יריד ביכורי ארץ ישראל  - "ארץ זבת חלב ודבש"

תחנות המתארות ומסמלות את שפע ארצנו וטוּבהּ.

בס"ד                                                                                                                            אייר תשס"ו

                                                                                                                        שליחות בנ"ע מנהטן

הצעות לפעילויות לחג השבועות

יריד ביכורי ארץ ישראל  - "ארץ זבת חלב ודבש"

תחנות המתארות ומסמלות את שפע ארצנו וטוּבהּ.

1.       פרות ארץ ישראל (ביכורים): הכנת מיץ תפוזים טבעי / שייק פרות.

2.       לחם וחיטה (הקרבת שתי הלחם בשבועות, הפעם היחידה שמוקרב חמץ על גבי המזבח):   

* הכנת בצק + הפרשת חלה. הכנת פיתות על הטאבון (בטח אתם שואלים את עצמכם מאיפה תשיגו                                      

  טאבון.. פשוט תאלתרו ...)

* נשיפה לתוך מים וסבון והפרחת בועות בעזרת קנה השיבולת החלול.

3.       סידורי פרחים (קישוט הבית בירק זכר להר סיני שהתכסה ירק): ניתן להזמין מהארץ פרחים וללמד שזירת פרחים או סתם למכור..

        מספר הטלפון של חברת "אגרסקו" יצאנית פרות ופרחים לחו"ל: 9590501-04 או 2825921-052 (מרים לביא)

        בזמנו כשבררנו העלות הסתכמה ב-70 סנט לורד מזן בינוני, לא גדול. (כולל משלוח). 

        מחלקת הפרות, ניר:   8700-481-718-1

4.                  גבינות ומוצרי חלב:

 מתכונים (והסברים ביולוגיים) להכנת גבינה ויוגורט:  http://www.matar.ac.il/pirsumim/docs/gvina.doc

או (לחובבי אודטה) http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/038/993.html

ואחרון חביב (ונראה לי שגם הכי מוצלח) http://prdupl02.ynet.co.il/ForumFiles_2/14134013.doc

באתר של מועצת החלב ניתן למצוא סרטונים (לא הכי איכותיים) על תהליך ייצור החלב (בעברית):  http://www.milk.org.il/hebrew/info/milkworld/main/ml-menu.htm?page=http://www.milk.org.il/hebrew/info/milkworld/info/milkvideo.htm

5.                   בשמים (מניחוחה של ארץ ישראל): חתימה על עצומה למען שמירת פרחי הבר בישראל.

אחת הסכנות הגדולות לטבע בעולם ובישראל, היא היעלמותם של מיני צמחים ובעלי חיים בקצב הולך וגובר. ההכחדה המסיבית היא תוצאה ישירה של פעילויות האדם, ובעיקר עיור ופיתוח שמחסלים בתי גידול על כל מרכיביהם. מאמץ רב מושקע על ידי גופי שמירת טבע, אך הכוחות הם דלים וכמוהם התקציבים. את המשאבים המוגבלים אי אפשר לחלק בין כל הצרכים במידה שווה, ולכן צריך לדרג את ערכי הטבע כדי להחליט מי חשוב יותר לשימור.

מתוך אתר "רותם" בו ניתן למצוא את האינפורמציה בעברית ובאנגלית: http://rotem.huji.ac.il/

בתוך הקישור "הצמחים האדומים" בדף הבית)

בתחנה זו, מי שמעוניין לתרום דולר למען מטרה זו יקבל שקית בשמים – מניחוחה של ארץ ישראל. (אמא שלי שלחהלנו בזמנו מהארץ נענע, מרווה, בזיליקום, אזוב מצוי, אבל אני בטוחה שאפשר גם למצוא את הזנים האלה גם כאן..)

מאכלי חלב בעדות ישראל

פעילות שמטרתה להציג את התרבות והמנהגים של העדות השונות בישראל בכלל, ובקשר לשבועות בפרט.

ניתן לעשות זאת כערב הורים וילדים, לחלק את המשתתפים לקבוצות כך שכל קבוצה לומדת על עדה אחרת ומכינה מאכל אופייני לשבועות, אותו יאכלו כולם בסעודה החגיגית שתיערך בסוף הערב.   

ניתן ליצור אוירה בתחנה עם מוזיקה, לבוש, תמונות, כלים ייחודיים וכיו"ב.  לדוגמא: תימנים – ללמד צעד תימני, חינה.. מרוקאים – להסביר על המימונה, למזוג תה עם נענע, מוזיקה מרוקאית..  פולנים - ?!?  

