים בוכים

בעולם אחר אז בעולם הזה

עצוב לנו יותר

כי כשהמלאכים  בוכים

בעולם אחר אז בעולם הזבה

עצוב לנו יותר

עצוב לנו יותר

דמעות של מלאכים

מדוע הם בוכים המלאכים?

אולי בגלל שזה לא קל להיות מלאך

בעולם עצוב כ"כ

וגם אנחנו כאן

רוצים לבכות יחד איתם

מה לעשות?

רוצים לבכות

והדמעות אינן יורדות

הדמעות אינן זולגות

לבכות לך

אני הולך לבכות לך

תהיה חזק למעלה

געגועי כמו דלתות שנפתחות בלילה

לנצח אחי אזכור אותך תמיד

וניפגש בסוף אתה יודע

ויש לי חברים אבל גם הם כבים

אל מול אורך המשגע

כשעצובים הולכים לים

לכן הים מלוח

וזה עצוב שלהחזיר ציוד אפשר

לא געגוע

וכמו הגלים

אנחנו מתנפצים

אל המזח

אל החיים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

והכי, היא האמת הנוראה

כל-כך

שכאשר אתה נושם לרוחה,

מישהו אחר נאנח.

האחד יזכה גם למחר. השני

ישאר באתמול.

שם שלך אינו מוכר-

לאחר הוא –

הכל.

מישהו מודה לאל,

ומישהו פורץ בקריאת שבר.

אחד נולד מחדש

השני מובל אל הקבר

כמו בלוטו דמים, נפלטים

השמות;

כדור ועוד כדור ועוד מטען ועוד

דמעות.

ואתה מתפלל לא להכיר, ואתה מתחנן לא לזכות

ואין שיוויון באבל, ואין סימטריה המכות.

הכלל הכואב ממשיך.

הפרט האחד נקבר,

ככה עכשיו בהווה, ככה היה בעבר.

רגע אתה קיים- ועוד רגע אתה איננו

ככה הם חיינו-

וככה הוא מותנו.

                     (אפרים סידון)

 

ילדים עם שמות כמו יואב או רונן                                                           

גדלים לילדים כמו סמל או סג"מ

ילדים עם שמות כמו אילן או ארנון

משחקים במשחק שמפסיד בו הדם

ילדים עם שמות כמו ירון או איתי

משחקים כל הלילה בשיא הרצינות

עם רובה וחגור ומשקפת ביד,

משחקים במשחק שנקרא כוננות.

חברים לבנות כמו מיכל או יעל

רצים בתוך התעלות שבתל

רצים, רצים, נופלים כמו סביבון

בחוף או בבוץ או אל תוך מודעה

לא הספיקו להיות עם אורית או ענת

חבל,, לא? שאין משחקים אחרים

שאפשר להפסיק ולשבור ת'כלים

דרושים בדחיפות משחקים אחרים

לילדים בני עשרים…

…”אך ודאי קיים שדה תעופה נסתר

אליו גולשים טייסים ותיקים

אט – אט ללא מנוע

מחליקים חרישית על המסלול

מפנים המסלול ללא חריקת בלמים

ומצטרפים למסדר המעטים

אשר כה רבים

חייבים להם כל-כך הרבה"…

                 (דוד עברי)

 

 

 

 

 

אל תביא לי דבר מהמלחמה

לא מתנה ולא מזכרת

לא כובע של שבוי

לא סימני דרגות של גנרל

לא צמיד עתיק מחנות

גם לא רובה דמוקרטי עממי

תביא לי דבר אחד מהמלחמה-

תביא לי רק אותך!

את עצמך כולך

שלם באופייך שלם בלבבך

אפילו לא סיפור ניצחון

אני מוותרת,

אאמין שהיית שם!

מישהו

מישהו מישהו דואג

דואג לי שם למעלה

בא והדליק כמה כוכבים

והם נופלים אחד אחד

אנו סובבים בשתי דרכים שונות

יום ולילה לארכן

עייפים ורעבים ומחכים לאות

בנתיבי אבק וזמן

אנו ניפגש בסוף דרכים ושאלות

ניפגש בתום ימים רבים

בתום הרבה לילות

אני יודעת שאתה קרב עכשיו

אביב חלף, קיץ נאסף

והגשם שב…

מישהו מישהו דואג

דואג לי שם למעלה

בא ואסף כמה כוכבים

השיב אותם אחד אחד…

אנו סובבים…

"…המוות הוא הדבר היחידי המפריע לי,

הוא אינו מפחיד אותי, הוא מסקרן אותי.

הוא חידה שניסיתי כמו שניסו אחרים

לפתרה ללא הצלחה.

אני מפחד מפניו, מפני שאני מייחס ערך רב

לחיים עצמם ללא מטרה.

