רציתי להתפלל ולא ידעתי

זה היה בזמן מלחמת השחרור, הייתי מפקד מחלקה, הצבתי את מחלקתי מול החוד של הצבא המצרי, שהגיע עד אשדוד. המחלקה היתה עלובה ומסכנה, עם כמה סטנים ועם קצת רמונים ונערכנו בפרדס ליד בית- עובד. היה כמעט מגוחך לחשוב שנוכל לעצור את הטנקים המצריים שיכולנו לראותם מולנו במרחק לא גדול במשך היום.

תוך כדי מעשה לא הרגשתי פחד ולא חשבתי על פחד הייתי עסוק מאוד כיצד לחפור את השוחות, להוציא פטרולים ולגלות את האויב. אבל כשירדה החשיכה כשהכל היה כבר ערוך ומוכן ואנחנו ציפינו להתקפה שהיתה צריכה לבא עם שחר, שכבתי לי באחת השוחות של הפרדס והתחלתי מדמיין לעצמי מה יקרה כשיעלה השחר. ואז נתקפתי בפחד נורא.בדרך כלל לא הייתי פוחד, אך הפעם הרגשתי פחד עד כדי רעד, פחד מעיק ביותר, ואז באיזה שהוא רגע הרגשתי רצון עז להתפלל, אבל לא ידעתי איך. שום תפילה לא היתה שגורה על לשוני אבל בכל זאת התפללתי התפללתי בלשון פשוטה כפי שהבנתי אבל אני זוכר את הרצון שלי אז להתפלל דווקא תפילה שאותה כל היהודים בכל הדורות התפללו, אלא שלא ידעתי שום תפילה כזאת.