מבוא:

 

אנו עומדים לעסוק עם חניכנו בחודש הקרוב בנושא התפילה.

 

תפילה בהגדרתה הפשוטה ביותר, היא מעין שיחה עם הקב"ה: קירבה אל ה'.

 

אם תרצו במילים יותר גבוהות- דבקות הנשמה בבורא.

 

לפני שנכנס לעובי הקורה, ללמוד על משמעות התפילה ומטרותיה,

 

נשאל את עצמנו- מדוע צריך להתפלל? מדוע שלוש פעמים ביום אני צריך "להרים טלפון" אל הקב"ה? מה החשיבות של התפילה?

 

 

 

 

 

 

 

 

מה צריך להכין :

 

1. דף + כלי כתיבה

 

2. שני גליונות נייר גדולים או שני בריסטולים.

 

 

 

 

בס"ד

 

תגיד תודה !

 

                                                                                (לכל חבריא א')

 

 

מבוא:

 

אנו עומדים לעסוק עם חניכנו בחודש הקרוב בנושא התפילה.

 

תפילה בהגדרתה הפשוטה ביותר, היא מעין שיחה עם הקב"ה: קירבה אל ה'.

 

אם תרצו במילים יותר גבוהות- דבקות הנשמה בבורא.

 

לפני שנכנס לעובי הקורה, ללמוד על משמעות התפילה ומטרותיה,

 

נשאל את עצמנו- מדוע צריך להתפלל? מדוע שלוש פעמים ביום אני צריך "להרים טלפון" אל הקב"ה? מה החשיבות של התפילה?

 

 

 

מה צריך להכין :

 

1. דף + כלי כתיבה

 

2. שני גליונות נייר גדולים או שני בריסטולים.

 

 

 

מהלך:

 

פעולה זו תהיה מורכבת מכמה שלבים שבראיה ראשונה נראה כי אין כל קשר בינהם.

 

מטרת הפעולה תובן רק בסוף. אין לרמוז לחניכים על מה אנו עומדים לדבר.

 

 

שלב ראשון: זהו שלב ה"שקר הלבן"...(אם אתה לא מומחה בלבלף תתאמן טוב טוב בבית...)

 

בשלב זה כדאי לגייס את הקומונרית שתכנס ותסביר על המאורע המשמח שקרה לסניף.

 

אם אין לך קומונרית בהישג יד- עשה זאת בעצמך.

 

 

"בשבוע שעבר הקומונרית קבלה מכתב מארגנטינה. כותב המכתב הוא אדם מבוגר, בוגר בני עקיבא לשעבר, שהחליט להעביר תרומה נכבדה לתנועה.

 

הסניף שלכם ועוד שלושה סניפים, נבחרתם לקבל את התרומה.

 

(מי החליט? התורם התייעץ עם אנשי ההנהלה הארצית והם קבעו...)

 

מסתבר שזו תרומה מאד משמעותית. מדובר בסכום של כמה אלפי שקלים. 

 

כעת אנחנו חושבים מה לעשות בכסף.

 

יש לכם רעיונות?" (אפשר להציג כל מיני אפשרויות שצוות ההדרכה חשב לעשות).

 

 

אם הם לא יאמינו, אפשר להקריא את המכתב שנמצא בהמשך.

 

 

לאחר העלאת הרעיונות, המדריך יאמר שכעת אנו חושבים על דרך להביע את תודתנו לאותו תורם, ששמו לצורך העניין יהיה "מר לפיתה" (בהיפוך אותיות יוצא תפילה.)

 

המדריך ינסה ביחד עם החניכים לעלות רעיונות שונים:

 

מכתבים, שיחה באינטרנט, צילום הסניף והחניכים בקלטת וידאו ושליחת הקלטת לחו"ל, ועוד ועוד...

 

 

 

 

המדריך יפתח דיון:

 

האם אתם חושבים שיש צורך לשמור על קשר עם התורם?  כל כמה זמן? זה חשוב?

 

אם התורם יחליט לשלוח סכום כסף כל חודש, זה ישנה את ההתיחסות שלנו?

 

 

 

כעת המדריך יסביר את החשיבות שבהכרת תודה:

 

 

מי שכופר בטובת חברו, חושב בודאי לעצמו כי על הטובה הבאה אליו מגיעה לו, וכל מי שעושה לו טובה, את חובתו הוא ממלא עבורו. הוא אינו רואה צורך לחקור אחר שורש הטובה ולחוש חובה כלפי עושה הטובה עבורו.

 

תחושת ה"מגיע לי", מתפשטת גם לעבר עצם החיים ואף בהם אין הוא רואה עניין לחקור את שורשם וסודם ולחפש את נותן החיים על מנת להודות לו על חלקו.

 

המודה בטובתו של חברו ומרגיש חובה לעושה לו חסד, יגיע בודאי להודות בטובתו של הקב"ה הנותן לו חיים וכל טוב.

 

 

(הרב יהושע וייצמן.)

 

 

 

 

שלב שני: המדריך יבקש מהחניכים לשבת במעגל. על כל חניך לחשוב על מישהו שהוא מאד רוצה להודות לו.

 

המדריך יעביר בין החניכים דף- על כל אחד לרשום למי הוא רוצה להודות, יש אפשרות להסביר גם למה. לאחר שגומרים לכתוב, יש לקפל את הדף בצורת מניפה ולהעביר הלאה.

 

בזמן שהחניכים כותבים המדריך יבקש מכולם להיות שקטים ולחשוב איך הם היו מנסחים את התודה שלהם ובאיזו דרך היו רוצים להביע אותה. אפשר לבקש רעיונות מקוריים לתודה.

