מטרה:

החניך יבדוק כיצד הוא התנהג בשנה האחרונה כלפי החברה סביבו.

בס"ד

אני והחבר'ה

רקע:

תעודת סוף שנה

1. זרקתי את הזבל בגינה של השכנים

2. חנקתי את הדג זהב של מיה

3. העלבתי את אלעד.

4. לכלכתי מאחורי הגב של החבר הכי טוב שלי.

ציון: מספיק בקושי

הערות: בשנה הבאה…

                          חתימת הורים:________

מטרה:

החניך יבדוק כיצד הוא התנהג בשנה האחרונה כלפי החברה סביבו.

מהלך רעיוני:

כל שלב עוסק בתחום אחר. תבחרו את הנושאים שהכי בוערים בשבט שלכם.

בנוסף, בכל שלב יש כמה הצעות, תבחרו את ההפעלה שאתם אוהבים ותרכיבו פעולה, איך אומרים… כלבבכם.

שלבים:

1. לשון הרע- דבר נורא.

2. בלונדינית טיפשה - סטיגמות

3. השחתת רכוש

4. היחס לשונה

5. סיכום.

שלב א': לשון הרע- דבר נורא.

בשלב זה אפשר להתרכז בשתי נקודות:

א. איך שמועה או רכילות עוברת וגדלה.

ב. רכילות או לשון הרע פוגעים וקשים יותר מפגיעה גופנית.

א. נבחר 4 מתנדבים ונוציא אותם החוצה.

ב. נציג לפני שאר החניכים ציור.

ג. נקרא לאחד החניכים מבחוץ (חניך א') ונבקש מאחד החניכים שישבו בחדר וראו את הציור, לתאר את הציור לחניך שהכנסנו (חניך א).

ד. אחרי שהוא גמר, נקרא לחניך חדש (חניך ב') מבחוץ, ונבקש מחניך א' שהכנסנו קודם, לתאר את הציור לחניך ב'.

לאחר מכן יעביר ב' לחניך חדש (ג') וכן הלאה.

*שימו לב להבדל המדהים בין התיאור בהתחלה לתיאור האחרון.

חתול חדש בא לשכונה. נציג את הסיפור לחניכים ע"י ציורים.

(נספח בסוף הפעולה).

אחמד והנמר

היה הייתה משפחה עניה. אשר חיה בחוסר כל עד כדי פת לחם ומים במשורה. במצוק העיתים (???) החליט אבי המשפחה לצאת ולשוטט בשדות. בצאתו נפגש עם נמר.

וזה אמר לו: יא אחמד מה אתה מסתובב פה. מסוכן פה.

ענה לו אחמד: אם אתה כזה חכם גדול, ויודע שקוראים לי אחמד, אז אתה יודע למה אני מסתובב פה.

ענה הנמר ואמר לו: וואלה, אתה חכם. אתה עני ומסתובב פה מחוסר מעשה. קח 5 לירות ולך הביתה. וכל יום תבוא ותיקח כסף. כך נהג אחמד זמן רב.

באחד הימים שאלה אותו אשתו שהיתה חייבת לדעת הכל: אחמד , מאיפה הכסף.

ענה לה: עזבי אותי, למה לך לדעת. תשכחי את העניין.

אבל פטמה בשלה, והיא התעקשה שאחמד יגלה לה מהיכן הכסף.

אחרי חודשים של הצקות, גם אתם הייתם נשברים. אמר לה אחמד: יש בסביבה מערה ובה נמר וכל יום הוא נותן לנו 5 לירות.

אמרה לו: יא אחמד, יש לך כזה חבר מליונר, ואתה לא מזמין אותו הביתה אף פעם. איזה מן ידיד אתה? לך וקנה כמה קילו בשר ואורז, ואל תשכח הרבה חמאה, ותזמין אותו הביתה.

הבעל עשה כפי שאמרה לו האישה והזמין את הנמר. הנמר ניסה להתחמק, ואמר: תשמע אני בעל חיים טורף, ואנשים יפחדו ממני, וחוץ מזה אין לי בגדים מתאימים. אבל אחמד היה קוץ לא פחות מאשתו. הוא הצליח לשכנע אותו, והם ניגשו יחדיו לביתו של אחמד.

פטמה בישלה מלוא הגיגית אורז עם בשר והנמר נתקבל בכבוד רב. הילדים עמדו בחוץ ונופפו עם דגלי ישראל.

נכנסו הביתה והנמר התכבד בארוחה דשנה. מכיון שהנמר לא אכל מזמן ארוחה טובה (אחמד גמר לו את כל הכסף), הוא אכל וזלל ברעבתנות גדולה ואח"כ קם ואמר: אחמד, הרשה לי ללכת. והנמר אמר שלום בנימוס ויצא מבית אחמד.

בצאתו, המתין הנמר בחוץ לשמוע מה יאמרו אחמד ופטמה.

הערה שאמורה להיות ברורה: כרגיל, אם אין ממש סיבה טובה, סיפור מספרים בע"פ!!! כדאי לעשות מבטא לאחמד ולנמר (לא שיש לי מושג איזה מבטא יש לנמר…).

סיכום השלב:

אנחנו מתרכזים יותר מידי באנשים אחרים ולא בעצמנו. על פגיעה של לשון אפשר לבקש סליחה אבל היא לא עוברת. "חיים ומוות ביד הלשון".

שלב ב': בלונדינית טיפשה

יאללה, חתיכת סנוב, צפוני, שוויצר, אפס.

בשלב זה נעסוק בסטיגמות. הבעיה בסטיגמה היא, שאנחנו מפסיקים לבדוק כל אדם באופן אישי והולכים לפי הכללות, או אחרי מה שהחלטנו - 5 דקות אחרי שראינו אותו בפעם הראשונה . הבחור צפוני. נקודה. שום דבר לא יעזור עכשיו. למה הוא צפוני??? למה יש לו שעון רולקס.

תנו לבן אדם סיכוי!!

נכין מראש חבילות עטופות, כמספר החניכים (פלוס כמה, ליתר בטיחות). חלק מהחבילות נעטוף באריזה יפה. בתוך החבילות היפות, נשים חפצים מגעילים או לא שווים (תפוח רקוב - ניתן למצוא בכל סניף, סתם חתיכת נייר וכדומה'). שאר החבילות יהיו עטופות בנייר עיתון מלוכלך, אבל יכילו בפנים חפצים "שווים" (סוכרייה, חתיכת שוקולד עטופה וכו'). נפזר את החבילות בחדר ונכניס את החניכים אחד, אחד. כל חניך יבחר חבילה ויתיישב. נבקש מהחניכים לא לפתוח את החבילות, ולהניח אותן מתחת לכסא / ספסל.

אפשרות שניה לחלוקת החבילות: נכניס את כל החניכים ביחד וניתן לכל חניך בתורו משימה קצרה. כל חניך שמבצע את משימתו יוכל לקום ולבחור לו חבילה.

אפשר לתת להם לספר בדיחה, לחבר פאזל, לפתור חידה, מה שבא לכם.. 

בסוף השלב, נבקש מהחניכים לפתוח את החבילות, ולגלות שהם העדיפו לקחת את החבילות היפות והגדולות. מניסיון שלי, זה עובד…

לפני הפעולה נגזור תמונות של אנשים שונים מהעיתונים, עדיף פרצופים של אנשים לא מוכרים.

נפרוש את כל התמונות בשורה לפני החניכים, ונחלק לכל חניך פתק קטן. נספר לחניכים שלנו סיפור רצח כלשהוא שארע לפני כמה חודשים. אחת מהתמונות, היא תמונה של הרוצח. נבקש מהחניכים להסתכל על כל הפרצופים, ולנסות לנחש מי הוא הרוצח. כל חניך יקום ויניח את הפתק שלו ליד ה"מועמד" שלו.

סביר שהם יניחו את הפתק ליד פרצוף מאיים ולא ליד תמונה של אדם עם חליפה. למה? סטיגמה!

אפשר באותו עיקרון, לתת לחניכים למתוח קוים (אפשר להכין פסים מבריסטול), בין תמונות מעיתון, לבין רשימת מקצועות שנכין. החניכים יצטרכו לנחש במה עוסק כל אדם.

נציג כמה דמויות שיש עליהם סטיגמות. כדאי לבחור סטיגמות שהחניכים מכירים, אחרת הם לא יבינו מה אתם רוצים.

לדוגמא בלבד:

1.      המדריך יכנס לבוש כמו ארס, ויספר שהרגע הוא חוזר ממנגל עצבני של 5 כבשים. המלך שלו הוא זוהר ארגוב (שמת כמו גבר), יש לו סכינים בכל מקום על הגוף, הוא כל הזמן מחפש מכות וכו'

2.      בת שמחם, הרגע חזרה מחברון, היא הולכת גם בחורף עם סנדלי שורש, הולכת לכל מקום עם תיק ענק וריק, קופצת וצועקת כשהיא רואה את החברות שלה וכו'

דמויות נוספות: הצפונית, הפרסי הקמצן, הבלונדינית הטיפשה.

