מטרה:

1. החניך יבין מה מידת הקשר שאמורה להיות בנינו לבין אבינו שבשמיים.

2. החניך יבדוק כיצד הוא מרגיש לגבי עולמו הדתי והאם הוא מרוצה ממנו.

3. החניך יבין שעליו ללמוד ולהעמיק כדי להתחבר לעולם התורה.

בס"ד

בין אדם למקום

"רבי ישראל מאיר - "החפץ חיים", היה אומר: לא מי שמכה על ליבו, הקב"ה מוחל וסולח, אלא מי שליבו מכו ונוקפו על חטא שחטא"

        ·           עד כמה אנחנו מרוצים מהקשר שלנו עם הקב"ה?

כל זאת ועוד…

מטרה:

1. החניך יבין מה מידת הקשר שאמורה להיות בנינו לבין אבינו שבשמיים.

2. החניך יבדוק כיצד הוא מרגיש לגבי עולמו הדתי והאם הוא מרוצה ממנו.

3. החניך יבין שעליו ללמוד ולהעמיק כדי להתחבר לעולם התורה.

מהלך רעיוני:

-  נבדוק, ע"י התפילה כדוגמא, את מצב הקשר שלנו עם הקב"ה.

-  נבדוק האם אנחנו מרוצים ממצבנו?

-  נטען שאם לא נשקיע בעולם התורני שלנו - גם לא נתחבר אליו

שלבים:

1. למי נפנה בשעת צרה?

2. תפילה- כל המתודות

3. האם אני מקיים מצוות?

4. האם אני מרוצה ממצבי?

5. אם תלמד ותשקיע- תתחבר.

6. סיכום.

שלב א': למי נפנה בעת צרה?

מטרת השלב הזה, לבחון את הקשר שלנו עם הקב"ה. האם כשקשה לנו אנו פונים לקב"ה?

אנו יוצאים מנקודת הנחה שלחבר טוב, מספרים הכל.

המקרים:

א. מחר יש לך מבחן ונתקעת בלי חומר.

ב. נתקעת בתל- אביב ואין לך גרוש על הנשמה.

ג. אתה נמצא במלחמה מול 10 טנקים.

ד. יש לך כאב ראש חזק.

ה. חבר שלך חולה אנוש.

ו. פגעת בחבר שלך, והוא לא סולח לך.

ז. יש לך טסט מחר.

אפשר לבצע את ההפעלה בשתי דרכים:

1. בדרך האסוציאציה. אסוציאציה היא הדבר הראשון שעולה לי בראש. אפשר לעבור בין החניכים ולשאול אותם למי הם היו פונים. לכל חניך נפנה שאלה אחת ונבקש תשובה מהירה. נדלג על מי שלא עונה מהר.

2. נחלק את המקרים בין החניכים. אפשר להוסיף עוד מקרים או לחלק את אותו מקרה לכמה חניכים.

נניח על הרצפה כל מיני אופציות של גורמים אליהם אפשר לפנות:

הורים, מורה, חבר טוב, איש מהרחוב, הקב"ה, שוטר וכדומה.

כל חניך יקום ויניח את המקרה שלו ליד אחד מהאפשרויות המונחות על הרצפה.

נבדוק מה החניכים אומרים. מתי הם יפנו אל הקב"ה?

יכול להיות שהם יגידו: "אנחנו לא רוצים להטריד את הקב"ה ולכן אנו פונים רק בדברים גדולים". בשם הקב"ה אנחנו מאוד מודים לך. אבל, כשאנחנו נמצאים בקשר טוב עם מישהו, אין לנו בעיה לבקש או להפריע.

אפשר גם לשאול את החניכים שאלה רטורית (כלומר, בלי לבקש תשובה):

האם  אתם מרגישים שיש לכם קשר טוב עם הקב"ה?

מותר גם לנו, המדריכים לשאול את אותה שאלה על עצמנו!!!

מלך.