מצ"ב בסוף הקובץ מאמר המסכם את המנהגים השונים של העדות השונות בחג השבועות וההסבר לכך.

הצגה יסודי – המדרש: התורה והאומות

כך עלה על דעתו של הקב"ה, בתחילה הלך לו אצל בני עשו אמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לפניו: ריבונו של עולם, מה כתיב בה? אמר להם לא תרצח. אמרו לו: וכל עצמם של אותם האנשים לא הבטיחם אביהם אלא על החרב, שנאמר: על חרבך תחיה (בראשית כז:מ), אין אנו יכולים לקבל את התורה. אחר כך הלך אצל בני עמון ומואב וכו'. אחר כך הלך לו אצל בני ישמעאל וכו'. ואחר כך בא לו אצל ישראל. אמרו לו: נעשה ונשמע. הדא הוא דכתב: ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קדש מימינו אש דת למו (דברים לג:ב).² 

(פסיקתא רבתי פרשה כא ד"ה עלי עשור)

המדרש מופיע ב"ספר האגדה" בגרסה האנגלית בעמוד 78-79 מדרש מספר 29.

·                                            ניתן להציג זאת על פי השיר של אברהם פריד – התורה והאומות (מצ"ב) 

התורה והאומות - אברהם פריד
בעזרת ה' נפתח בשיחה,
ונספר על ימי השמחה.
השמחה שורה על פני כולם,
התורה מגיעה לעולם.

בורא העולם הגיבור והנורא,
מחפש חתן לבתו - התורה.
השמחה שורה על פני כולם,
התורה מגיעה לעולם.

אל אומות העולם הוא פונה בשאלה -
מי רוצה את התורה ככלה?
האומות שואלות מה והיכן?
איי, אף אחד אינו מוכן.
ומה היה לבסוף עם התורה?
הבה נספר מה שקרה.

ירד המלאך עם התורה ובא,
הישר לרוסיה, למוסקבה.
לרוסים הוא הראה את התורה,
אולי יאהבו לשמרה.

אומרים הם לו: חרשו,
אמור רק ...
אומר להם המלאך: "אנכי ה'",
מאחרים אין להתרשם.

אומרים הם לו: לא, תודה,
כנראה, חבר, שאינך מודע,
שאותנו המסורת לימדה
שלא כך מנהג העדה.

לא-לא-לא, לא, תודה,
אצלנו לא זו העמדה.
אולי בגרמניה - לך תדע,
יקבלו אותך באהדה.

טס המלאך וחוצה את פולין,
ומגיע לברלין.
לגרמנים הוא מראה את התורה,
אולי יאהבו לשמרה.

אומרים הם לו: בסדר, גרייט,
רק אמור ...
אומר להם המלאך: לא תרצח,
רצח הוא דבר מופרך.

עונים הם לו: לא, תודה,
כנראה מיין הר, שאינך מודע,
שאותנו המסורת לימדה
לרצוח בלי גבול ומידה.

לא-לא-לא, לא, תודה,
אצלנו לא זו העמדה.
אולי בצרפת - לך תדע,
יקבלו אותך באהדה.

טס המלאך במעוף זריז,
ומגיע לפריז.
לצרפתים הוא מראה את התורה,
אולי יאהבו לשמרה.

אומרים הם לו: סיבופלה,
רק דבר אחד גלה.
אומר להם המלאך דברים ברורים:
שִמרו חיי משפחה טהורים.

עונים הם לו: לא, תודה,
כנראה, מיסייה, שאינך מודע,
שאותנו המסורת לימדה
שלא כך מנהג העדה.

לא-לא-לא, לא, תודה,
אצלנו לא זו העמדה.
אולי באנגליה - לך תדע,
יקבלו אותך באהדה.

טס המלאך לכיוון הנידון,
ומגיע ללונדון.
לאנגלים הוא מראה את התורה,
אולי יאהבו לשמרה.

אומרים הם לו: Thank you, Sir,
רק עוד קצת הסבר חסר.
אומר להם המלאך: "לא תחמוד"
זה דבר שחשוב ללמוד.

עונים הם לו: לא, תודה,
כנראה, מיסטר, שאינך מודע,
שאותנו המסורת לימדה
לחמוד בלי גבול ומידה.

לא-לא-לא, לא, לא, תודה,
אצלנו לא זו העמדה.
אולי באמריקה - לך תדע,
יקבלו אותך באהדה.

ממשיך המלאך בטיסת המרתון,
ומגיע לוושינגטון.
לאמריקאים הוא מראה את התורה,
אולי יאהבו לשמרה.

