לילה אחד חלם אדם חלום.

הוא חלם שהוא הולך על שפת הים, מטייל עם אלוקיו.

מולו בשמיים הבזיקו תמונות מתוך חייו.

בכל תמונה שהבזיקה בשמיים, הבחין בשני זוגות עקבות רגליים שהיו בחול: זוג אחד שלו, והשני של אלוקיו.כשהבזיקה תמונת חייו האחרונה מולו, הביט האדם לאחור על העקבות בחול, הוא הבחין כי פעמים רבות יש רק זוג אחד של פסיעות לאורך הדרך, הוא גם הבחין כי דווקא בתמונות האומללות והעצובות של חייו נשנה הדבר. פנה האדם לאלוקיו ושאל:

"אלוקים, אתה אמרת לי שכאשר אלך אחריך – תלך איתי כל הדרך, אך הבחנתי כי בתקופות הקשות בחיי יש עקבות של זוג רגליים אחד. אינני מבין מדוע בזמנים שנזקקתי לך ביותר, עזבת אותי!"

ענה לו האלוקים:

"בני, אוהב אני אותך, ולעולם לא אעזבך, באותן תקופות, שבהן כה רב היה סבלך, כשאתה רואה זוג רגליים אחד של עקבות, לא היו אלו עקבותיך – היו אלו עקבותיי שלי -   כשנשאתי אותך על כפיי!!!