נזכיר לחניכים שלנו (ואם לא עשו להם את המתודה הזו, אז באמת הגיע הזמן להכיר) את ההפעלה הידועה של הקב"ה בהשוואה למלך. המדריך המתלהב שואל את החניכים שלו איך הם היו מתנהגים אם הם היו עומדים מול מלך? בשקט, בנימוס, עם בגדים יפים… ואז בחיוך מנצח המדריך אומר: "ועכשיו שאתם עומדים לפני מלך מלכי המלכים, בכלל צריך להתנהג…"

עלינו לשבח.

ניתן לאחד החניכים לקרוא קטע עם אותם מס' מילים כמו שיש בעלינו- לשבח (173). נמדוד כמה זמן לקרוא בקצב מהיר אך מובן. ושוב בחיוך מנצח: אם לקח לך חצי דקה איך גמרתם עלינו לשבח ב- 20 שניות! גמרתי אתכם עכשיו!!!

על מה אני חושב בתפילה

ניתן לערוך הצגה של המחשבות שעוברות בראש של אדם שמתפלל:

נעבור ביחד על התשובות שלהם.

אפשר לשאול את החניכים האם יש מצוות שחשובות להם, אך הם בכל זאת לא מקיימים אותן? אם יש כאלו, השאלה המתבקשת היא: למה הם לא עושים את מה שחשוב להם?

שלב ד': האם אני מרוצה ממצבי?

נניח על הרצפה דף עליו מצויירת טבלה נוספת.

נעבור על כל האפשרויות:

1. אם המצב רע ואני לא מרוצה- עכשיו שאני מודע למצב, צריך להיות נחוש לטפל בזה.

2. אם המצב טוב ואני מרוצה- מצויין.

3. אם המצב טוב ואני לא מרוצה- תמיד אפשר להתקדם.

4. אם המצב רע ואני מרוצה…

תופעה כזו קיימת הרבה פעמים.

אם הם לא היו מודעים למצב שלהם- בשביל זה יש פעולה.

*אם הם אומרים שנוח להם להיות בינוניים בגלל החברה סביבם- לכן העברנו כבר פעולה שאני אחראי לחיים שלי. האם אני מעצב את חיי לפי החברים שלי או לפי מה שנראה לי חשוב.

*אבל , יש כאלה שאומרים: אני החלטתי לעשות מה שנוח לי!!

הערה: מול טענת ה-"נוח לי" עדיף להתמודד בשיחה אישית, ולא בפעולה. לכן בפעולה כאשר נמצא לפנינו כל השבט, רק נסביר את העיקרון. אם הם יפתחו וידברו…אדרבה, למה לא…

כשאדם אומר שהוא עושה משהו כי זה "נוח לו"- למה הוא מתכוון?

כלומר, מה זאת אומרת נוח? נפשית, גופנית, מוסרית? בדרך כלל אצלנו מדובר על נוחות גופנית- נוח לי ככה, אני לא רוצה להתקדם. אני מפחד לחזור בתשובה ולהיות, לא , רק לא. זה…דוס.

אם הטענה שנוחות גופנית עדיפה אז יש לי שאלה קטנה.

עשו ניסוי קטן לעכבר מעבדה. חיברו לו אלקטרודה למוח, ובכל פעם שהוא לחץ על כפתור, האלקטרודה שלחה לו גל למוח שגרם לו להנאה גופנית. לאט לאט העכבר התמכר. בסוף התהליך הוא ישב 20 שעות ביום ולחץ על הכפתור. אם הנוחות שלי היא "הכל". האם אני אהיה מוכן שיחברו אותי לאלקטרודה כזאת כל החיים?

זה העיקר בחיים? זו המשמעות הגדולה של חיי?

כאן אנו חוזרים ליחידה בה דיברנו על התמודדות שלי מול עצמי. לכל אדם יש יכולות ויש מטרה ומשמעות. האם אני מוכן לוותר עליה תמורת הנאה שתגמר בשלב כלשהוא?!

