מטרת הפעולה:  1) התלמיד יבין כי לכל יצור יש מקום המתאים לו.

                            2) המקום אינו רק גבולות אלא מתאים לאופי ונותן אופי לגרים בו.

                           3) א"י היא מקומו של עמ"י. היא נותנת לו חיים וממנה הוא יונק את כוחו.

חומרים\אביזרים נדרשים: כסאות, מוזיקה להשמעה, דפים לציור, טושים\צבעים (אביזרים נוספים בהתאם לתחנות).

שלבי הפעולה:

שלב א'- כל יצור זקוק למקום משלו.

שלב ב'- הקשר של האדם למקום בו הוא חי.

שלב ג'- הקשר של עמ"י לא"י- קשר של חיים.

מהלך הפעולה:

שלב א': משחק "כסאות מוסיקליים", לאחר סיום המשחק עורכים דיון עם התלמידים.

• כיצד הרגישו כל התלמידים במהלך המשחק?

• כיצד הרגיש התלמיד שנתפס מקומו ויצא מהמשחק?

• כיצד הרגישו התלמידים שמצאו מקום לשבת?

המשחק ינסה לתת לתלמיד את תחושת התלישות כשאינו מוצא מקום לשבת. גם כאשר הוא מסתובב סביב הכיסאות, התחושה הקשה, במיוחד לאחר הפסקת המוסיקה, כשהתלמיד מגלה שכל הכיסאות נתפסו.

כולנו, כל יצור רוצה את מקומו, ומרגיש טוב כאשר הוא מוצא אותו. (נספח 1)

שלב ב': נחלק את החדר לארבע פינות: ציור, סיפור בדיחה, שירת סולו ושכיבות שמיכה. (ניתן לחשוב על תחנות אחרות המתאימות לתלמידים).

כל תלמיד מתבקש ללכת לתחנה המתאימה לו. בכל תחנה יצטרכו התלמידים לעשות את המוטל עליהם לפי התחנה. לאחר 3 דקות יחליפו התלמידים תחנה ושוב יבצעו את המשימה בתחנה החדשה.( ניתן לעשות החלפה נוספת).בסיום המשחק נערוך דיון:

• מדוע בחרו התלמידים ללכת לתחנה מסוימת דווקא?

• כיצד הרגישו כשהתבקשו לעבור תחנה?

נסכם את הדיון בעובדה שכל יצור, כפי שאמרנו, צריך מקום משלו, אלא שהמקום אינו סתמי. אנו מחפשים מקום שיהלום את אופיינו ותכונותיו. כך גם בחלוקת הארץ לשבטים, החלוקה לא הייתה סתמית, אלא הקב"ה החליט היכן ישב כל שבט, כל שבט קיבל נחלה בה ניתן היה לו לבטא בפועל את  אישיותו.

נשאל את התלמידים:

מהו המשל? מהו הנמשל? מי קשר את הצמח לאדמה בה גדל?

התלמידים יענו כי העץ יונק חיים וכוחות מהאדמה-אם כך, מהו הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל?

מהמשל והנמשל ניתן להבין כי הקשר אינו מתבטא רק בעובדה כי סבא וסבתא חיו פה בעבר אלא זהו קשר של חיים, א"י היא לנו מקור של חיים ובלעדיה אין לנו חיים.

דוגמא לכך ניתן לראות מעל דפי ההיסטוריה, הברון הירש קנה אדמות במושבות בארגנטינה והושיב שם יהודים, כל הנתונים הצביעו על כך כי ההתיישבות שם תצליח הרבה יותר מההתיישבות בא"י אך עמ"י לא הצליח להתיישב בארץ אחרת וכיום לא נותרו שם יהודים.

נקרא את הקטע על מרק טווין (נספח 2).

בקטע  זה אנו רואים כי מרק טווין שהגיע לביקור בא"י במאה הקודמת ראה אותה שוממה ועזובה, אך כיום הארץ פורחת ומשגשגת בדיוק במקום בו ביקר. זאת אומרת שהקשר שלנו לארץ ושל הארץ אלינו הוא הדדי, איננו יכולים בלעדיה והיא אינה יכולה בלעדינו!

לאורך כל ההיסטוריה הגיעו יהודים לא"י, עליות רבות שאנו עדים להן במהלך השנים האחרונות מראות את הכמיהה הגדולה שלנו לארצנו.

כמו כן במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום כיפור ראינו אנשים רבים שהגיעו מחו"ל כדי להלחם כאן על ארצנו.

איך זה ייתכן? הם לא חששו לחייהם?

כנראה שיש כאן קשר משמעותי, קשר עמוק, קשר של חיים שהוא מעבר לכל הסבר היסטורי או ביטחוני.

המשלנו את הקשר שלנו לא"י לקשר אילן לאדמתו.

כפי שהאילן יכול להניב פירותיו רק באדמה בה גדל כך אנו יכולים להניב את פירותינו, זאת אומרת, למלא את תפקידנו בעולם, בארץ ישראל.

שלב ג':

נשאל את התלמידים מהו הקשר שלנו לא"י?

החניכים בוודאי יענו- קשר היסטורי- הבטחה לאבות, מקלט מדיני, רכושנו וכו'.

נראה לתלמידים כי כל קשר כזה הוא חלקי:

קשר היסטורי: טענה זו אמנם נכונה אך חלקית- היו תקופות בהן עמ"י כעם לא היה בארץ וזרים תפסו את מקומנו.

מקלט מדיני: ניתן היה להקים את מדינת ישראל כמקלט מדיני במקום אחר, כדוגמת אוגנדה.

אם כן מהו הקשר שלנו לארץ ישראל?

נחלק לחניכים את השיר (נספח 3). ניתן לשתף את התלמידים בקריאה.

סיכום: עמ"י שב לא"י מתוך תחושה פנימית שהוא יכול לחיות את עצמו ואת תפקידו בא"י.

ולכן הוא מוכן למסור את נפשו על כך.

ניתן למצוא את כל הנספחים הנדרשים בקובץ המצורף.