מהלך הפעילות:
הסדר מבוסס על טיול בארץ ישראל כאשר בדרך נפגוש את שבעת המינים ונלמד גם עליהם.
נפתח בשיר: "קום והתהלך בארץ..."
אנו נצא בעקבות אברהם אבינו שהצטווה בציווי "לך לך..." והגיע בתחילה לנגב.
הנגב- נספר את סיפור האגדה אותה כתב ש.ז כהנא (מצורף) ונדגיש את החשיבות של לשמוח במה שיש לנו- משפחה, הורים, חברים וכו'
אפשר להזכיר את ראש הממשלה הראשון- דוד בן גוריון, שהתיישב בנגב, דאג לפיתוח האיזור ואף נקבר שם.
מקום גידולם של החיטה והשעורה הוא בשדות הנגב ולכן נטעם כעת "מזונות" שעשויים מחיטה.
שיר: "ארץ ישראל שלי יפה וגם פורחת..."
ההר- אברהם עלה מהנגב להר- להרי יהודה ולגוש עציון.
סיפור: העץ הבודד שבגוש עציון (מצורף). נדגיש שבמשך 19 שנה חיכינו לרגע בו נחזור אל גוש עציון.
בהרים גדלות גפנים ותאנים, שם הטמפרטורה והאדמה מתאימות.
חידות על פירות:
- אני עץ במטע, נמצא בסמל המדינה ועל כתף בצבא כדרגה (זית)
- אני פרי טעים במטע ולחייל אמצעי לחימה (רימון)
- בלשון זכר אני בכרם ובלשון נקבה בפרדס (אשכול ואשכולית)
- אני מוסיף לתה המון ולי קוראים... (לימון)
- ירוק מבחוץ ואדום מבפנים ואותי בקיץ תמיד אוכלים (אבטיח)
- מגן עדן בגללי האדם גורש ובראש השנה טובלים אותי בדבש (תפוח)
- קומתי גבוהה וזקופה, על ענפי מברכים בסוכה ופריי טעים כדבש לאכילה (תמר)
השפלה ומישור החוף- באזור זה ישנם פרדסים רבים.
"מעשה בתפוז מארץ ישראל" (מצורף), כדאי לחלק חתיכות קטנות של תפוז תוך כדי הקראת הסיפור.
הכרמל- בכרמל יש צמחיה עשירה, המורכבת בעיקר מעצי אלון, חרוב ואורן. עצים אלו אינם עומדים בשלכת, ועל כן הקנו להר את הכינוי "ההר הירוק כל ימות השנה".
חידות- זהה את הניב בנושא עצים.
- הבן דומה לאביו- התפוח לא נופל רחוק מהעץ.
- חברמן- בחור כארז.
- אתה יכול לדבר, אבל אף אחד אינו מקשיב לך- דבר אל העצים ואל האבנים.
- לחסל תופעה מיסודה- לעקור מן השורש.
- לא היה ולא נברא- לא דובים ולא יער.
- אם הגדולים נפגעו, מה יעשו הקטנים?- אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר.
- לא רואים את העיקר מתוך הטפל- מרוב עצים לא רואים את היער.
הגליל והגולן- נספר סיפור על חוני המעגל (מצורף) שראה אדם נוטע חרוב ונוסיף סיפור על ילד ששתל שתיל בט"ו בשבט יחד עם אביו ובכה והתעצבן שהשתיל לא גדל. האב אמר לו שייקח זמן עד שהעץ יגדל וצריך הרבה סבלנות. אנו יכולים ללמוד לחיים שלנו שבשביל דברים טובים צריך לחכות.
שיר: "קח מקל, קח תרמיל, בוא איתי אל הגליל..."
הבקעה- סיפור: "שני ימים בארץ ישראל" (מצורף)- אפשר להרחיב על ערך הנתינה.
שיר: "תחזיק חזק עלה קטן שלי..."
ירושלים- נדגיש את החשיבות והייחודיות של בירת ישראל- ירושלים- בה עמד בית המקדש.
ירושלים היא עיר המחברת בין כל חלקי העם.
סיום- "שלום לך ארץ נהדרת" / "השקדיה פורחת"
* יש תוספות בסוף שניתן להוסיף או להיעזר בהם, בניספח שנקרא "ט"ו בשבט קליל".
נספחים:
אגדה- ש.ז כהנא.
מסופר על אברהם אבינו, שכרת ברית עם אבימלך בבאר שבע, ולאחר מכן נאמר: "וַיִּטַּע אֵשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע"(בראשית, כ"א, ל"ג).
כשאלקים יצר את האילנות, הזדקפו הם כלפי מעלה, הרימו את ענפיהם, התעוררו ואמרו שירה, כי לא חסר להם דבר: מים מלמעלה ואדמה מלמטה – והם גדלים מעצמם. לא היה להם על מה להתאונן; הם היו בריות מאושרות. אולם כשהאדם נוצר והתחיל מתנועע ומתהלך בגן ומתפאר בזאת, האילנות התקנאו בו. העצים רצו ללכת בדרכיו, להתנועע ולהתהלך כמוהו, והרגישו שהם קשורים למקומם וכבולים לאדמה. נתברר להם שהשורשים, שהיכו באדמה כדי לינוק ממנה, נהפכו לכבלים הקושרים אותם לאדמה ואינם נותנים להם להיטלטל. או-אז רוחם נתעכרה עליהם, והם התחילו מקנאים באדם המתהלך לכל מקום שלבו חפץ.
