הרב שמואל מוהיליובר (על שם העיר מוגיליוב בבלארוס, נפטר י"ט סיון תרנ"ח) (1824-1898) מראשוני הציונות הדתית, מייסד תנועת "חובבי ציון".

שמואל מוהליבר נולד בעיירה גלובקא בחבל וילנה ולמד בישיבת וולוז'ין, והוסמך לרבנות בגיל 18.5, על ידי הרב יצחק מוולוז'יון. שימש ברבנות במקומות שונים, בין השאר בסובלאק, ראדום וביאליסטוק. התבלט ביחסו המתון כלפי תנועת ההשכלה וסבר, כי יש צורך בשיתוף פעולה עם המשכילים לטובת האומה. בשנת 1878 החל את פעילותו לטובת יישוב ארץ ישראל. לאחר פרעות "סופות בנגב", בשנת 1881, עם תחילת ההגירה מרוסיה, יצא בקריאה שיש להפנות את גל ההגירה לארץ ישראל, בנסותו לגייס את תמיכת הרבנים לרעיון זה. ב-1882 יסד את קבוצת "חובבי ציון" בוורשה, נפגש עם הברון רוטשילד ושיכנע אותו לתמוך במושבה עקרון. בהקמת עקרון היה הרב מוהליבר שותף עם יחיאל ברי"ל, עורכו של עיתון הלבנון. ב-1884 השתתף בועידת קטוביץ' והוכר כמנהיג המחנה הדתי בתנועת חובבי ציון. ב-1893 קרא להקמת "מרכז רוחני" בתוך "חיבת ציון", סיעה שהיוותה בסיס להקמת "המזרחי" ב-1902. בפולמוס השמיטה ב-1889 הצטרף למתירים את עבודת האדמה בתנאים מסוימים. ב-1890 ביקר הרב מוהליבר בארץ וסייע בהקמת רחובות. כאשר נוסדה ההסתדרות הציונית תמך בהרצל, אבל מפאת מחלתו לא השתתף בקונגרס ה-1 (1897). נבחר על ידי חברי הקונגרס לחבר הוועד הפועל המרכזי.

לדעתו, יש צורך להשיג את הסכמת העמים ליישוב ארץ ישראל. קרא לאחדות בין חלקי התנועה הציונית. הוא אמר כי יישוב ארץ ישראל שקול כנגד כל המצוות. התנגד לדעתם של הרבנים שסברו שיש סתירה בין האמונה במשיח והפעילות הציונית.

ב-1893 ניטע לכבוד הרב גן אתרוגים באזור חדרה. ב-1921 נוסד במקום קיבוץ גן שמואל, הקרוי על שמו של הרב מוהליבר.

הרב כתב חיבורים רבים, אבל רוב חיבוריו אבדו ב-1906 בפרעות ביאליסטוק. השרידים יצאו לאור בשם "חקרי הלכה ושו"ת".

בכסלו תשנ"ב הועלו עצמותיו לישראל והוא נקבר במזכרת בתיה בטקס בהשתתפות הרבנים הראשיים לישראל