Not That Innocent... - טלית שכולה תכלת

“טלית שכולה תכלת”/ רונן נויבירט

"ויקח קרח מה כתיב למעלה מן הענין דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם צצית . קפץ קרח ואמר למשה: אתה אומר ונתנו על צצית וגו' טלית שכולה תכלת מה היא שיהא פטורה מן צצית? א"ל משה חייבת בצצית. א"ל קרח טלית שכולה תכלת אינה פוטרת עצמה וארבעה חוטין פוטר אותה? "(תנחומא קרח פרק ב)

לקורח היה הכל. ע"פ מדרשי חז"ל, קורח היה מנהיג כריזמטי, עשיר וחכם. מה אם כן,  הביאו לטעות איומה זו, עליה שילם בחייו? "וקרח שפקח היה מה ראה לשטות הזה? אלא עינו הטעתו ראה שלשלת גדולה עומדת הימנו שמואל ששקול כמשה ואהרון" (במדבר רבה, י"ח ח')

ע"פ המדרשים לעיל, שני דברים הטעו את קורח – עיניו ומצות הציצית. למעשה, מטרת מצוות הציצית הינה להציל מטעות העלולה לנבוע מטעיה אחר עינינו – "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם".  אכן, הרמב"ן בפירושו על התורה, מצביע על העובדה שהציצית עלולה להטעות ולהוביל לעבודה זרה וזו לשונו: "ואמר ולא תתורו אחרי לבבכם להזהיר ממנה שלא יטעו בה ...שלא יהרהרו מן התכלת במינות או בעבודה זרה...". ע"פ הרמב"ן, גורם התכלת שבציצית עלול להיות מסוכן ביותר ועשוי להוביל לעבודה זרה, ואכן זהו ממש שורש טעותו של קורח – "טלית שכולה תכלת". מהי אותה הסכנה, סכנת העבודה הזרה הטמונה בתכלת?

הרמב"ן מסביר את הסכנה שבתכלת באמצעות המדרש הבא: " היה ר' מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד, שנאמר: ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים" (מנחות מג:). צבע התכלת הינו צבע הניתן להבחנה רק ממרחק ופרספקטיבה רחבה. צבעם של מי הים הוא למעשה צבע שקוף לחלוטין, אמנם ממרחק מבחינים אנו בצבע התכלת. עובדה זו נכונה היא גם ביחס לאויר האטמוספירה השקוף הנראה כתכלת ממרחק. על אחת כמה וכמה, נכונה היא עובדה זו בכל הקשור לכסא הכבוד, לגילוי מלכותו של הקב"ה כאן בעולם. את הקב"ה ניתן לגלות בעולם אך ורק ממרחק, ובתנאי שמבינים אנו שיש פער עצום בין מה שאנו רואים ותופסים לבין האמת המוחלטת. הסכנה הגדולה מתחילה כאשר סבורים אנו שהגענו לתכלת- מבינים הכל ויודעים הכל. אשר על כן, מזהיר ר' עקיבא את תלמידיו עם כניסתם לפרדס, מקום בו עשויים להגיע קרוב קרוב לבורא עולם : "כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים" – כאשר תזכו לראות את "מעשה לבנת הספיר", את "אבני השיש הטהור", אל תחשבו שהגעתם למים, אל תתנשאו במחשבה שאתם מבינים הכל, שאם לא כן – תשארו ללא כלום, רק עם צבע שקוף, ריקני וחסר תוכן.

קורח היה חכם ביותר ועל כן טעה בגין התכלת. הוא חשב שהוא כבר מבין את כל התמונה ואת רצון ה' בעולם. אכן, טענתו "כי כל העדה כולם קדושים", נכונה היא ביותר. לעתיד לבא, כאשר נגיע לעולם האמת, עולם שכולו תכלת, כולם יהיו קדושים ולא תהיה כל הבחנה בין גדול וקטן – "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם" (ירמיה ל"ג). ברם, בכדי להגיע לדרגה גבוהה זו יש לעבור דרך שלב של הבדלה, הבדלה בין ישראל לעמים, בין קודש לחול ובין האידיאל הנשגב למציאות הריאלית.

"אֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּשַׁחֲרִית. מִשֶּׁיַּכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן. " (משנה ברכות א', ב'). במצבו הנוכחי של העולם, הדרך היחידה לקבלת עול מלכות שמים הינה היכולת להבדיל בין התכלת האידיאלית לבין הלבן המציאותי. טעותו של קורח הינה טעות של גדלות, המלווה אותנו לאורך חלקו השני של ספר במדבר, הרצוף בחטאים של גדולים. חטאי הגדולים נובעים לעיתים ממחשבה ש"הכל תכלת", מחשבה שאנו כבר תופסים את האלוקות במלואה. זהו גם חטאם של המרגלים, המנהיגים הרוחניים של העם אשר העדיפו להשאר במדבר - מציאות של "תכלת" אלוקית, אוכל של מלאכים ובאר נסית - ע"פ הכניסה למציאות של ארץ ישראל עם כל הקשיים הכרוכים בצד "הלבן" של החיים.

קבלת עול מלכות שמיים פירושה יכולת לגשר בין אידיאל מציאות. רק בעזרת שזירת חוטי התכלת והלבן יחדיו מתגלה הציצית במלוא הדרה וכדברי הרמב"ן (שם) "אבל יהיה לכם הכל לציצית וראיתם אותו וזכרתם". או אז, נוכל להינצל מסכנת התכלת ולהכריז באמת ובקדושה :

"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד”