פקודה בגשם

מראה הסוללה הפרוסה לפנים היה למידי. התותחים ספק שקועים בתול השלולית, לידם אהלי סיירים ספוגי מים מכוסים בקרעי נילון. מטר דק ומוריד ירד ללא הפוגה, זה היום השלישי. המכוניות חנו דבוקות לצלעי הגבעה כערים אילמים למאמץ שהושקע יומיים, לחפור את העמודות בתוך הבוץ הטובעני.

רב סמל יהודה שלפני עשר דקות ניתנה פקודה חמורה מפי מפקדי האגודה:

"להעביר את התותחים לואדי מקביל. כיוון כללי – דרום, ולא פחות מאלף ומאתיים מטר. זאת מכיוון שהעמדה משבשת את מערך הכוחות".

ממפקד האוגדה כבר רחוק מכאן. רק לפני דקות אחדות התפעל רב סמל יהודה מעוצמתו של זחל"מ הפיקוד, שרשרות כבירות – כוח פלסו להם דרך בדרכים המשובשות בהתיזן סילוני מים חומים לכל עבר.

"משבשת את המערך", "ואדי מקביל", אלף ומאתיים מטר" – קטעי הפקודה שרצו במוחו היו ברורים מאוד. אלף ומאתיים מטר בסף הכל – מצחיק ממש. הרי המכוניות אינן יכולות כלל לזוז.

להן אין שרשרות הלילה התגייסו כל החברה ודחפו את התותח של מוישה חמישה משר במשך חצי שעה תחת גשם. יוסקה, מפקד הסוללה, רצה למעשה עוד שלושים מטר, אך זה היה כבר בלתי אפשרי ואז הפטיר:

"בסדר בחורים, נסתפק בזה – המג"ד יבין"

החברה רובצים באהלי סיירים ומנסים לתפוס חמימות תחת השמיכות הלחות. סמל יהודה הרגיש ממש את החמימות הזאת. חלף במוחו הויכוח לפנות בוקר בין אברמיקו לבין מפקד השמירה: " אני לא קם אפילו תביא הנה את הרמטכל" עצמו"

"אל תגיד לי – בית סוהר, בית סוהר זה בית הבראה – יבש ואוכל חם".

רס"ל י. חזר אל אהל הפיקוד. מפקד הסוללה נמנם בצידו של מכשיר הקשר. שני קצינים אחרים לגמו נוזל כהה דמוי קפה, אותו בישל דוד הקשר. רס"ל י. ניער קלות את מפקד הסוללה.

"מה הבעיות"? שאל יוסקה.

"אין לי לב להוציא את החברה מהאהלים, הם גם לא יקומו"

תראה איך זה נראה שם בחוץ, הפקד".

תגיד להם שזו פקודה ממפקד האוגדה, "אנחנו לא אשמים" – התערב אחד הסגנים הצעירים.

"לך תגיד להם אתה, הלא בעל דרגות קצין אתה" – ענה לו הרס"ל.

"אתה מכיר אותם, איים עליהם בתלונה, הם יקומו כמו כלום" – ניסה את כוחו הסגן השני. הרס"ל סיפר בקצרה את שיחת הלילה עם אברמיקו .

מפקד הסוללה הקשיב לוויכוח. אחר קם, לקח את שמיכתו ופנה אל הסגנים והרס"ל:

"בואו, אנחנו נוציא את התותחים, החברה יבואו לעזור". רס"ל י. תביא ארבע טוריות וחבלים"! שלשת הקצינים והרס"ל נגשו אל התותח והלו לחפור.

סמל מוישה הוציא את ראשו מן האהל ושאל בתמיהה: "הי! מה העניינים?"

"תביא את החברה" – ענה לו הרס"ל – "צריך לעזור".

מפתחי אהלי הסיירים הנמוכים הופיעו ראשים, אחריהם הגופות: החברה החלו להזיז את תותחי הסוללה