נכון זה לא פשוט ולא קל לוותר על משהו שאני נהנה ממנו, אבל, עם נחישות ומאבק זה אפשרי. בדר"כ זו מלחמה בעצמי יותר מאשר בחברה סביבי.

כשנעבור ונסביר את הטבלה, אפשר להניח         או          על כל ריבוע בטבלה עליו דיברנו.

שלב ה': אם תלמד ותשקיע- תתחבר.

כאן שאלה יפה עומדת לנגד לפנינו: הן האהבה והנתינה באות כאחת, האם הנתינה היא תולדת האהבה, או להפך, האהבה באה מן הנתינה?

הורגלנו לחשוב את הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם, ייטיב לו, אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא- אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה- הנהו דבוק למעשי ידו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם... ועמוקה האהבה הזאת מאד. הלא נראה מה שכתוב בספר תורת ד’  ..:"מי האיש אשר בנה בית ולא חנכו..."

כולם יחזרו מעורכי המלחמה, בלי הפרש, יען אשר תדמה אהבתנו את פרי עבודתנו כאהבת אירוסין. האהבה הזאת היא אשר תבוא מן הנתינה בלי ספק.   

                                                                                   (פרקי הנותן והנוטל/ הר' דסלר)

סיכום:

כל אחד צריך לעשות את הבדיקה האישית שלו לבד.

אבל צריך לזכור שאין התקדמות בלי השקעה.

הערה חשובה:

הפעולה הזו היא בעצם רק פתיחה. אנחנו רק מעלים את הצורך בהעמקה והשקעה. רק לדבר על זה, זה בטח לא יעזור.

עכשיו הגיע הזמן לחשוב איך אני מעמיק ומה אני מארגן לחניכים שכן רוצים. למי שרוצה, אף אחד לא חייב, ואני לא חייב את כולם.  

" העני העשיר והרשע"

שנו רבותינו: עני עשיר ורשע באו לדין. לעני אומרין לו: "מפני מה לא עסקת בתורה?" אם אומר: "עני הייתי וטרוד במזונותי" אומרים לו: "כלום עני היית יותר מהלל?…"

עשיר אומרים לו:" מפני מה לא עסקת בתורה?" אם אומר:" עשיר הייתי וטרוד הייתי בנכסי" אומרים לו:" כלום היית יותר עשיר מר' אליעזר בן חרסום?"

אמרו עליו על רבי אליעזר בן חרסום, שהניח לו אביו אלף עיירות ביבשה וכנגדן אלף ספינות בים, ובכל יום ויום היה נוטל נע' של קמח על כתפו ומהלך מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמד תורה.

פעם אחת מצאוהו עבדיו ועשו בו אנגריא. אמר להם: בבקשה מכם, הניחוני ואלך ללמוד תורה. אמרו לו: חיי רבי אליעזר בן חרסום, שאין אנו מניחים אותך. הלך נתן להם ממון הרבה, כדי שיניחו אותו, ומימיו לא הלך וראה אותם, אלא יושב ועוסק בתורה כל היום וכל הלילה.

רשע מה אומרים לו: "מפני מה לא עסקת בתורה?" אם אומר:" נאה הייתי, וטרוד ביצרי הייתי" אומרים לו:" כלום נאה היית וטרוד ביצרך יותר מיוסף הצדיק?"

אמרו עליו על יוסף הצדיק: בכל יום ויום הייתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים, בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשה לו ערבית. בגדים שלבשה לו ערבית, לא לבשה לו שחרית. אמרה לו:" השמע לי". אמר לה: "לא". אמרה לו: " הריני חובשתך בבית האסורים". אמר לה:" ה' מתיר אסורים". –" הריני כופפת את קומתך"- "ה' זוקף כפופים". – "הריני מסמאת את עיניך"- "ה' פוקח עיוורים". נתנה לו אלף כיכר כסף ולא רצה לשמוע אליה.

