שיעור האזרחות בכיתה י"ב 8 בבית הספר התיכון המקיף גינצבורג ביבנה הסתיים ביום שישי לפני שבועיים באופן חריג. בסוף השיעור ניגש אחד הנערים, נקרא לו יונתן, אל המורה מרגנית כפיר וחבט באגרוף בראשה. כתוצאה מהמכה נפלה המורה ואושפזה בבית החולים. לאחר מכן הגישה תלונה במשטרה והתלמיד נלקח לחקירה בחשד לתקיפה. הסתבר שהרקע למעשה הייתה התערבות בינו לבין חברו- אם יהיה לו אומץ להכות את המורה יקבל 50 שקל.

לכאורה עוד סיפור כמעט שגרתי של אלימות נגד מורים, אלא שהפעם הסיפור יוצא דופן: לא מדובר בכיתה בעייתית או בתלמיד אלים. להפך. י"ב 8 היה כיתת המצטיינים של השכבה ויונתן הוא לא רק התלמיד המצטיין בה, הוא גם התלמיד המצטיין בשכבה כולה. ביולי הקרוב הוא אף אמור להתחיל את חניכותו בקורס טיס. "מדובר בגאון", אשכרה גאון עם תעודות" אומר חברו לכיתה, יובל כהן. "הוא לא רק גאון, הוא גם אחד הבנים הכי שווים בבית הספר" אומרת רעות ראשון, חברתו לשכבה "הוא גם ילד בכלל לא אלים". גם הרקע החברתי של יונתן לא מתאים לסיפור" אביו טייס ואמו מעצבת תכשיטים ידועה, הורים משכילים ואמידים, מקובלים מאד, שמשקיעים הרבה בחינוך, אזרחים למופת.

גם המורה שהוכתה, המשמשת כמרכזת השכבה, מחנכת הכיתה ומורה לאזרחות, לא עונה לסטריאוטיפ המקובל: מרגנית כפיר היא מורה אהודה ומצליחה במיוחד. "היא בין המורות הכי פופולריות בבית הספר", אומרת רננה טרם, תלמידת י"ב "מורה שכולם מאד אוהבים והיא ממש חברה של התלמידים". כהן אומר ש"לא רק שמרגנית היא ממש אחלה, היחסים שלה ושל יונתן היו ממש מצוינים. היא הייתה חברתה של כולנו ויונתן היה מאד מרוצה ממנה". ויוני תורג'מן, עוד תלמיד י"ב, אומר: "המורה הזאת הייתה אחת מהחבר'ה מבחינתו".

מה שעוד מוזר בסיפור היא העובדה שכיתה שלמה ראתה  את האירוע ואף אחד מהתלמידים המצוינים לא הזדעזע או חשב שיש כאן מקרה חריג. "בהתחלה לא קרה כלום", מספר יובל כהן. "כולם ראו מה קרה אבל אף אחד לא עשה מזה עניין כי זה לא נראה רציני. גם יונתן בהתחלה לא הבין שמשהו לא בסדר עד שאחרי הצהרים המנהלת התקשרה אליו הביתה ודיברה איתו והסבירה לו שזה מקרה חמור. למחרת הוא גם בא לבית הספר כרגיל ורק אז הוא התחיל להבין באמת את הפרופורציות של המקרה, כי סיפרו לו שהמורה מרגישה מאד לא טוב ושנגרם לה נזק. אחר כך החליטו להפוך את יונתן למקרה לדוגמא למען יראו וייראו וזאת הטרגדיה של יונתן. בגלל זה החליטו להעיף את יונתן מבית הספר אבל לתת לו להיבחן לבגרויות, שזה בינינו לא נורא כי עם הלימודים הוא יסתדר, הוא גאון רסמי ואפילו עוזר בהתנדבות לתלמידים אחרים. אבל אחר כך העניין יצא לגמרי מפרופורציות עם זה שהמורה הגישה תלונה למשטרה".

ואמנם רוב התלמידים מתייצבים לצד חברם המכה ולא מבינים מדוע מורתם התלוננה נגדו במשטרה. "אם היא חברה שלנו אז מותר להתנהג איתה כמו בין חברים", מסבירה טל סבג, תלמידת השיכבה "בגלל זה היא קיבלה את המכה". ורעות ראשון מבהירה: "אלימות היא דבר אסור אבל פה לא מדובר באלימות, הכוונה כאן היתה למשחק, זאת לא מכה רצינית והוא לא התכוון להזיק לה בכלל". והתלמיד אורי וקס מוסיף: "זאת סתם היתה שטות, הבעיה היא שהמורה הזאת מאד קצרת ראייה ועכשיו אולי הראייה שלה נפגעה". ויוני תורג'מן אומר: "בכלל לא מדובר באלימות , מדובר באיזו שטות, במין משחק. כמו משחק בין חברים".

רן ארז, יושב ראש ארגון המורים העל-יסודיים, יודע בדיוק מי אחראי לאווירה התומכת שעוטפת את הנער המכה: "הכתובת היתה על הקיר הרבה זמן. הזרעים נזרעו כבר הרבה קודם, אולי כבר בבית הספר היסודי, נבטו, הושקו ועודדו ע"י כל המערכת ביבנה. יבנה היא עיר אלימה שיש לה ראש עיר שמנסה להיות פופוליסט ומעודד בכך התנהגות אלימה. לפני שנה, לדוגמה, זרק תלמיד י"ב בקבוק תבערה על המכונית של ראש העיר . ראש העיר פנה לרחמי בית המשפט ואמר שצריך לחוס על התלמיד כי נודע לו שהוא רוצה להתנדב ליחידה קרבית. אני שואל אותך, זה מה שראש העיר, תא"ל במילואים ומפקד להק בחיל האויר רוצה? שלצבא יגיעו אנשים שכבר זרקו בקבוק תבערה ואלה יקבלו נשק ליד? אני כבר רואה איך ראש העיר יגיב גם הפעם"...

