הקשר בין ט"ו בשבט לנטיעת אילנות התפתח רק לקראת סוף המאה הקודמת בחוגי מבשרי התנועה הציונית.

נטיעת אילנות בט"ו בשבט

הקשר בין ט"ו בשבט לנטיעת אילנות התפתח רק לקראת סוף המאה הקודמת בחוגי מבשרי התנועה הציונית.

זאב יעבץ, היסטוריון ומחנך, מעצב 'חג נטיעת אילנות' בט"ו בשבט, כותב ומסביר: "למען חבב את הנטעים, אשר נטע ה' לאבותינו, לשבוע מטובם ולהתענג מיופיים, יש לבית הספר לעשות יום טוב, לערוך בו במערכת, ברוב חן והדר את העצים, הנטעים, השושנים והפרחים, ככל אשר יעשו בארצות אירופא בראשון לחודש מאי".
הנטיעות הראשונות בט"ו בשבט התקיימו במושבה יסוד המעלה, וכך מדווחים עליה: "ב"ה, יום ב' לסדר כי ילך מלאכי לפניך, שנת ויתברכו (תרמ"ד ‏1884), עשרים ושניים בחודש שבט, פה צפת תובב"א. שלום לחותני היקר... בשבוע העברה נטענו בהגן אשר הוא בשותפות עם כל החברה יותר מחמש עשרה מאות אילנות נטיעות... כי אדם עם עץ השדה הוא חברה אחת, וזה בלא זה אין להם חיים טובים.

לזאת ראשית עסקנו הוא בנטיעות כי כך הורה לנו הבורא עולם, טרם כל לעסוק בנטיעות, כי גם הוא עשה כן כמו שכתוב: 'ויטע ה' אלוקים גן בעדן'...".
בט"ו בשבט תר"ן (‏1890) לקח זאב יעבץ, ששימש מנהל בית הספר בזכרון-יעקב, את תלמידיו ונטע שתילי עצים בחוצות המושבה. כשכל תלמיד אוחז בידו שתיל, הם צעדו ושרו: "הנה הצפורים המעופפים שרים / כנף רננים הזמיר יתרונן בראש אמירים / צפורים נאמנות / בראש השנה לאילנות".

שנים אחדות לאחר מכן, באלול תרס" ו (‏1906), הציע המורה ח"ל זוטא באספה הכללית של הסתדרות המורים העבריים ביפו: "להטיל חובה לעשות חג נטיעות עצים בט"ו בשבט בכל בתי הספר...". ההצעה נתקבלה.