 

לאחר שכולם גמרו לכתוב, המדריך יפתח את המניפה ויקריא את הרשימה.

 

האם יש עוד אנשים שהייתם רוצים להודות להם? מה אנו חשים כלפי מי שאנו חבים לו תודה?

 

יש משהו שהיינו רוצים לעשות למענו? האם אנחנו מרגישים צורך להיות בקשר איתו? איך?

 

 

בשלב זה המדריך לא יסכם עדיין את הדברים אלא יעבור להפעלה הבאה.

 

 

שלב שלישי: נשחק ב"איפה הבעיה?".

 

המדריך יחלק את החניכים לשתי קבוצות.

 

המדריך יציג בעיה ועל החניכים לנחש מה הייתה יכולה להיות הסיבה לבעיה.

 

לדוגמא: הבעיה- פרח שנבל.

 

קבוצה א' יכולה לומר- העציץ היה יותר מדי זמן בשמש.

 

כעת קבוצה ב' צריכה למצוא סיבה אחרת, למשל- לא השקו אותו.

 

קבוצה א' יכולה לומר- אכלו אותו תולעים...

 

וכך הלאה. המדריך יכתוב את הסיבות על נייר גדול. הקבוצה הזוכה בכל סבב היא זו שמצאה יותר סיבות אפשריות.

 

בעיות שניתן להציג:

 

1. עפיפון שלא עף.

 

2. מכונית שלא נוסעת.

 

3. נורה שלא דולקת.

 

4. צמח שנבל.

 

 

 

סיכום:

 

 

הרבה פעמים אנחנו רואים תופעות שבכדי להבין אותן אנחנו צריכים להסתכל שלב קודם, או כמה שלבים קודם, על מנת להבין איפה הבעיה.

 

האם אנחנו עושים זאת תמיד?

 

עלינו להיות מודעים לכך כי הקב"ה הוא זה המשפיע לנו את כל הטובות, הוא המקור לכל התופעות הסובבות אותנו.

 

אנו נוטים לייחס הצלחות, כישלונות, שמחות, כשרונות לגורמים אנושיים, ולעתים שוכחים מאיפה למעשה נובע הכל. ראיה כזו היא ראיה חיצונית של הדברים.

 

תפילה, היא אחד הזמנים בו אנו עומדים מול אבינו שבשמיים ומנסים לברר לעצמנו אמת זו.

 

 

ההודאה שלנו להקב"ה מורכבת משני סוגי הודאות:

 

1. הודאה כללית- כלומר, על דברים כלל אנושיים: שהעולם מתקיים (שמש זורחת, 

 

    ירח כוכבים.),שמירה ממזיקים ומאויבים וכדומה.

 

2. הודאה פרטית- כל אדם צריך להיות מודע ולהודות על השפע הפרטי שהוא זוכה 

 

    לקבל מהקב"ה, החל מהחזרת הנשמה לגופו כל בוקר, תפקוד גופו ועד להצלחות

 

    חומריות .

 

 

בנוסח התפילה המקובל אנו מוצאים את חשיבות ההודאה במילים:

 

"מודה אני לפניך מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך."

 

מיד כשהאדם מתעורר בבוקר, עוד לפני נטילת ידיים, המילה הראשונה שהוא הוא אומר היא "מודה".

 

כל בנין חיינו בנוי על יסוד הכרת הטוב והודיה על הטוב.

 

 

 

 

"רב בני האדם כעוורים המה מלהכיר ומלהבין גודל טובת הבורא על ברואיו ואחת הסיבות מפני שבצאתם אל העולם בהיותם תינוקות הרי הם כבהמות סכלות וטובות האלוה עליהן נראות כטבע רגיל וידוע..."

 

                                                     (חובות הלבבות שער הבחינה).

 

 

 

 

"שמח נפש עבדך, כי אליך ה' נפשי אשא"

 

והיה אומר רבי מרדכי מלכוביץ:

 

מבקש אני ממך, שמחני ריבונו של עולם,

 

כי רק מתוך שמחה- אוכל לשאת פני אליך.

 

אבל שעה שאשא פני אליך אדע:

 

יש שמחה גדולה מכל השמחות

 

והיא שמחת ההודאה.

 

 

 

 

 

המדריך יקריא את "בעקבות מרק ירקות" - השיר לקוח מתוך הסרט "על שבת ותפילה"  בהוצאת "גשר".

 

 

 

 

 

 

 

בס"ד                                                                                                   י"ב אב, תשנ"ח

 

 

 

חניכי בני עקיבא היקרים.

 

 

אני חוזר כעת מביקור בישראל. מדי שנה אני מגיע לבקר את הורי ואחי שנשארו בארץ.

 

בביקורי האחרון לצערי, הייתי צריך לבקר חבר ותיק שלי ששכב בבית חולים והזדמן לי לראות את חניכי בני עקיבא עוברים במחלקות השונות ומנסים לשמח את החולים.

 

 

כל שנה אני משתדל לתרום סכום מסוים לטובת מפעל שנראה לי חיוני ומועיל. הפעם החלטתי לתרום לתנועת בני עקיבא, שאני מכיר עוד בתור ילד.

 

כן, גם אני הייתי חניך בתנועה. אני לא זוכר כבר את כל הסיסמאות ואת ההמנון אבל, אני זוכר שהייתי בשבט "התחייה",

 

יש דבר כזה , נכון ?

 

 

את הסכום החלטתי להעביר להנהלה הארצית ולתת להם את האפשרות לחלק את הסכום למי שזקוק.

 

 

בתקווה שתרומתי זו תוסיף למפעל הנהדר שלכם בארץ ישראל.

 

 

בברכה

 

שמואל לפיתה.

 

מנכ"ל