q          פרות שביעית מותרים לאכילה.

"והייתה שבת הארץ לכם לאוכלה" (ויקרא כ"ה, ה'-ז')

       q          אסור לסחור בפרות שביעית.

       q          מותר למכור מעט פרות שביעית – בכמות של אכילה בלבד, ולא להפקת רווחים.

       q          מותר לקטוף בשינוי מטע פרות שביעית.

       q          "כדי שתדעו שהארץ שלי היא" (עפ"י מדרש תורת כוהנים) – הכל שייך לקב"ה.

כך גם טעם מצוות השבת: "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ…" – לזכור שהקב"ה ברא את העולם, ושלו הוא.

       q          ההקפדה על קדושת פרות שביעית, מחזקת את קדושתה של א"י.

       q          השבתת הקרקע מזכירה לנו שהבעלים הוא הקב"ה, והאדמה היא לא שלנו.

       q          השביתה מאפשרת לעובדי האדמה ללמוד תורה.

       q          שנת השמיטה מחזקת את האמונה והביטחון בקב"ה.

       q          מיטיבה עם העניים.

       q          מרגילה אותנו להיות נדיבים – אין "שלי", "שלך" – הכל של הקב"ה.

       q          הגדרה: מיני ירקות שהחלו לנבוט ולגדול בשנת השמיטה מעצמם.

       q          טעם הגזרה: חכמים גזרו איסור אכילת ספיחין כדי למנוע מרמאים לזרוע בשמיטה.

       q          לפני הגזירה היה מותר לאכול את הירקות (ספיחין) שגדלו מעצמם בשמיטה.

       q          אין ספיחין בצמחי בר, בירקות שגוי גידלם ובשדה נטוש שאינו מעובד ע"י אף אחד.

       q          איסור ספיחין חל אך ורק על שדה מעובד השייך לישראל.

       q          פרות שגדלו בחו"ל/ גדלו בשדה של גוי/ לא גדלו בשנת השמיטה (השנה השביעית) – לא חל עליהם קדושת שביעית.

       q          סוגי תבואה שונים ופירטום:

       v         גרעיני מאכל: מהרגע שקיבלו את צבעם והחלו להבשיל (שליש מבישולם). אם שליש מבישולם היה בשמיטה, חל על הגרעינים קדושת שביעית.

       v         פרות: הפרי נוצר לאחר שהפרח נובל.

"חניטה"-ברגע בו עלי הכותרת של הפרח נובלים נוצר הפרי.

פרות שחנטו בשמיטה, חל עליהם קדושת שביעית.

       v         ירקות: מרגע לקיטת הירק. ירקות שנקטפו בשביעית – קדושים.