מטרת הפעולה היא למצוא דרכים לשלב את השמחה בחיינו ולהבין עד כמה היא חשובה ואיך ומתי להשתמש בה.
שלבי הפעולה-
בשלב הראשון על מנת לעורר את החניכים אנו ניתן להם להשתתף ונבקש מכל חניך לספר מקרה מצער שקרה לו.
בשלב השני נציג כמה גישות של אנשים שונים לשמחה, ונערוך דיונים על כל אחת מהגישות.
בשלב השלישי נבקש מהחניכים ששיתפו אותנו במקרים מצארים למצוא את הטוב שיצא מהמקרה (הפקת לקח, עזר לעתיד וכו'...)
בשלב הרביעי והאחרון נסכם את הפעולה והשלבים.
מהלך מפורט-
השלב הראשון נועד על מנת לעורר את החניכים וכן על מנת שיהיה חיבור בין תחילת הפעולה וסופה והוא יציג את אחד המסרים מהפעולה.
נבחר 3-4 חניכים ונבקש מהם לספר את המקרה המצער שקרה להם.(כדאי להכין מראש מקרה שקרה למעביר הפעולה ולפתוח בו וזה יוריד את הביישנות מהחניכים ויסביר להם יותר טוב מה הכוונה...)
השלב השני כולל קטע על השמחה (לצערי לא מצאתי מי חיבר אותו)
על מנת לגוון אפשר לתת לכל בת קטע קצר מהקטע השלם וככה כולם משתתפות בקריאה וערניות מספיק. גישתו של כותב הקטע טוענת שעל האדם לזכור את רגעיו השמחים ולשכוח את הרעים. כאן ניתן לפתח דיון האם הגישה נכונה והאם באמת אנחנו צריכים לשכוח את הרגעים העצובים או להתמודד אותם וללמוד מהם.
-נספח א'-
הקטע השני הוא קטע של רבי נחמן מברסלב שמציעה לאנשים להסתכל על הדברים שמסביבנו ולהעריך אותם. למצוא את הטוב שבחיים, להנות מהאתגר שבהם ולהתמודד איתו על הצד הטוב ביותר.
כאן הדיון מופנה יותר לשאלה האם אנחנו באמת שמים לב לדברים הגדולים שנראים לנו כ"כ יומיומיים ולא חשובים, וכמה היינו יכולים להעריך ולשמוח אם היינו שמים עליהם יותר דגש...(אויר לנשימה,אור השמש הצמחים וכו')
-נספח ב'-
הקטע השלישי הוא של דסי רבינוביץ' אשר חלתה בסרטן ונפטרה ממנו.
הגישה טוענת שעלינו מוטל התפקיד לרומם את הנפש שלנו ושל אחרים, לא רק על ידי דברים גדולים גם ע"י הדברים הקטנים.(חיוך בבוקר, הפתעות קטנות, להזכיר כמה שאנחנו אוהבים אחד את השני וכו, כל אחד ודרכו הוא)
-נספח ג'-
גישתו של ויקטור פרנקל בסיפרו "האדם מחפש משמעות" (כדאי לספר קצת רקע על הסופר ולהסביר שכתב את הספר לאחר השואה ובהשפעתה וכו'...)
גישתו של ויקטור פרנקל קובעת כי האדם צריך להסתכל על חייו בפרספקטיבה נכונה.
עליו לקחת את הרע ולהפוך אותו לטוב.
-נספח ד-
לאחר הקראת הקטע האחרון של ויקטור פרנקל נבקש מהחניכים שסיפרו את המקרה המצער, לנסות ולהוסיף למקרה גוון טוב.מה בכל זאת למדנו ממנו לטובה או שהמקרה גרם אח"כ למשהו טוב שבעדי הרע לא היה יכול להיות וכו'...
נסכם ונזכיר את כל הגישות המציגות לנו את הדרך למציאת/הבנת העולם באמצעות אופטימיות ונצא בגישה חדשה לחיים...
נועה גדרון
-נספח א'-
וושינגטון
השמחה
עם היוולדו של האדם הפקיד בידיו הא-לוקים שתי קופסאות מרובעות אפורות ופשוטות מראה.
שאל האדם את הא-לוקים "לשם מה שתי הקופסאות?"
אמר א-לוקים לאדם: "בקופסא אחת תניח את כל החוויות הטובות של חייך, את רגעי הנחת והשמחה, את שעות האושר והצחוק, כל דבר שגורם לך עונג, שממלא אותך באהבה תניח בקופסא הראשונה".
"ומה אשים בקופסא השניה?" שאל האדם.
"את כל רגעי הכאב והצער" אמר לו הא-לוקים. "את כל אותם רגעים של בדידות, את הרגעים שמשאירים בך הרגשה של אי נוחות, תניח בקופסא את המועקה והכאבים, את הבכי והייסורים, את כל החוויות הלא נעימות של חייך".
"ואיך אדע להבחין בין הקופסאות?", שאל האדם, "שתיהן אפורות ופשוטות".
"ברגע שתתחיל למלא אותן בתוכן תדע להבחין ביניהן" הבטיח לו הא-לוקים.