אומרים הם לו: Thank you, fine,
מה כאן הביזנס, באיזה ליין?
אומר להם המלאך בקול רועם:
קיימו כיבוד אב ואם.

עונים הם לו: לא, תודה,
אומתנו תמיד צעירים כיבדה
מבוגרים נועדו אך ורק כדי
לחגוג את Mother's Day.

לא-לא-לא, לא, תודה,
אצלנו לא זו העמדה.
אולי הערבים - לך תדע,
יקבלו אותך באהדה.

טס המלאך במעוף מהיר,
ומגיע לקהיר.
לערבים הוא מראה את התורה,
אולי יאהבו לשמרה.

אומרים הם לו: טוב, מבסוט,
רק צריך לדעת, זה לא פשוט.
אומר להם המלאך: "לא תגנוב",
לגנוב זה דבר לא טוב.

עונים הם לו: לא, תודה,
כנראה, חוואג'ה, שאינך מודע,
שאותנו המסורת לימדה
לחמוד בלי גבול ומידה.

לא-לא-לא, לא, תודה,
אצלנו לא זו העמדה.
אולי אל-יהודים - לך תדע,
יקבלו אותך באהדה.

באמצע הדרך עומד המלאך,
והנה הוא רואה יהודי משולח.
טלית קטן לו ארוכה ורחבה,
התמלא לבו בחדווה.

ליהודי הוא מסר את התורה,
והוא הודה לו וקרא:
רק המתן נא שעה קלה,
אתן לך קבלה.

אין לי זוג יותר מוצלח,
כך חושב לו המלאך.
גם התורה וגם היהודים,
בעולם הם מנודים.

יהודים מאמינים הם בתורה,
ואינם יכולים לעשות כל רע.
על השבת הקדושה שומרים,
ומכבדים את ההורים.

מששמע את זאת המלאך,
חזר למקום שמשם נשלח.
את התורה זיווג, הותיר בעולם,
במקום הטוב מכולם!

בהצלחה!

בהמשך הקטע מודגשת באדום כותרת הפסקה המתייחסת לתיאור מאכלי העדות בשבועות.

על הקשר בין חג השבועות לאוכל בקהילות ישראל

הרב רונן בן-דוד

הקדמה

חג השבועות הפך להיות בהוויה שלנו מזוהה אוטומטית עם ביכורים ועם מאכלי חלב. ממילא אך טבעי הוא שהמאכלים המיוחדים שלו יהיו קשורים במאכלי חלב ובמאכלים על בסיס גידולי קרקע שיש בהם משום תנובה והתחדשות. אולם חשוב להדגיש, כי באופיו של החג חלו מהפכים משמעותיים במהלך הדורות, דבר שהשפיע – ממילא – גם על מנהגי האוכל שבו.

שמות החג ומשמעויותיהם

שמות שונים נתנו לחג השבועות, על פי ההקשרים השונים של משמעותו. ככלל, ניתן לראות שילוב של חגי השנה העבריים בהקשר החקלאי ובהקשר התיאולוגי יחד:

חג השבועות – השם השגור יותר, מבטא את משמעותו כשיאו של תהליך ספירת העומר. ספירה זו, שהחלה ביום שלמחרת החג הראשון של פסח, עם הנפת עומר (כמות קטנה) של גרעיני שעורה מעל המזבח, וביטוי התודה הקולקטיבית של העם לא-ל אשר בירך את פרי האדמה. מכאן סופרים שבעה שבועות שלמים ("שבע שבתות תמימות תהיינה" בלשון המקרא) וביום ה 50 מגיעים לחג השבועות, סיום ספירת 7 השבועות.

חג הקציר – בתורה נאמר "וחג שבועות תעשה לך ביכורי קציר חיטים". חשוב לציין, כי בהקשר זה רווחת טעות שהשתרשה בתרבות היהודית דווקא בשל הפיכתו של שבועות לחג בעל משמעות חקלאית ע"י תנועת הציונות המתיישבת. מלכתחילא, ביכורים הם הפירות הראשונים משבעת המינים שבהם נשתבחה ארץ ישראל (חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר) שמבשילים ואותם מעלים לבית המקדש. חיטה אכן מבשילה בעונה זו וממילא אותה הביאו בחג השבועות לבית המקדש, אולם שאר הפירות מבשילים בעונת הקיץ ועד סופה ואף יותר מכך ("קיץ" נקרא כך בעברית משום שאז "קצו", חתכו, את התאנים, רימון מבשיל לקראת ראש השנה וזיתים אף אחרי סוכות). ממילא: לא מביאים ביכורים בחג השבועות דווקא, אלא מחג השבועות עד לחנוכה שלאחריו (בשל הבשלת הזיתים והפיכתם לשמן, מזכיר לכם משהו שקשור לחנוכה ולשמן???)