המגרות- אלי מיזלס ז"ל

אלי מיזלס היה נכה מלידה בשיעור של מאה אחוז.

בהיותו בן עשרים ושבע, מצומק ומנוון אך בעל כישורים שכליים יוצאי דופן, נשא אישה.

הוא נהג להופיע רבות בפני ציבורים שונים לפניהם הכריז "אני - מאושר".

אלי מיזלס נפטר בגיל עשרים ושמונה מדלקת ריאות.

"…החברה בנתה לעצמה ארון עם מגרות. על מגירה הטביעה שם: אינטלקטואלים, רפוסי דעת, מוגבלים בגוף ובנפש, טובים, רשעים, פושעים מועדים, יהודים, ערבים. הכל מחולק למגירות. הכל על פי חותמות קבועות, כביכול בלתי ניתנות לטשטוש, קל וחומר למחיקה. התקשורת בין בני אדם נעשתה סטיגמטית, סטראוטיפית, לא אנושית. המימד האנושי אבד. החברה מוכרחה ליצור לעצמה קוד תקשורת חדש, כדי לחדול מחלוקת האנשים למגירותיהם ולראות את האנוש שבאדם. להבחין במכלול תכונותיו ולא רק בקליפתו החיצונית. לראות את נפשו ולא את התווית החיצונית שדעות קדומות מושרשות הדביקו על מצחו……"

חתיכת אפס…

נסיעות יכולות להיות מה- זה משעממות.

אבל, בעצם, הכל תלוי בך. כי אתה יכול להפוך כל נסיעה משעממת- לפיצוץ עצבני.

איך?

תכירו את המשחק החדש- "לשנוא אנשים".

הכללים מאוד פשוטים. אפשר לשחק את המשחק בכל מקום, וזה היתרון שלו. פשוט בוחרים מישהו שנמצא מסביב, בספסל ממול, או ברחוב, ופשוט מתחילים לשנוא אותו.

אני אתן לכם דוגמא:

שני חברים שלי, מעולים במשחק הזה:

-נדב: "תראה את זה עם העיתון בוא נשנא אותו"

**נועם: תראה ת'דפוק, הוא קורא רק ת'ספורט

-נדב: הלוואי ת'ספורט, הוא קורא ת'מודעות אבל.

**נועם: תראה אותו, יושב בבית קפה כמו איזה מיליונר, ומחכה למלצרית. בטח איזה קמצן. יש לו מיליונים והבן אדם לא משאיר חצי שקל טיפ.

-נדב: מילא קמצן, תראה ת'תיק שלו. הוא שם ת'תיק על הכיסא ליד. למה לא שיתפוס את כל בית הקפה. שיביא מהבית את כל התיקים שיש לו ויפזר על הכיסאות. אני מתערב אתך שאם תבקש ממנו לשבת, הוא יגיד לך: "מצטער, שמור".

**חתיכת שקרן.

-אפס

**מלוכלך

-מלוכלך?! מזוהם, בטח שנתיים לא התרחץ, תראה איך הוא נראה, מגעיל.

**תראה אותו הוא מציק לאיזו זקנה.

-זו נראית לי אמא שלו

**יותר גרוע, הבן אדם לא התבגר, מציק לאמא בגיל 40. היא בגילה צריכה לבוא אליו. הבן אדם צריך להיכנס לכלא. אם היה לי פה פלאפון תאמין לי הייתי מזמין עכשיו משטרה

-הוא בטח גם מתעלל בילדים שלו.

**מתעלל?! הוא בטח רצח אותם. הוא נראה לי מוכר מאיזו תוכנית של "בשידור חוקר". וואלה, זה לא הרוצח מהדרום?

-תראה אותו, הוא צוחק על אמא שלו.

**הוא גם בטח ישאיר את החשבון לאמא שלו.

-נו, אמרנו כבר שהוא חתיכת קמצן.

**אפס

-דפוק

**אני מתבייש אפילו להסתכל עליו.

-אני הולך לתקוע לו ראסיה בין הגבות

**על האף

-לשבור לו ת'צורה.

**לפרק לו תמהות.

-להעיף אותו מהרשתית שלי.

**טוב יאלה משעמם לי, בוא נעבור למלצרית.

-תראה אותה, חתיכת…