החיילים הצעירים שמתו- חיים חפר

החיילים הצעירים שמתו לא ידברו ובכל זאת ישמע קולם.

הקול הוא חזק וקשה והוא פונה אלי ואליך – אל כולם.

והוא זועק את פצעי מכאוביו ואת ערפל החושים – ואת אפס הדם.

והוא זועק את הספרים של יקרא, את הספרים של יראה ואת האהבה שלא ידע עוד לעולם.

והוא זועק את אחיו ואת בניו ואת אשתו ואת אמו שלא ישוב להיות עמם.

ואת הריח ההוא ואת הצבע ההוא שלא טעם.

והוא הקול העונה את התשובות לדברים כפשוטם

והוא הקול היודע יותר טוב מאתנו מה זאת מולדת וארץ ועם.

אשר החיילים נתנו לנו לעת סוף בהימוג נשימתם.

החיילים הצעירים שמתו לא ידברו ובכל זאת ישמע קולם

ואנחנו העומדים מול שמותיהם ואומרים שלום לעפרם

מוכרחים להישבע כי יש אמת בצוואתם

וכי נחיה את החיים כאשר ציווינו לחיות במותם.

למען המתים האלה, למען אלה החיים

למען החלומות היפים שיגרשו את החלומות הרעים.

למען ימי המחר הבאים צלולים ומופלאים ונקיים.