The Beginning Of Bnei Akiva - ונמשכת שיירה....

רקע:

ספק אם אנחנו מכירים את ההיסטוריה של התנועה שאנו חברים בה, וספק עוד יותר אם אנחנו מבינים את משמעות השם "בני עקיבא. ולכן, לפני כל הדיונים והשאלות נתחיל מהתחלה.

מטרת הפעולה:

להכיר ולהבין את סיפורה של התנועה מראשיתה, ולהיפגש עם ערכי התנועה ומטרותיה.

אמצעים:

1. בלונים ובתוכם רצועות נייר עם סיפור בנ"ע.

2. סרגל זמן ואטבים.

3. הקטע: "למה לי בנ"ע?" - נספח מס' 1.

4. נורה + שלט "הבה נפיץ את האור הגדול" + רצועות בריסטול.

5. כרטיסיות עם שמות מוסדות בני-עקיבא.

6. ציור א"י בגליון נייר וסיכות.

7. קלטת צוות הווי +טייפ.

מהלך הפעולה:

שלב א':

ההיסטוריה של בנ"ע

] המדריך יחלק את השבט ל- 2-3 קבוצות (אפשר גם לא לחלק).

] כל קבוצה תקבל בלון מנופח ובתוכו רצועות נייר שרשום עליהן סיפור בנ"ע.

] בהישמע האות, על כל קבוצה לפוצץ את הבלון ולהתחיל לסדר את המשפטים בסדר הנכון.

] אחרי שהחניכים ינסו לסדר, נקרא איתם את הסיפור.

] כדאי מאוד להכין סרגל זמן (מעין זה שבציור):

] בסרגל נתקע אטבים כמספר המשפטים, כך שיתקבל מעין סיפור.

הערה:

אפשר להעביר את הפעולה הזאת גם אם לחניכים אין רקע בכלל.

 1  2 3 4 5 6 7 8

הרצועות שיש להכניס לבלון בצורה לא מסודרת:

א. לפני שמונים שנה לא הייתה תנועת נוער לנוער הדתי בארץ ישראל.

ב. בשנת התרפ"ט - ייסד יחיאל אליאש את תנועת הנוער "בני-עקיבא".

ג. יסודות בני-עקיבא הם:

ד. שמירה על התורה ומצוותיה, ובקצרה הסיסמא היא:

ה. תורה ועבודה. ומה המטרה?

ו. לחנך דור עברי נאמן ומסור לתורתו, עמו וארצו החי על עבודתו ברוח התורה.

ז. תחת המטרה הזאת פועלים הרבה סניפים ברחבי הארץ היום. הסניף הראשון שהוקם…

ח. היה בירושלים, מאז בנ"ע התפתחה והקימה קיבוצים ומושבים ורשת אולפנות וישיבות 

 תיכוניות.

ט. בשנה שעברה חגגה בנ"ע _____ שנה, ואנו מאחלים לה שתגדל ותפרח.

י. קדימה, בני-עקיבא, הידד במעלה!

] לאחר שהחניכים יסדרו את המשפטים לפי הסדר, חשוב להבהיר כמה נקודות חשובות:

  המטרה: "לחנך דור עברי נאמן ומסור לתורתו עמו וארצו, החי על עבודתו ברוח התורה".

א. נדגיש לחניכים, שהמושגים תורה ועבודה שלובים יחד במטרת התנועה.

ב. ההדגשה היא על תורה, עם וארץ, שמנוגד לזרמים אחרים בעם שלא מאמינים בתורת ישראל

 (חילונים), או שלא רואים בבניין ארץ ישראל כיום את ראשית הגאולה (חרדים).

שלב ב':

בשביל מה בנ"ע?

] נקריא את הקטע "למה לי בנ"ע?" (נספח מס' 1), אפשר גם להמחיז אותו להצגה ואח"כ נשאל:

s במה סניף בנ"ע תורם לנו כחניכים, ומה בנ"ע תורמת למדינה?

s האם מלבד הסניף הם מכירים עוד דברים השייכים לבני עקיבא?

 כדאי להסביר לחניכים, של בנ"ע מטרות וכיוונים שקשורים לכל חלקי העם ולכל חלקי הארץ, 

 והמטרה היא להגיע אל כמה שיותר שכבות בעם ולהפיץ את דרכיה וערכיה של התנועה.

הערה:

 בשלב הזה לא צריך להשיב לחניכים תשובות מפורטות, אלא לעבור לשלב ד'.

שלב ג':

בואו נכיר את בנ"ע

] המדריך יניח נורה על הרצפה ומעליה שלט: "הבה נפיץ את האור הגדול", מסביב לה

] המדריך יחלק לכל קבוצה כרטיסיות, וכל קבוצה תניח בתורה את אחת הכרטיסיות על הרצועה 

 המתאימה. אם הקבוצה לא מצליחה לשים את הכרטיס במקום הנכון, התור עובר לקבוצה 

 השנייה, והיא יכולה להניח את הכרטיס במקום הנכון.

 בעבור פיתרון נכון של כל כרטיס - 2 נקודות.

* כרטיסי קיבוצים: סעד, עין צורים, עלומים, מעלה גלבוע, כפר עציון, ראש צורים, בית רימון,

 מגדל עוז, מלכישוע.

* כרטיסי מושבים: בני דרום, רמת מגשימים, שדמות מחולה, יונתן, אלוני הבשן, כפר מימון, 

 כפר מחולה.

* ישיבות בנ"ע: כפר הרא"ה, מרון, נתיב מאיר (ירושלים), נחל יצחק (נחלים), תקוות יעקב ( 

 שדה יעקב), אור עציון (שפיר), פרחי אהרון ( קריית שמואל), נווה הרצוג (אשדוד).

 [ציינו רק את שם הישיבה ללא המקום].

* אולפנות: כפר פינס, מרון, אמנה (כפר סבא), צפירה (מושב צפריה), סגולה (קריית מוצקין),

 נאות אברהם (ערד), אבן שמואל.

* ישיבות הסדר: אור עציון, הכותל, מעלות יעקב, נווה דקלים, הגולן.

הערה:

כדאי להדגיש לחניכים, שהכל נעשה ונבנה במרוצת שבעים השנים האחרונות, כאשר המדינה הייתה רק בחיתוליה.

שלב ד':

בנ"ע בארץ ישראל

] נחבר שני גליונות נייר לאורך ונצייר את מפת א"י.

 נרים כרטיס מהמשחק הקודם, ועל כל קבוצה בתורה לנחש היכן המקום נמצא. כל קבוצה

 שמצליחה לנחש מקום זוכה ב- 5 נקודות.

] על מנת לתת זמן אחיד לכל קבוצה, תתבקש הקבוצה שלא מחפשת, לשיר את השיר "הבה נפיץ 

 את האור הגדול, את אור התורה…" או שאפשר להשמיעו מקלטת (השיר נמצא בקלטת של

 צוות הווי) אפשר גם לשיר את המנון התנועה.

 מטרת השלב הזה היא להמחיש לחניכים את הפיזור הנרחב שפועלת בו בנ"ע מדרום ועד צפון, 

 וממזרח למערב:

נספח מס' 1:

למה לי בנ"ע?

היה זה יום קיץ חם, והאוטובוס התנהל לאטו בין שדות חמניות יבשות למחצה. ישבתי נרגשת באוטובוס, "אני נוסעת למקום חדש, אנשים חדשים ,סניף חדש… ובעוד מספר שעות אתחיל בתפקידי כקומונרית בבנ"ע" , חשבתי לעצמי, וחיוך עלה על פני.

הרבה שאלות שאלו אותי: "בשביל מה את עושה את זה?" הרבה חברים צחקו ואמרו שזה מיותר. "אפשר לחשוב…סניף בנ"ע,,, במה הוא כבר יכול להועיל?"

"את מבינה", הם ניסו להסביר לי, "את נוסעת לך למקום רחוק, לרוב האנשים שם לא אכפת מבני עקיבא … בשביל מה את צריכה את זה?"

לפתע התחלתי מהססת - "ואולי נכון… אולי זה סתם בזבוז זמן… סניף בנ"ע… יכול להיות שזה מיותר… אני הולכת להיות שנה במקום זר, ככה סתם, בלי סיבה?"

משכתי בשרוך של חולצת התנועה בתנועות עצבניות והחלטתי שזה לא יכול להיות … אני נוסעת להיות שותפה בהחזקת סניף בנ"ע בישראל וזה מספיק חשוב. אבל באמת לא הייתי שלמה. "היי את,… איך קוראים לך?" שמעתי קול מאוחרי. היה זה בחור מוצק בעל ביטחון עצמי רב. לא עניתי. "אני יודע… אני יודע… את מבנ"ע…" לא הבנתי מה אותו נער בכן 16 רוצה ממני. "נו, ממי את מתביישת… גם אני הייתי בבנ"ע… ", "באמת?" הסתכלתי עליו כלא מאמינה, "באיזה שבט את?" שאל וצחק. עכשיו הבנתי שהוא באמת יודע מה זה בנ"ע, "אני משבט המבשר".

"וואלה… לא מכיר", אמר. התלבטתי אם לשאול אותו באיזה שבט הוא, אבל הוא מיהר ואמר, "אני משבט נבטים", לא יכולתי להתאפק והתחלתי לצחוק. "אז את לא כל כך קשוחה כמו שאת נראית", "מה זאת אומרת שאתה בשבט 'נבטים'?" שאלתי והבטתי בו שוב לראות, אם אכן מדובר בתיכוניסט ולא בילד בכיתה ד'. "זאת אומרת… פעם הייתי בשבט נבטים. איפה שגרתי לא היה בית ספר דתי ואבא שלי תמיד אמר שבנ"ע זה משהו … משהו…"

"אה, אבא שלך היה בבני עקיבא?"

" לא, אבא שלי לא היה, אבל תמיד הוא סיפר, איך שכשהם הגיעו לארץ, ישר החבר'ה מבנ"ע באו ועזרו. כל שבת היו רואים אותם ולפעמים גם באמצע השבוע. בגלל זה הוא רצה שלפחות אנחנו נצטרף לסניף. איך הוא היה אומר תמיד??? שנקבל ערכים ואידיאלים. תאמיני לי, אני לא יודע אם יש לי את הדברים האלה, אבל אני יודע שבזמן הקצר שהייתי בנבטים, בבנ"ע אפשרה לי לטעום כל מיני דברים שאני באמת מבין למה אבא שלי רצה שאלך לסניף… את רואה, אני לא דתי היום… אבל אני ציוני בדם, ואת הקצת שיש לי במה זה שבת ותפילה, קיבלתי אצלכם. יאללה… אני חייב לרדת… התחנה שלי…"

"רגע, רגע" ניסיתי לדלות עוד פרט אחד "אז למה עזבת את בנ"ע?", "עזבתי? מה פתאום עזבתי? לא היו מדריכים, לא הייתה קומונרית, אז סגרו את הסניף… טוב אני רץ, להתראות".

נהג האוטובוס סגר את הדלתות והמשיך לנסוע, הבטתי לעבר אותו נער שלעולם לא הייתי מנחשת כי הייתה לו דריכת רגל בבנ"ע. עכשיו ידעתי שכל סניף בכל פינה בארץ הוא בעבור נערים כמותו ואחרים, הפסקתי לשאול את עצמי מדוע אני נוסעת.