"אני משקיעה את הלב שלי בעבודה.אני אוהבת את התלמידים ואני שמחה שהם אוהבים אותי. כל התלמידים ביקרו אותי. הם מוקיעים את המקרה מכל וכל, הם מזועזעים ודואגים לשלומי. הם שלחו לי פרחים. אבל בעיני זה טיעון נורא לבוא ולומר שאם אני מורה אהודה, אז זו סיבה שדבר כזה יכול לקרות. האם העובדה שאני מורה אהודה שמנסה להבין את התלמידים שלה, אומרת שאני גם משחקת את המשחק הזה? זה שתלמידים אומרת שיש בינינו יחסים חבריים אומר שצריך להכות? ממתי אנו מכים מתוך חברות? מכות זה ביטוי לאהבה ואהדה? אני בכלל לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם הסיפור היה הפוך. אם אני הייתי מכה תלמיד ואחר כך אומרת שזה היה מתוך אהדה וחברות. הרי כל העולם היה עומד על הרגליים האחוריות וצועק ולגמרי בצדק. אבל פתאום התהפכו כל הנורמות. אם תלמיד מכה מורה מתוך אהדה ולא מתוך רצון לפגוע, אז פתאום האלימות היא מותרת.    

"מה שמפחיד במקרה הזה,זה שהאלימות הפכה לבידור ושעשוע. איך קורה דבר כזה? איך אדם בא ונותן לי מכה בראש סתם בשביל הריגוש שלו? ובעיקר כשמדובר באדם מאד רציונלי בדרך כלל, ושהיו לו לפחות כמה שניות לעצור בעצמו לפני שהוא עשה מה שעשה. אני חושבת שזה בעיקר מקרה מאוד עצוב.

"יונתן טילפן אלי והתנצל. גם הוריו דיברו איתי. אני משוכנעת שהוא מרגיש רע מאוד אבל גם אני מרגישה רע מאוד. זאת ההשפלה והפחד וגם העליבות. כי גם ההתערבות פה היא על משהו מאד מטופש. אתה בדרך כלל מתערב על משהו שקשה להשיג. אבל אני הייתי מטרה קלה. אשה, שיושבת, מטרה נייחת.

"מזעזעת אותי לא פחות מהמקרה עצמו גם הגישה של כל מיני מבוגרים שחושבים שלהרביץ לאשה יושבת וחלשה ביחס אליך זה בטל בשישים לעומת הקריירה הצבאית העתידית של יונתן. כאילו בעצם מי שאשמה כאן זו אני, כי אני הורסת ליונתן את הקריירה. אני רוצה לשאול: אני הורסת לו את הקריירה או שההתנהגות שלו אולי תהרוס לו את הקריירה? ויש כאן עוד שאלה: מה איתי? מה עם הזכויות שלי מה עם זה שאם אני לא טייסת ולא אשה חשובה אלא סתם מורה שדוקא אוהבת את העבודה שלה? זה עדין לא אומר שאומר שאפשר להכות אותי אותי ולצפות ממני שאשכח מהעניין. אשה אחת אמרה לי ' הוא עדיין צעיר וכל החיים לפניו ואת כבר באמצע החיים, אז תוותרי לו, אל תהרסי לו את הקריירה'. כאילו החיים שלי חסרי משמעות, כאילו מה שעובר עלי, הזעזוע, ההשפלה והדאגה למצב הבריאותי שלי הם עניינים חסרי חשיבות בכלל.

אחרים, תלמידים והורים אמרו לי 'אל תעשי עניין, זו רק מכה קטנה'. נכון, לא נפצעתי קשה, לא דממתי. אני חייבת לדמם כדי שהאלימות תהיה אסורה? מותר להכות בתנאי שאין סימנים?. אמא אחת אמרה לי 'בתור אמא את צריכה לדעת שלילדים צריך לסלוח' ואני שואלת: איזה מן הורים סולחים על אלימות? דווקא בתור אמא אני לא סולחת על אלימות. אבל הפכנו כנראה לקהי רגשות כלפי אלימות ובעיקר אלימות כלפי נשים שהיא כנראה עניין יומיומי. אבל אני מרגישה שחובתי כמורה וכאשה לא להסכים עם מערכת ערכים כזאת. אני חושבת שחובתי לשים קץ להתנהגויות כאלה, לא לשתף פעולה עם אנשים  שאומרים לי שבעצם לא קרה מה שקרה, שזה היה משחק, שלא הבנתי נכון, שזאת בסך הכל טעות שבעצם אני, כמו שאמרה לי אשה אחת, סתם מגיבה בהיסטריה כי מה שקרה באמת קרה והוא דבר נורא. בתור משחק וכדי ליצור ריגוש החליט תלמיד חכם ובוגר לאחר ששקל את כל האפשרויות שכדאי לו להכות את המורה שלו כדי לזכות בהתערבות ועכשיו כולם נורא מודאגים, לא ממה שקרה למורה אלא מזה שאולי לצה"ל יחסר עכשיו טייס, סתם ככה ופשוט עד כדי כך".