כל קיץ זה קורה לי. זה בדוק. כל קיץ אותו דבר. בעוונותיי המרובים (מי אני שאספור אותם) לי מתחשק לחזור בתשובה.  מה לי ולתשובה בימות החום? מאהבת המצוות? ואולי בהשפעת חסידי חב"ד, שמסתובבים בשכונה? לא, הם מגיעים רק בחגים . אז נו? מקנאה? רק מקנאה?

   טלו אותה את החרדית, הדתית, שומרת המצוות, שומרת השבת – ואותי. טלו את השבת שלה  וטלו שבת אחת קיצית שלי. וזה מתחיל בשבת בבוקר, או אפילו בליל שבת. ויכוח. לכוון את השעון ל - 5.30  בבוקר או ל – 6.30 בבוקר. אני בעד 6.30, בן זוגי בעד 5.30 ונימוקיו עמו. עד שנקום ועד שנזוז ועד ש… ועד ש… לא תהיה חניה למכונית, לכיסאות המתקפלים, לשמשייה, לסירת הקומנדו… נגמר הויכוח. התפשרנו על רבע לשש.

קמנו. בשעה שהוא מעיר את הילדים ואני דוחסת בהיסטריה לצידנית כריכים לכל היום, אבטיח, דייסה, שמפו לי וטמפו לי. מתרוצצת כאחוזת אמוק על פני כל הדירה, אוספת מגבות, שמן שיזוף, את המרכך ואת המסנן, את המטקות והטרנזיסטור, את הכיסאות המתקפלים ,השמשייה, הגלגל והמצופים. את סירת הקומנדו המתנפחת ואת הילדים המצטמקים לנוכח הפעילות בדירה. את בגד הים כבר נלבש במעלית. בדרך לוחצת על כפתור הפעלת מכונת הכביסה, המדיח והמייבש, זורקת את העוף הקפוא לכיור (חבל על הזמן, לא?).

   בשעה המתוארת לעייל , היא -  החרדית, הדתית, שומרת המצוות, שומרת השבת  - תתעורר בניחותא, תהלך על פני הדירה בשקט של מלאכים. הבריות הלא משולות למלאכים בשבת, לא? ותברך את בני ביתה במאור פנים . בשעה שהיא  שולחת לתפילה את בני משפחתה לבושים בבגדי יום –טוב, והיא תתייחד בדבקות עם בוראה, אמַצא אני בציבור ,שמשאת נפשו ההומיה בחדוות – שבת , היא לדלג מעל לראשי, לזרות חול בעיני, לטפטף שלגון קר ודביק על רגלי, לשחק מטקות בדיוק מעל מרכז הבטן החשופה שלי וזאת אחרי כל המאבקים שהיו לנו במציאת חנייה למכונית, לצידנית, לכיסאות המתקפלים ולשמשייה.

בשעה שאני אוזרת עוז ואומץ לשבת אל השולחן (המתקפל) ולהשיב את נפשי באבטיח שהתלכלך בחול, בכריכם המעוכים – היא, החרדית, הדתית, שומרת המצוות, שומרת השבת , תשב אֶיתן על שולחנה וילדיה סביב שולחנה, יסעדו ממטעמיה, שעל הכנתם טרחה מבעוד יום או יומיים.

בשעה שאני ארוץ ואריץ את כולם אל עבר הברזים, לשטוף בפראות את הזפת שלא יורד, היא לא תטריח את עצמה לא למדיח, ולא להדיח. האמינו לבורא עולם שזה לא יברח מהכיור עד צאת השבת. בשעה, שאני אהיה תקועה  ב"פקק" ארוך וישר, מזיעה וממלמלת כאחוזת דיבוק: תצפור/ תלחץ/ תן גאז/ תצפור/ תלחץ / תן גאז – היא תהיה עסוקה בקיום מצוות שינה בשבת תענוג. בשעות אחר הצוהריים המוקדמות, בשעה שהיא תשקע בדיון מעמיק בפרשת השבוע, אני אהיה שקועה בפרשת המקלחת והעוף בתנור. בשעה שהיא מתכוננת לתפילה של מנחה, אני עומדת ומונחה על ידי ילדיי בגיהוץ הג'ינסים. עם קפל, אימא. בלי קפל, אימא. בצאת השבת, בשעה שהיא תקשיב להמבדיל בין קודש לחול, אני אקטר וארחם על עצמי, המסכנה , כמה אני עייפה, רצוצה ותשושה, ואיך הלכה לי השבת.

וככה, איך שאני מזילה דמעות, עולה המחשבה הפראית הזאת לחזור בתשובה.

אבל עם בא הסתיו זה עובר. זה בדוק.