"אבינו אב הרחמן, המרחם רחם עלינו, ותן בלבנו בינה, להבין ולהשכיל.

לשמוע, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות, ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה..."

"אמר רבי אלעזר: גדולה תפילה יותר ממעשים טובים שאין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבינו אעפ"י שלא נענה אלא בתפילה...

בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה, זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים. אמרו לו תלמידיו: רבנו, עד כאן?! אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה: "בכל נפשך"- אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבוא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו?! היה מאריך ב"אחד" עד שיצתה נשמתו ב"אחד". יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך ב"אחד".

היה זה במלחמת השחרור, כשהייתי מפקד מחלקה. יום אחד ערכתי את מחלקתי מול החוד של הצבא המצרי, שהגיע עד אשדוד. המחלקה היתה עלובה. עם כמה סטנים ורימונים ונערכנו בפרדס ליד בית עובד. היה מגוחך לחשוב שנוכל לעצור את הטנקים המצריים, שיכולנו לראותם מולנו במרחק לא גדול.

במשך היום, תוך כדי מעשה, לא הרגשתי פחד, הייתי עסוק מידי. אבל כשירדה החשכה, כשהכל היה ערוך וציפינו להתקפה שהייתה צריכה לבוא עם שחר, שכבתי בשוחה בפרדס והתחלתי לדמיין לעצמי מה יקרה כשיעלה השחר- ונתקפתי פחד נורא.

הפחד העיק ביותר, הרגשתי רצון עז להתפלל אבל לא ידעתי איך. שום תפילה לא הייתה שגורה על לשוני, אבל בכל זאת התפללתי.

התפללתי בלשון פשוטה כפי שהבנתי. אבל אני זוכר את הרצון שלי להתפלל דווקא תפילה שאותה כל היהודים בכל הדורות התפללו- אלא שלא ידעתי שום תפילה כזאת.

                                                                        (מרדכי בר און)

ה' לא גבה לבי, ולא רמו עיני, ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני.

אם לא שוויתי ודוממתי נפשי, כגמול עלי אמו, כגמול עלי נפשי.

"כמו הקשת כל כמה שדורכים אותה יותר לאחור, כך היא מורה את החץ בכוח גדול יותר לפנים והחץ בוקע את האוויר והולך למרחקים- כן גם התפילה, נלחץ יותר ונדחק מטה מטה, עד כי יקטן מהכיל את התפילה, כן תפרוץ וכן תשתפך מתוך ליבו בכוח גדול, להרוס את המסכים ולעלות מעלה מעלה."

                                                                               (אבני נזר)