באו בטענה לפני בוראם ויוצרם: "למה הפליתנו לרעה? למה קשרת לאדמה אותנו, את העצים הגבוהים הרמים, ואילו את האדם הקטן ואת הבריות הזוחלות השארת חופשיים?"
מה עשו בשמים? הלכו ורמזו לאברהם אבינו לטעת אשל בבאר-שבע, ליד הפונדק שהקים לעוברי דרכים, לקיים בהם מצוות הכנסת אורחים. אברהם נטע את האשל, אשר גדל וענפיו השתרגו לכל הצדדים.
ואברהם ישב ליד האשל, הסתכל למרחקים ועקב אחרי העוברים בדרך להזמינם לפונדקו. והנה מרחוק, מדרך מצרים, אורחת גמלים מתקרבת. רץ אברהם לקראתם והזמינם אליו. בשיירה היו איש זקן, שלוש נשותיו וחמשת ילדיו. אברהם הושיב את הזקן תחת האשל, בצל האילנות, הביא לו מים לרחוץ את ידיו ורגליו ולחם לסעוד את לבו. לאחר שהזקן נח, אברהם ישב אתו, והכיר בו שכבר היה אצלו פעם, לפני שנים רבות. אז, בפעם ההיא, בא מהצפון והיה צעיר ורב חיל. אברהם שמח לראותו שוב ושאל לשלומו. אולם הזקן היה מדוכא, נאנח מעומק לבו והתאונן על טרדות הדרך ועל הנדידה המתישה את הכוחות. הוא קילל את היום שבו עזב את מקומו ויצא לנדוד למרחקים.
"מה קרה לך?" שאל אברהם, "מפני מה יצאת ממקומך? ומדוע אתה חוזר?" הזקן התחמק מתשובה, אולם אברהם הפציר בו: "דאגה בלב איש – ישיחנה."
התרצה ההלך ופתח: "קינאתי בשכני. שכני היה עני, לא היה לו מחיה ומזון לסעודה אחת, עד שלבסוף יצא למרחקים לחפש את מזונו. הלך והצליח. סיפרו עליו שמצא במצרים אוצרות יקרים. קינאתי בו ויצאתי גם אני אחרי האוצרות, להתעשר כמוהו. והנה אני נע ונד מארץ לארץ, מזדקן והולך ומתעייף, ואת האוצרות טרם מצאתי. כשהייתי בדרכי לארץ מצרים, פגשתי בהלך שיצא ממצרים לארם-נהרים לחפש עושר ואוצרות. התפלאתי על מעשיו, שהוא יוצא ממצרים לארם. והוא ענה לי שמעירו יצא אדם לארם, ומספרים שהתעשר שם ויש לו מקנה רב. הרהרתי: ממצרים לארם, ומארם למצרים – יוצאים לחפש את האוצרות, אך לשווא. כי העושר נמצא במקום שבו האדם נמצא. ועכשיו אני חוזר למקומי, לנוח. ואני מתפלל לאלקים שישמרני בדרך ויובילני למקומי בשלום."
"צדקת," אמר אברהם. "האדם דומה לעץ השדה, ועושרו כשהוא במקומו, בשורשים שמכה באדמה. שמעת בוודאי על קין שהרג את הבל אחיו, ואז נגזר עליו להיות נע ונד בארץ כעלה אשר תדפנו רוח, לכפר על חטאיו. הנדידה היא עונש וקללה. חזור למקומך, ואלוקי השמים יהיה בעזרך ויצליח דרכך."
כאשר שמעו העצים את השיחה בין אברהם להלך, הודו ליוצרם ואמרו את מזמורו של דוד, שהוא המזמור הראשון בתהלים, ההתחלה לכל שירה, מזמור המדבר על אושרו של האדם: " וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל..." [תהלים, א', ג']
העץ הבודד שבגוש עציון
לפני קום המדינה היו בגוש עציון ארבעה קיבוצים, ובמלחמת השחרור הם נכבשו ונהרסו בידי הצבא הירדני. תושבי אותם קיבוצים, אשר נמלטו מהם מבעוד מועד, נסעו בכל שנה להרים הגבוהים באזור, ובעזרת משקפות צפו על המקום שבו היו גרים. הדבר היחיד אשר נראה בברור היה עץ אלון עתיק ובודד אשר גדל במרכז הגוש. לאחר מלחמת ששת הימים חזרו ונבנו יישובים במקום, וביניהם "אלון שבות" – על שם עץ האלון שעדיין עומד במקום, במרכז גוש עציון.