נמצא הלל מחייב את העניים, ר' אליעזר בן חרסום מחייב את העשירים, יוסף מחייב את הרשעים. (יומא לח:)

מהאגדה הזו אפשר ללמוד שני דברים חשובים:

א': אין תרוצים! מי שבאמת רוצה ללמוד תורה יתגבר על הבעיות של פרנסה (כהלל) ובעיות של עיסוקים אחרים (כר' אליעזר) וגם על היצר התוקף בדרכים שונות (כיוסף).

ואם תגידו- תשמע, זו לא דוגמא, הם גדולי ישראל, למסירות נפש כזו רק מעטים ביותר יכולים להגיע, ולא אנשים פשוטים וצנועים כמונו…

נענה- (וזה הדבר השני שצריך ללמוד מהסיפור) הדרישה לעמידה בניסיון הזה מופנית לכל אדם. המדרש בפירוש אומר: "עני ועשיר באו לדין…" כל אדם יכול לעמוד בניסיון הזה, בדיוק כמו שעמדו בו הלל, ר' אליעזר ויוסף. גם הם היו בני אדם פשוטים, ובזכות מאבקם האישי לעמוד בניסיון הפכו לגדולי ישראל.

כל אחד מאיתנו יכול לעשות זאת- כל אחד מאיתנו נדרש לעשות זאת!

ונתנה תוקף

"רבי אמנון מגנצא, היה גדול הדור ועשיר ומיוחס ויפה תאר; והתחילו האדון ממגנצא והשרים לבקש ממנו להמיר את דתו. וימאן לשמוע. ויהי בדברם אליו יום יום, ולא שמע אליהם. ויפצר בו האדון. ויהי בחוזקם אליו, ויאמר אליהם רב אמנון: אני רוצה להיוועץ ולחשוב על הדבר עוד שלושה ימים, וכדי לדחותם אמר כן. ויהי אך יצא יצא מאת פני האדון, שם הדבר על ליבו, אשר ככה יצא מפיו בלשון ספק, וידאג ליבו.

ויהי ביום השלישי שלח האדם בעדו. וימאן ללכת. ויבאהו המלך בעל כורחו וידבר אתו משפטים. השיב רבי אמנון: את משפטי אני אדון- את לשוני שדברה שקר, דינה להחתך! כי רצה לקדש ה', הואיל ויצאו מפיו דברי ספק באלוהות. ויען המלך: לא אקצץ את הלשון, כי אמת דברה, אבל אקצץ את הרגליים, שלא באו אלי, וכל הגוף אייסר. ויצוו ויקצצו פרקי ידיו ורגליו: ועל כל פרק שואלים, אם רוצה להמיר, והוא משיב: לאו! ויהי ככלותם, צווה המלך להשכיבו במקום אחד, וכל פרקי אצבעותיו אצלו וישלחהו לביתו.

לכן נקרא אמנון, לפי שהאמין באל חי.

אחר הדברים, צווה רבי אמנון להוליכו ביום ראש השנה לבית הכנסת אצל שליח הציבור, ובזמן הקדושה אמר לשליח הציבור: המתן לי מעט, ואקדש את השם. ויען בקול רם ואמר: ובכן לך תעלה קדושה , כמו שקידשתי את שמך על מלכותך ועל יחודך! ואחר כך אמר: ונתנה תוקף קדושת היום, כי הוא נורא ואיום- וכשגמר את כל הקדושה ההיא, נסתלק ונעלם מהעין ואיננו, כי לקח אותו האלוהים. ויהי ביום השלישי בא במראות הלילה לרבנא קלונימוס בן רבנו משולם ולמד אותו את כל הפיוט, "ונתנה תוקף", ויצוו לשלוח אותו בכל תפוצות ישראל. ולכן נהגו הלועזים לאמר את הקדושה הזאת בראש השנה".