חג מתן תורה – נחלקים חכמינו במשנה על השאלה האם מתן תורה היה בו' בסיוון (זה יום חג השבועות בימינו) או בז' בסיוון (ויש אפילו דעה שלישית). אמנם אין הכרעה ברורה בלשון המשנה, אולם גם אם זה לא בו ביום, עצם הקרבה למתן תורה יצרה את הזהות הזו, שהיא גם בסיס איתן ללא מעט מנהגי מאכלי חלב, כפי שנראה בהמשך.

אם תשימו לב, יוצא שמשמעותו המרכזית, ואולי אף היחידה של שבועות, היתה של רגל בו מקריבים קרבנות בבית המקדש (חגיגה, ראייה ושמחה בלשון ההלכה). יתר על כן, כיוון שלהבדיל מסוכות ושבועות שי בו רק יום אחד, הוסיפו לו יום נוסף כדי לאפשר הקרבת קרבנות במקרה שחג השבועות חל בשבת, וליום הזה קראו "יום טבוח". לימים, נקרא היום בשם "אסרו חג" והוחל גם על סוכות ופסח (וזו הסיבה לעוד יום חופש בסוף סוכות, פסח ושבועות עד היום, ולא המימונה...מעניין מי יודע את זה בין התלמידים...) עם חורבנו של בית המקדש נותר החג לכאורה נטול תוכנו המרכזי, ומאז חברה אליו החגיגה המרכזית של מתן תורה (כולל מנהגי לימוד תורה שונים, בלילה וביום, שגם בהם נהגו מאכלים ייחודיים).

אז מה כל זה אומר לגבי מנהגי האוכל?

כמה דברים:

א.                              מעיקר הדין דווקא לאכול בשר בחג, ויש הרואים בכך מצווה מן התורה.

ב.                              חוץ מזה, קיים גם מנהג אכילת מאכלי חלב (להלן הסברו).

ג.                                ובסעודה שאוכלים בה גם מאכלי חלב וגם מאכלי בשר מקובל לאכול לחם או לשתות משקה חריף בין החלב לבשר (בין הבשר לחלב צריך להמתין שעות אחדות, לפי המנהגים השונים), וכך נוצר גם מנהג שתיית ליקרים ומשקאות חריפים בעדות מסוימות דווקא בזיקה לשבועות.

ובאמת מדוע מאכלי חלב דווקא?

סיבות שונות נאמרו בשאלה זו במהלך הדורות, ואין יכולת לומר בוודאות איזו מהן היא הנכונה והמדויקת. חשוב רק לזכור, כי זה מנהג שחוצה את קהילות ישראל כמעט כולן, מה שהופך אותו למנהג קדום, בראש ובראשונה.

א.                              התורה נמשלה לחלב, וחג השבועות הוא חג מתן תורה, ממילא אוכלים בו מאכלי חלב. חשוב להבין, כי המשלה זו מקורה בהבנה כי החלב הוא המאכל הבסיסי של כל אדם מרגע יציאתו מרחם, וכך – בנמשל – עם ישראל ה"נולד" מחדש.

ב.                              בני ישראל, בקבלם את התורה, קיבלו על עצמם חוקי כשרות לא פשוטים, ובשלב ראשון נמנעו ממאכלי בשר עד שיבינו ויפנימו את כל הדינים של אכילת בשר.

ג.                                "הר גבנונים הר בשן" נקרא בתנ"ך הר סיני, עליו קבלו ישראל את התורה, ומכאן הרמז למאכלי גבינה (וחלב בכלל).

ד.                               חלב בגימטריא 40, שזה מספר הימים שבהם היה משה על ההר לקבל את התורה.

ה.                              חג השבועות הוא חג הביכורים וביכורים מביאים מגבולות הארץ הנקראת בתורה "ארץ זבת חלב ודבש", ומכאן אכילת חלב.

חשוב לציין, כי סביר להניח כי יש מקור וסיבה קדומים יותר מאלה שצויינו לעיל, אולם אני לא מכיר כזה. אשמח אם מישהו/י מכיר/ה ויודיעני.