ואם דרוש יהיה שאקריב את חיי להגשמת

המטרה שאקבע להם,

אעשה זאת בשמחה…"

       (יוני נתניהו ז"ל)

"אל תירא

 כי יעשיר איש

כי ירבה כבוד ביתו

 כי לא במותו

יקח הכל

לא ירד אחריו כבודו"

"אחינו

כל בית ישראל

אחינו כל בית ישראל

הנתונים בצרה

בצרה ובשביה

העומדים בין בים

ובין ביבשה

המקום ירחם

ירחם עליהם

ויוציאם מצרה לרווחה

ומאפילה לאורה

ומשעבוד לגאולה

השתא בעגלא ובזמן קריב"

התקווה

כל עוד בלבב פנימה

נפש יהודי הומיה

ולפאתי מזרח קדימה

עין לציון צופיה

עוד לא אבדה תקוותנו

התקווה בת שנות אלפיים

להיות עם חופשי בארצנו

ארץ ציון ירושלים

הפכים

חום גשם ושרב

מישהו משחק בנו עכשיו

ממסיבה לאזכרה

מטוב נופלים לרע

מבכי מר לצחוק

מורדים וגם שומרים על חוק

גם שותקים,

גם שרים במלוא גרון,

מהצגה לערב זיכרון.

דגל ליד נר נשמה

פרח צומח משממה

עתיד קשור לעבר, כן

ילד שהוא גם זקן

שנאה שלובה עם אהבה

יאוש עמוק הוא קצת תקווה

יריבים שהם אחים

ושוב, נופלים וממשיכים

כשקצה גלות מושך בזנב הגאולה

אז הפכים משתוללים, מושכים

והיא עולה

וזו שעה קשה לאמונה

שעת התבגרות של מדינה

לדעת להאמין אז בעתיד

כי מתוך ההפכים

עולה משיח בן דוד…

 

אנחנו עם אשר האנדרטאות שהקים

מעולם לא היו אנדרטאות ניצחון,

על האנדרטאות שלנו חקוקים שמות הנופלים

אצל עמים אחרים תמצאו שערי ניצחון

ואילו סמלי הגבורה שלנו

הם דווקא

מצדה, תל-חי וגטו וארשה.

מקומות בהם הפסדנו בקרב,

אבל ניצחנו במלחמת קיומו של העם היהודי

"

"שמע ישראל, אתם קרבים

היום למלחמה על אויבכם, אל ירך לבבכם.

אל תיראו ואל תחפזו

ואל תערצו מפניהם,

כי ה' אלוקיכם ההולךעמכם

להילחם לכם עם אויבכם להושיע אתכם.

ועתה הנה אויבך יהמיון ומשנאיך

נשאו ראש על עמך יערימו סוד

ויתיעצו על צפוניך,

אמרו לכו ונכחידם מגוי

ולא יזכר שם ישראל עוד.

היה נא עם חיילי צבא ההגנה

לישראל שלוחי עמך הקרבים

היום למלחמה על אויביהם, חזקנו ואמצנו,

ריבה את יריבנו

לחם את לוחמינו, החזק מגן וצינה וקומה

עזרתה לנו ופדנו למען חסדך.

אלוקי, שיתמו כגלגל כקש לפני רוח

כאש תבער יער, וכלהבה תלהט הרים.

כן תרדפם בסערל ובסופתך תבהלם

מלא פניהם ויבקשו שמך ה'

יבושו ויבהלו עדי עד ויחפרו ויאבדו.

אנא ה' הושיעה נא,

אנא ה' הצליחה נא,

הבה לנו עזרה מצר, ושוא תשועת אדם.

באלוקים נעשה חיל והוא יבוס צרינו."

"זה היה מאד מרגש", נזכר אורי, וכל מי שהאזין

לתפילה ברשת הקשר (לאחר מכן התברר שרשת

הקשר הגדודית היתה פתוחה, וכל הגדוד שמע)

מאשר זאת,"ממש מביא דמעות, ואז התחילו כל

הטנקים להגיד:1ב'-אמן, ד'-אמן, וכך הלאה

וזה היה מוזר …"

 

 

 

 

 

 

 

חורף 73

אנחנו הילדים של חורף שנת 73

חלמתם אותנו לראשונה עם שחר בתום הקרבות

הייתם גברים עייפים שהודו למזלם הטוב

הייתן נשים צעירות מודאגות ורציתן כל-כך לאהוב

וכשהריתם אותנו באהבה בחורף 73

רציתם למלא בגופכם את מה שחיסרה המלחמה

כשנולדנו היתה הארץ פצועה ועצובה

הבטתם בנו חיבקתם אותנו ניסיתם למצוא נחמה

כשנולדנו ברכו הזקנים בעיניים דומעות

אמרו- הילדים האלה הלואי לא ילכו אל הצבא

ופניכם בתצלום הישן מוכיחות שדברתם מכל הלב

כשהבטחתם לעשות בשבילינו הכל

להפוך אויב לאוהב

הבטחתם יונה

עלה של זית

הבטחתם שלום בבית

הבטחתם אביב

ופריחות

הבטחתם לקיים הבטחות

הבטחתם יונה

אנחנו הילדים שלחורף שנת   73

גדלנו אנחנו עכשיו בצבא עם הנשק , קסדה על הראש

גם אנחנו יודעים לעשות אהבה

צוחקים ויודעים לבכות

גם אנחנו גברים גם אנחנו נשים , גם אנחנו חולמים תינוקות

ולכן לא נלחץ ולכן לא נדרוש ולכן לא נאיים

כשהיינו קטנים אמרתם הבטחות צריך לקיים

אם דרוש לכם כח ניתן , לא לחסוך רק  רצינו ללחוש

אנחנו הילדים של החורף ההוא

שנת 73.