Kidosh Hashem In Pessach - קידוש ה' בפסח

מטרת הפעולה:

הבנת המטרה של חג הפסח וקידוש ה' שהיה בכל דור ודור כדי לקיים את החג למרות הקשיים.

פעולה לפסח                           אביטל רומם

מטרת הפעולה:

הבנת המטרה של חג הפסח וקידוש ה' שהיה בכל דור ודור כדי לקיים את החג למרות הקשיים.

מהלך הפעולה:

מספרים את הסיפור שמצורף כאן ואח"כ מעלים את הנק' לדיון (מצ"ב) ומסכמים...

המצה הכי מתוקה בעולם

בתוך מחנה עבודה בסיביר, החליטה קבוצה של יהודים, לעשות הכל על מנת לזכות ולאכול מצה בליל הסדר. חברי הקבוצה בחרו במיכאל סטרבינסקי כנציג. תפקידו היה להגיש בפני הקצין הממונה – ולאדימיר פטרוב- בקשה מיוחדת לאפית מצות לחג.

האסירים היהודים לא היו תמימים והם הבינו היטב, שבקשה כזאת עלולה לגרור בעיקבותיה עונשים קשים, אבל הם גם ידעו, שלמצה אשר יאכלו בליל הסדר, יחד עם יהודי כל העולם, לא יהיה טעם של בצק אפוי פשוט, אלא טעם מתוק של חרות.

מיכאל הואשם בבגידה ובהעברת סודות מדינה סוביטים למדינת ישראל. הוא נידון ל-25 שנות עבודת כפיה ולגלות בסיביר הרחוקה. הוא הופרד מבני משפחתו ומידידיו והורשה ליצור קשר עם יקיריו רק פעם אחת בשנה- למשך שעתיים.

הפשע האמיתי של מיכאל, היה בכך, שלימד עברית צעירים יהודים, אשר רעבו למעט מורשת יהודית.

חברי הקבוצה הכינו בקשה כתובה וחתמו עליה בשמותיהם ומיכאל, בתור נציגם, התייצב בפני מפקד המחנה עם הבקשה: "לאפשר לאסירים החתומים מטה לאפות מצות עבור חג ההפסח".

הקצין פטרוב עיין במכתב ואמר למיכאל בחיוך מרושע:"בסדר גמור! אני אעביר את בקשתכם לק.ג.ב. ואמלא אחר הוראותיהם"...

הימים חלפו, אולם אף תגובה לא הגיעה ממןסקבה. חלק מחברי הקבוצה היו בטוחים שטעו טעות גדולה בכך שהעזו לחתום על אותה בקשה. השם שלהם, שנמסר לידי הק.ג.ב. , היווה מש הזמנה ליחס קשה אף יותר מזה אשר לו זכו עד כה.

ימים ספורים בלבד נותרו עד לליל הסדר-  ועדיין ללא כל תשובה ממוסקבה. מיכאל היה היחיד מכל הקבוצה, שעדיין לא התייאש לחלוטין. כולם המתינו בחשש רב לתוצאות הבקשה הפזיזה. מיכאל עצמו הסק בשיפוץ ציוד במחנה העבודה, כאשר קרא לו השומר: "סטרבינסקי, גש מייד לבניין ההנהלה".

הלב של מיכאל פעם בחוזקה, הוא הבין היטב מה עלולה להיות משמעותה של ההזמנה ה"אדיבה", ובכל זאת עשה כפי שהתבקש.

מתוך ציפייה לקבלת העונש הגרוע מכל- מעצר בצינוק צר למשך כל השבוע של פסח- הוא דפק על הדלת. מולו עמד הקצין פטרוב, שללא טקסים מיותרים, הושיט לו פיסת ניר והודיע: "הבקשה שלכם למצות אושרה". והוסיף " אנחנו מופתעים לא פחות ממך, סטרבינסקי. אני אתן פקודה לאחראים לספק לכם לבנים לבניית התנור. הקמח שבו תשתמשו יילקח מקצבת הקמח הקבועה שלכם בשבעת הימים הבאים".