החל האדם את חייו. את כל רגעי השמחה והאושר הניח בקופסא אחת, ובשניה הכניס את רגעי הכאב והצער. במהלך השנים החלה קופסת האושר להשתנות, היא לא הייתה עוד אפורה אלא צבעונית, ועם כל חוויה שמחה נוסף בה עוד צבע ועוד דוגמא עליזה. אך קופסת הצער לא השתנתה מעולם, צבעה נותר אפור רגיל ומשעמם.
הגיע יומו של האדם לעמוד בפני בורא עולם. כשהגיע לשערי שמים התבקש האדם להציג בפני הא-לוקים את קופסאותיו. הרים האדם את קופסת האושר הצבעונית, והנה היא כבדה, אבל משקלה לא הכביד עליו והוא יכול היה לשאת אותה אל לפני כיסא הכבוד ולהניח אותה לרגלי הא-לוקים. גם קופסת הצער לא הייתה כבדה, משקלה כאילו לא השתנה במשך השנים.
פתח א-לוקים את קופסת האושר והחל מפזר רגעי שמחה בהיכל. פיזזו רגעי האושר סביב האדם, והזכירו לו כמה מאושרים וטובים היו חייו. שמח האדם בזיכרונותיו החיוביים והודה לא-לוקים שגרם לו לאסוף אותם כל חייו.
הגיע רגע פתיחת קופסת הצער. התכווץ האדם במקומו, הוא לא רצה שא-לוקים יפזר בהיכל את שעות הכאב של חייו, הוא לא רצה להיזכר בבדידות ובייסורים, במועקה ובכאבים.
"פתח את הקופסא" הורה לו הא-לוקים. פתח האדם את הקופסא והביט לתוכה והנה היא ריקה. בתחתיתה פעור חור גדול.
"אני מצטער", אמר האדם לא-לוקים, "כנראה פגמתי בקופסא במהלך השנים. יש בה חור ודרכו כנראה ברחו כל רגעי הצער, אין לי שום רגע עצוב להציג בפניך".
חייך הא-לוקים אל האדם: "הקופסא שלך אינה פגומה. ככה נתתי לך אותה - עם החור".
האדם לא הבין. "קופסא עם חור? לשם מה?"
אמר הא-לוקים: "לאדם קשה להתנתק מהרגעים של חייו, בין אם אלה רגעים של אושר או רגעים של עצב. מאחר ולא רציתי שתאגור את רגעי הצער, נתתי לך קופסא עם חור שדרכה יכלו רגעי הצער לצאת ולהעלם מחייך. לא רציתי שתישא את משא הכאב לאורך כל החיים, מספיק שחווית את הצער פעם אחת, אינך צריך לשוב לחוות אותו השנית".
"אם כך לשם מה בכלל נתת לי את הקופסא?" שאל האדם.
"אין האדם יכול להימנע מהזיכרונות", אמר הא-לוקים, "הזיכרון הוא חלק ממהות האדם. בעוד שאני רוצה שאדם יזכור כל רגע משמח בחייו, אינני רוצה שיזכור בכל פרט ופרט של הכאב - לכן קופסא האושר נועדה לאגור וקופסת הצער נועדה לשחרר את הכאב".
אכן - זה מה שראוי לאדם לעשות - לזכור את הרגעים הטובים של החיים, ולשכוח את הרעים - אין טעם להתמקד בכאב - הוא מכביד ומגביל, בעוד האושר והשמחה מצעידים את האדם קדימה ומקלים עליו את החיים.
-נספח ב
אמר רבי נחמן מברסלב: "מי שמרגיש הודיה על היופי, הפלא, המורכבות והאתגר שבחיים-מאושר הוא.
מי שמכיר את השונות והגיוון בחיים,
ומקבל בהבנה את הקיים-מאושר הוא.
מאושר אדם שמוצא חיוב בדברים.
אושר נמצא בהישג יד.אין צורך לחפשוו.
מאושר הוא אדם מרוצה.
אדם מרוצה מאיר את סביבתו וקורן אופטימיות ואמונה.
--נספח ג'-
עיגולי השמחה / דסי רבינוביץ
לכל אדם יש עיגול בלב, עיגול השמחה.
לפעמים העיגול קטן, אך הוא יכול לגדול ולגדול ולגדול...
כאשר עיגול השמחה גדול,
הוא שולח עיגולים קטנים למקומות נסתרים בגוף,
מקומות שלפעמים כואבים.
וככל שיש יותר עיגולים קטנים, פחות מקומות כואבים.
יש אנשים שעיגול השמחה שלהם קטן,
ולנו יש תפקיד - לעזור לו לגדול.
וודאי שואלים אתם - איך ?
כל אחד מאיתנו חושב על דרך.
אפשר להביא לו סוכריה,
לתת לו פרח, לשיר לו שיר, לצייר לו ציור
או אפילו פשוט לומר לו :
בוקר טוב, מה שלומך היום ?
והכי חשוב , לעשות את זה בכיף,
בשמחה, מכל הלב !
Noa Gidron.doc
סטטיסטיקות:
נצפה: 31202
הורד: 6125
האם הורדתם פעולה זו ויש לכם במה לשתף אחרים?
זה המקום!