מעשה בתפוז מארץ-ישראל- זיכרון מילדותי בקטוביץ
בהיותי נערה התגוררנו בקטוביץ, לאחר שברחנו מהצורר הנאצי. יום אחד בא שליח מארץ-ישראל והביא עמו תפוז מארץ הקודש. הפרי הזהוב עבר מיד ליד, וכולם מיששו אותו בחיבה. אחר-כך קולף הפרי וחולק בין כחמישים איש.
בשעה זו, שבה אני מספרת סיפור זה, עדיין מרגישה אני את טעם הפרי – טעם גן עדן – ואת הנגיעה המוחשית בארץ-ישראל.
-ניצה ברנד-
חוני המעגל ועץ החרוב
חרוב זה, משעת נטיעתו ועד גמר פירותיו, שבעים שנה... (בכורות ח', ע"א).
חוני המעגל פעם היה מהלך בדרך, ראה אדם אחד שהוא נוטע חרוב. אמר לו: זה לכמה שנים טוען פירות?
אמר לו: לשבעים שנה.
אמר לו: כלום ברי לך שתחיה שבעים שנה ותאכל ממנו?
אמר לו: אני מצאתי את העולם בחרובים. כשם שנטעו אבותיי לי, כך אטע אני לבניי. (עפ"י בבלי, תענית, כ"ג, א')
שני ימים בארץ ישראל / מאת ב. ברטון, תרגם י. לבנון
שני ימים יש בארץ ישראל. האחד – מימיו מתוקים ודגים חיים בו, עצים פורשים את ענפיהם עליו ושולחים את שורשיהם הצמאים לשתות ממימיו. לאורך חופיו משחקים הילדים, כפי ששיחקו ילדים בימי התנ"ך. נהר הירדן מביא אל הים הזה מים נוצצים, שירדו מהגבעות. האנשים הקימו את בתיהם סמוך לגדותיו, הציפורים בנו כאן את קניהן וכל בעלי-החיים שמחים על שזכו לשבת במקום הזה.
נהר הירדן ממשיך לזרום דרומה ונשפך לתוך ים אחר. כאן אין זכר לדגים, עלה אינו רועד, ציפורים אינן שרות וילדים אינם צוחקים.
מהו הגורם להבדל עצום זה בין שני הימים, שאינם רחוקים זה מזה?
לא בנהר הירדן האשם, הוא זורם לתוך שניהם. לא בסביבה שבה הם נמצאים האשם, ולא באדמה שמסביב.
הרי מקור ההבדל: ים כנרת מקבל את מימי הירדן אך אינו שומרם לעצמו. תמורת כל טיפה הזורמת לתוכו הוא מזרים טיפה אחרת מתוכו. הים השני ערום יותר: הוא אוגר את המים הבאים לתוכו בתאווה של קמצן. הוא לא יוציא את המים מתוכו – כל טיפה הבאה אליו הרי הוא שומר עליה. ים כנרת נותן, ועל כן ים החיים הוא. ים המלח אינו נותן מאומה. בני-אדם קראו לו "ים המוות".
ט"ו בשבט (קליל)
עזרים: - דיסק עם שירי ארץ ישראל - מפה גדולה של ארץ ישראל
- שירונים - חידות בציורים - קומפקט דיסק - אטלסים
א. קבוצות
מחלקים את הכיתה לקבוצות (כחמש- שש קבוצות) ומראים להם חידות בציורים על מקומות בארץ. כאשר חברי הקבוצה מזהים את שמו של המקום שעליו מדובר,הם צריכים לחפש את המקום באטלס שלפניהם. הקבוצה הראשונה שמוצאת את המיקום באטלס מתבקשת לשלוח נציג לקדמת הכיתה כדי להראות לשאר היכן המקום נמצא.
לאחר שהתלמידים מוצאים את המקום כדאי לומר כמה מילים על הייחודיות של אותו מקום. (ניתן לעשות זאת ע"י הוספת משימה כלשהי שעל התלמידים לבצע בהקשר למקום שאותו היה עליהם למצוא באטלס)
ב. שירונים
לאחר החידות כל תלמיד מקבל שירון עם שירי ארץ ישראל ויחד שרים כמה שירים נבחרים, במהלך השירה עליהם לסמן את שמות המקומות שבשיר ולמצוא אותם באטלס.
בסוף מבקשים מכמה מהתלמידים להראות לשאר הכיתה על המפה את מיקום המקומות שבשירים.
ג. משחק
אם נותר זמן ניתן לשחק את המשחק "נחש היכן אני נמצא".
המדריכה בוחרת מקום בארץ שבו היא נמצאת והתלמידים צריכים לשאול שאלות שינחו אותם כדי לגלות היכן בדיוק היא נמצאת, מטיילת, בארץ ישראל.
*אלא השירים המצורפים.
שירי א"י לט"ו בשבט
- קום והתהלך בארץ
- לצפון באהבה
- כאן
- ארץ ארץ
- בוא איתי אל הגליל
- רק בישראל
- ארצנו הקטנטונת
- הכל פתוח
- עוד לא אהבתי די
A_Hike_in_Israel-_HEB.doc
Stats:
Vistas por tiempo: 8168
Descargadas por tiempo: 5465
Haben Sie diese Datei heruntergeladen und haben Sie etwas zu teilen?
Hier ist der Ort!