בניית התנור נעשתה בחיפזון מתוך חשש לשינוי הפקודה, והמצות נאפו מתוך מנות הקמח הזעומות. השמועה התפשטה במהירות, ולקבוצה החלו להצטרף אסירים יהודים אחרים. יהודי המחנה היו נרגשים מהמחשבה על אכילת מצות בפסח. עבור חלקם תהיה זו הפעם הראשונה בחייהם, בה יזכו לחגוג את ליל הסדר.

אע"פ שהמצות שנאפו היו שרופות ובעלות צורות משונות, שלא הזכירו כלל את המצות שהגיעו פעם בחבילות מוברחות מישראל- עבור האסירים הן הדיפו ריח נפלא של חופש.

ליל החג הגיע. מקום מיוחד לעריכת הסדר הוכן בסודיות, בין שני צריפים, באחת מפינות המחנה. האסירים השתמשו בחתיכת דיקט עבור שולחן, מסביבו פרשו את שמיכותיהם ועליהם הסבו. סיר ישן ועקום שימש בתור קערת הסדר המסורתית. לא היה ב"קערה" זו זרוע צלויה, לא הייתה בה גם ביצה, לא חרוסת ואפילו לא מרור- רק תפו"א מבושל שאחד האסירים שמר מארוחת הצהריים.

מיכאל ערך את הסדר, כשהוא פותח בשיר היחיד שזכר מן ההגדה- "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?". מיכאל ידע היטב "מה נשתנה הלילה הזה" – את הלילה הזה הוא לא ישכח לעולם!

ברגע זה, בליל חג החירות, קבוצה עלובה של אסירים יהודים אומללים- קבוצת אסירים הרועדת יחד בחושך מסביב ל"שולחן" הסדר הסמלי- הרגישה כאילו זכתה להיגאל ולצאת מעבדות לחרות.

נק' לדיון:

*מדוע היה כל כך חשוב למיכאל שבקשתו לאפיית מצות תתקבל?

*מדוע לדעתך הוא היה מוכן להסתכן בעונש חמור על מנת לאפות מצה?

*איך לדעתך הרגיש מיכאל כאשר שר "מה נשתנה"?

*איך יכולה אכילת מצה עלובה, במחנה עבודה בסיביר, לגרום לאדם להרגיש חופשי?

*מדוע יהודים, לאורך הדורות, נאבקו ואפילו סיכנו את חייהם על מנת לשמור על המסורת?

לסיכום:

פסח, חג החירות, מסמל עבורנו את הכמיהה לצאת מתוך ה"גבולות" שבנינו לעצמינו, אל החירות האישית האמיתית. פסח מזכיר לנו כיצד זכה העם היהודי להיגאל שוב ושוב- ע"י הקב"ה- מידי האומות המשעבדות השונות. כאשר אנו חוגגים את החג אנו זוכרים להתאחד עם העם היהודי כולו (לא רק בהווה, אלא גם בעבר), תוך יצירת תחושה של אחדות וקשר עם יהודי כל הזמנים.

ליהודי אשר חי תחת השלטון הקומוניסטי, מאחורי מסך הברזל, אסור היה ללמוד, ללמד או לקיים את המנהגים המאפיינים את זהותו היהודית. יהודים אשר נתפשו, נחקרו על ידי הק.ג.ב. ולעתים קרובות הושלכו למאסרים ממושכים על האשמות שווא, ריגול, בגידה או כינוסים בלתי חוקיים.

אבל את הניצוץ הטמון בכל יהודי, איש אינו יכול לכבות. המשטר הקומוניסטי ניסה לערטל את היהודי מזהותו היהודית, אך רק השיג את התוצאה ההפוכה – יהודים מאחורי מסך הברזל היו מוכנים לסכן את חייהם, על מנת ללמוד ולקיים את מסורת עמם.

אותם אסירים אשר הצליחו לאכול מצה בליל הסדר, בתוך מחנה הכפייה בסיביר הקפואה והרחוקה, זכו לחוות רגע אדיר של חירות פנימית אמיתית, בכך שנצמדו לטקס אותו נהגו היהודים לשמור ולקיים למעלה מ-3000 שנה, הם סיפקו חומר בערה לניצוץ הקטן והפכו אותו ללהבה בוערת, אשר תסייע להם לעמוד בניסיונות הקשים שעוד נכונו להם, עד לבוא גאולתם.

שנזכה לגאולה האמיתית במהרה!