1.      להבין שגבורה אינה בהכרח כוח פיסי ואומץ לב בפני עצמו הגבורה  היא התמודדות ומסירת נפש על ערכי אמת.

2.      להבין שבכל אחד טמונה הגבורה  ולא רק ביחידי סגול, לכן כולנו נתבעים לגבורה. (לא בשמיים היא...)

מהלך הפעולה:

שלב א:

נציג שתי דמויות החניכים (ציור או תמונה מהעיתון). דמות אחת היא אדם שרירי וחסון ומולו אדם על מראה שברירי ועדין. נשאל את החניכים: מי לדעתם הוא גיבור ונבקש שינמקו את קביעתם.

יתכנו שתי אפשרויות: או שיגידו שהשרירי גיבור או שיניחו שגם החלוש למראה יוכל להיות גיבור. במקרה זה לנסות להקשות עליהם – הוא נראה "חלשלוש" פחדן וכו'.

לנסות להביא את החניכים לחשיבה שגבורה היא ברוח מתוך עצמם.

שלב ב':

בפינות החדר נפזר מס' דמויות סטיריאוטיפיות:

1.      אייל – אופנוען  נועז המסכן את חייו על "קיר המוות" בלונה-פארק.

2.      אסף – חייל קרבי ביחידה מובחרת המשרת בלבנון.

3.      נורית – נוטלת ידיים ומברכת למרות שבכיתה צוחקים עליה.

4.      רונן – מפסיק באמצע משחק כדורסל חשוב כדי להספיק להתפלל מנחה במניין.

נבקש מהחניכים להתיישב כל אחד ליד הדמות שנראית לו "הכי גיבורה" כל קבוצה שתווצר תצטרך להסביר ולשכנע את כולם בבחירתה.

לאחר מכן נסכם: האופנוען אולי אמיץ אך אין במעשהו גבורה, כיוון שהוא מסתכן  ללא מטרה או ערך.  החייל אכן גיבור אך הילדים גיבורים לא פחות. ביטוי גבורה  אינו מופיע רק בזמן מלחמה אלא דווקא במעשים יומ-יומיים. זוהי גבורה רוחנית. הילדים שולטים בעצמם ומתגברים על קשיים מתוך עצמה רוחנית.

שלב ג':

כעת נבקש מהחניכים  להעלות דמויות יהודיות גיבורות ע"פ מה שלמדנו (אברהם אבינו, משה רבינו, דוד המלך, מרדכי אנילביץ', יוסף טרומפלדור, יאנוש קורצ'ק ועוד) אלה היו גיבורים. אבל אנחנו קטנים מה לגבורת ענקים אלו ולנו? האם זה שייך לנו?

נדגיש שגם אנחנו, אם נעמול על מידת הגבורה שנתרגל אותה ביומיום ולא נוותר לעצמנו נגיע גם אנחנו למעלות גבורה גבוהות.