מנהגי ישראל בקהילות השונות ביחס לאוכל בשבועות

·                                אצל יהודי אפגניסטן היה נהוג לאפות לחם מיוחד מקמח שנותר מאפיית המצות, שיזכיר את "שתי הלחם" שנאפו בבית המקדש. כמו כן נוהגים לאכול אורז חלבי (פלאו מוסטין, pelow mostin), בו מוסיפים חמאה ומעט מי שושנים או עלי שושנים לאורז.

·                                אצל רוב היהודים האשכנזים מקובל לפתוח את הסעודה במאכלי חלב ולטבול את הלחם בדבש, לקיים את דברי הפסוק "דבש וחלב תחת לשונך".

·                                אצל יהודי אתיופיה נהגו להכין לחם מיוחד לחג, הנקרא באמהרית "בעל מארר", שפירושו: קציר ואסיף. לימים הצמידו לו גם את המשמעות של מתן תורה.

·                                אצל יוצאי עיראק נהוג היה להגיש בזמן לימוד התורה בליל שבועות מעין עוגות עגולות דקות בשכבות, עם חמאה בין לבין,  שנקראות "כאהי" (kahi), או בקלאווה ולטבול בסילאן (שוב, "דבש וחלב"...)

·                                אצל יהודי בוכארה נקרא החג "גולי סורכי" (goli sorhi) שפירושו: חג הוורד האדום. זה גם קשור למנהג אחר של שבועות, למלא את בית הכנסת בירק ובפרחים ריחנים, ללמד על הדרתו של הר סיני שהיה, לפי המדרש, מלא ירק ופרחים מפיצי ריח נעים. ביום נהגו לאכול בבוכארה "קולצ'ה שירי" (kolche shiri), מאפה חלבי עם דבש.

·                                אצל האדמו"רים החסידיים היה נהוג לקבל את פני העם הרב המגיע לפקוד את הרבי בשולחנות עמוסים מאפה חלבי וליקר או יי"ש, ורק בסעודת הצהריים לאכול מאכלי בשר, שהם – כפי שהסברתי לעיל – עיקרו של יום מבחינה הלכתית, כזכר לקרבן.

·                                אצל יהודי ירושלים הספרדים השקיעו מאד במאכלי חלב: עוגות גבינה, בואיקוס, בוריק'ס (ביחיד, אגב, בוריקה), קציצות גבינה במיץ עגבניות ו"סולטאג" (sultag), דייסת חלב וקינמון שמקורה אצל יהודי תורכיה.

·                                יהודי כורדיסטן קוראים לחג "אדת זיארה" (edet ziara), שפירושו: עלייה לרגל. מאכלי החלב היחודיים שלהם הם: "גולול" (gulol), אורז מבושל בחלב, "מדירא" (madira), חיטים כתושות מעורבות בחלב, ו"כאדי" (kade), מעין סהרוני בצק עם גבינה שמכינים על סאדג'.

·                                אצל יהודי לוב, חוץ מלאכול מאכלי חלב ובשר, גם נהגו לשפוך מים על כל העובר ושב. מקורו של המנהג בכך שהתורה נמשלה ע"י רבותינו למים (מסיבות שונות, החל מגורם מחייה דרך גורם מתפשט וכלה בגורם כה חשוב שאין לו טעם אבל אי אפשר לחיות בלעדיו).

·                                אצל יהודי מצרים היה נהוג לאכול אווז צלוי שבושל במרק מיוחד עם ירק. לא הצלחתי למצוא טעם למנהג זה.

·                                אצל יהודי מרוקו נהגו לשמור במיוחד מצות מפסח ולפורר אותם ולאכלם עם דבש, שוב בהקשר של המשלת התורה לדבש.

·                                אצל יהודי פרס נהגו לקרוא לחג כמו באפגניסן ("מועד גול" ר' לעיל) ויש כמה מאכלי חלב ייחודיים: "שיר ברנג'" (shir berenj), אורז עם מי סוכר וזעפרן המזכירים בטעמם דבש, "חלווא כומה" ( hallow homa), דייסת תמרים וחלב עם סולת, ו"חאלוב ברנג'" (halob berenj), עוד מנת אורז חלבי.

·                                אצל יהודי תוניס גם כן אכלו מאכלי חלב, וכבר בזה יש כדי להראות עד כמה שורשי הוא המנהג, משום שאצלם אכילת בשר נחשבת עיקר סעודה בכל מצב אחר.

·                                יהודי תימן אכלו לביבות מיוחדות על בסיס חלבי, והמהדרים השתמשו בקמח ממצות שנשמרו מפסח.

שיהיה לכולנו חג שמח

לשאלות ניתן לפנות ל:

ronenbd@hotmail.com