מטרת הפעולה:

1. החניך יבין שמה שמאחד אותנו ומייחד אותנו כעם היא מידת הנתינה, והעזרה לזולת שלא תמיד אנו מכירים בלי עשיית חשבון של כדי או לא כדי, מה אני מרוויח מזה, מה יוצא לי מזה וכו'...

2. החניך ילמד שהנתינה הכי גדולה היא נתינה בלי שום רצון לקבל דבר מה בתמורה.

מהלך הפעולה:

^ מתחלקים ל- 2 קבוצות, כאשר קבוצה א' עומדת במעגל, כשהידיים שלהם מונחות על כתפי חבריהם (        ). לקבוצה זו אסור לזוז, אך מותר להם לדבר.  קבוצה ב' עומדת בתוך המעגל- ולהם מותר לזוז אך אסור לדבר.

הם עומדים כך במשך 5-8 דקות. (המטרה שקבוצה ב' תעזור לקבוצה א' ע"י תמיכה בידיים אם זה קורה אז מפסיקים).

^ מעמידים את החניכים בטור ובעצימת עיניים. המדריך מוביל וכאשר ישנו מכשול הם צריכים להעביר מאחד לשני.

^ מניחים 3 פתקים בחדר שעל כל אחד כתוב: 1. פראייר 2. כל הכבוד אבל אני לא הייתי עושה זאת 3. אני איתך.

מקראים את המקרים הבאים וכל חניך צריך לעמוד ליד השלט שמשקף את דעתו.

המקרים: 1. בכל פעם שערן עושה קניות בסופר, הוא מסתכל בסלי הקניות של האנשים שסביבו ונותן לכל אילו שיש להם מעט מצרכים להיות לפניו.

2.יאיר מילא בפעם הראשונה בחייו טופס של 'מפעל הפיס' והוא זכה ב 2000 ₪, והחליט לתת מתוך הסכום 1000 ₪ לאגודת " עזר מציון".

3. ביום שלישי הייתה פעולה בסניף בסגנון ערב עיתונים, בסוף הפעולה הקומונרית קראה למדריך, כל החניכים ניצלו את ההזדמנות וברחו, ורק גילה נשארה לנקות את החדר מהעיתונים.

4. לכתה הגיעה עולה חדשה שכמעט ואינה יודעת עברית, המורה בקשה מתנדבת שתשב לידה ותעזור לה להתאקלם בכתה. דפנה שתמיד חלמה לשבת ליד דליה חברתה הטובה וסוף- סוף השנה הן יושבות ביחד, דפנה מחליטה בכל זאת לעבור ליד העולה החדשה.

á חשוב! נסי לערער את ביטחונם של החניכים שהולכות ל'אני איתך'.

נסי לגרום לדו- שיח בין החניכים.

^לסיכום יש לדון עם החניכים מה גורם לאנשים פראיירים כאשר הם נותנים לאנשים אחרים?

האם אנו מפסידים כאשר אנו נותנים משלנו?

 לשים Y: לא דנים בכמה צריך לתת!!

` נותנים לחניכים סוכריות ואומרים להם שהם יכולים לתת אותם או לשמור אותם לעצמם.

` מחלקים לחניכים את הסיפור על ניר פורז (מצורף)

`לאחר מכן לפתוח דיון ולנתב לשאלות הבאות:

·        מה גרם לניר פורז ז"ל לחזור מהחפש"ש כדי להציל משהו שהוא אפילו  לא מכיר?

·        האם זה היה כדאי לו לסכן את חייו בשביל זה?

á סיכום: אם נסתכל על החברה שמסביבנו כמשפחה אחת גדולה ונראה שאנחנו מחוברים זה לזה לא כיחידים בפני עצמם, אלא שכולנו חלקים של גוף אחד = עם אחד. נוכל לסמן את אותה תחושה בסיסית של רצון להיטיב כתכונה טבעית הנובעת מהקשר המיוחד הזה. אנחנו רוצים לתת באופן טבעי כי אנחנו מרגישים מחוברים לזולתינו ועקב כך אנחנו לא מרגישים פראיירים. דוגמאות אלו רק מחדדות את מסירות הנפש שלנו/ של החיילים... כי הם הרבה פעמים מרגישים חלק ממשפחה אחת גדולה שנקראת עם ישראל!!!

כרטיס דמות – ניר פורז הי"ד 

בחודש אוקטובר 1994 חטפה חוליית חמאס את נחשון וקסמן הי"ד, שהיה חייל בגולני. עם ישראל כולו היה שותף לחרדת המשפחה ולדאגה לשלומו של נחשון. בטלוויזיה הוקרנה קלטת וידאו שבה צולם החייל החטוף כשהוא פונה לממשלה בבקשה להיענות לדרישת החוטפים ולשחרר את מנהיג החמאס, השייח אחמד יאסין. לאחר חקירה מודיעינית נתגלה מקום המסתור של החוטפים, בבית מבוצר בעיירה ביר נבאללה. החוטפים הגישו אולטימטום למילוי בקשתם ואיימו בהוצאת החייל להורג. הצבא נערך לפעילות חילוץ  ע"י כוח של סיירת מטכ"ל. מפקד הכוח הפורץ היה סגן ניר פורז, שהיה באותו זמן כבר בחופשת שחרור, ולמרות זאת  התייצב מיד למשימה והוביל את הכוח הפורץ אל הבניין בו הוחזק נחשון. בעת הפריצה התקשה הכוח לפרוץ את דלתות הברזל המבוצרות, ובזמן הזה הספיקו המחבלים לרצוח את נחשון וקסמן. בפעולה מבצעית זו נהרג מפקד הכוח, סגן ניר פורז ז"ל.