הערב שוב ירדה אימה על המחנה. שבועות חלפו מאז עלה משה להר ושוב אין שומעים עליו דבר. היהודים התאספו בקבוצות קטנות ושוחחו בניהם בלחש על מצוקתם , שנתלתה בהם למן יציאתם מארץ מצרים. סופת קדים לוהטת עירבלה את חול מדבר-סיני בין האוהלים. גם הבהמות בקצה המחנה חשו בגרויי הערב וגעיותיהן רוויות הפחד פלחו את תהום השממה. השמים השחירו באדישות אכזרית. ההר שתק.

באחד האוהלים רובצים אנשים מסורבלים בסודרים מצריים ססגוניים. בצד ממצמצת מנורת שמן , אך אין בכוחה לגבור על אפילת המקום.

הגברים נושמים בכבדות בחום המחניק. הנשים משפשפות את פניהן במטליות רטובות כדי להסיר מעליהן את שכבות החול.

   יענקל'ה בתור לחלק – אמר אחד הגברים, וגמע מקרן-השתייה – אדון דוקטור פותח…

ד"ר שלזינגר הביט בקלפיו מבעד למשקפיו וביקש עוד קלף מידי המחלק. החל בשעות אחר הצהרים המוקדמות שיחקו פוקר ושקיק העור של יענקל'ה נתמלא

רגבי זהב חיוורים.

   ידידנו מתעשר הערב – קבע צביקה גולדשטיין, גבר רחב גרם, לבוש מכנסי חאקי קצרים – הוא מוציא את הזהב האחרון מכיסנו…

   שטויות – הפסיקה אותו פרל , אשת יענקל'ה – מה אני יכולה לקנות בזהב ? מן ושליו ושוב מן ושוב שליו.

"והוצאתיכם ממצרים בית העבדות אל ארץ זבת חלב ודבש" – ציטט גולדשטיין את דברי משה, בחקותו את דיבור המנהיג ערל השפתיים – לעזאזל עם כל השליחים!

 אם אני רק חושב על חבילות הבשר שגיסי היה שולח לי מגושן תחתית – נאנח

 ד"ר שלזינגר וחיטט בין מלתעותיו – שנה שנה גידלו לנו כבשים ואווזי שומן מפוטמים, עד שהנציב המצרי שרף את הכפר שלהם. אז טבחו את גיסי עם בני משפחתו ונאלצנו לחפש מקור אחר למשלוחי הבשר. מצאנו כזה בלי בעיות בגושן עילית…

יושבי האוהל שותקים כמה רגעים. השמן מרשרש במנורה.

   אפשר היה לסבול. ובעצם, מדוע קיבלתי מלקות? משום שהוצאתי מפי את שם פרעה. אני שואל, חבריא, ברצינות, האם אי אפשר, באמת, לסתום את הפה?

   פרעה היה קפדן – הדליק צביקה גולדשטיין את הסיגר שלו – אבל בסופו של דבר היה בחור טוב. אפשר להסתדר איתו.

   רק עכשיו אני מבין עד כמה הוא צדק, כשלא רצה לשלוח אותם "לזבוח זבח במדבר" – הרהר יענקל'ה – פרעה ידע יפה מאד מה מסתתר מאחורי התעמולה הציונית .

   הרוח הרימה את יריעות האוהל וענן חול פרץ פנימה. ד"ר שלזינגר השליך את

 קרן-השתייה וירק.

   לעזאזל עם המים הפושרים האלה! בגושן "הוציאו" מים בלי קונצים, אך לעומת זאת היה אפשרי לשתות אותם.

   בכלל אני שואל, מה מחפש אני, צביקה גולדשטיין, נתין מצרי נאמן ממוצא יהודי, בשממה המחורבנת הזאת? מה היה חסר לי שם בגושן?

   השכל היה חסר לך  - העירה לילי ותיקנה בניר שחור את גבותיה  - כמה פעמים אמרתי לך: צביקה אל תזוז, אתה בן-טובים, הנוגשים מסמפטים אותך. אבל לא, הוא רצה דווקא "בארץ כנען"…

  אבל חביבתי – הצטדק צביקה גולדשטיין – את מדברת כאילו לא התנגדתי ליציאה.

הלא אמרתי למשה "חדל ממנו ונעבדה את מצרים, כי טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר", אולם בסוף נעשה המצב די פרובלמטי. הלא פרעה אמר להשליך את בכורינו היאורה..

   שטויות, הכל ידעו, כי גזירה זו לא תבוצע.

סלחי לי, לילי, אבל  כברצפו גוויותיהם של הילדים היהודיים על פני הנהר.

  בכל אופן, לא הילדים מן הסביבה שלנו. וגם התקריות האלה באו עלינו רק לאחר שהמטומטם הזה התחיל להציק לפרעה. עד אז היינו שמה כדג במים…

הגברים הניחו לקלפים וזזו יותר קרוב איש לרעו.

  בגושן היית צריך לעבוד – הפטיר יענקל'ה ופשט את הפולובר שלו – אבל הם גם העריכו את העבודה. לא כמו כאן, ש"המן יורד מהשמיים". כל עוד סיפקתי שם, בבית, את מכסת הלבנים שלי, אף פעם לא הוכיתי קשות מדי.

   שא-שא , פעם הילקה אותך המצרי המטורף הזה עד זוב דם.

הוי אם אני נזכר במערתי בעלת שני כיווני האוויר תחת האדמה בגושן.  החדר הגדול היה 6X4X3.5  הקטן 4X5X3 …  ובכלל – שרקה פרל תוך כדי הסתרקות – זה שבועות לא קרה לנו אף לא נס אחד ראוי לשמו.

הרוח הביאה את צריחת הרחמים. לילי שפתה קפה תורכי על הפלטה החשמלית.

 משה אשם הכל – פסק ד"ר שלזינגר – הוא שומע רק לעצת הכנופיה שלו. אני מאד סקרן לדעת כיצד הוא מתאר לו לאזן לאזן את כלכלת המחנה כשהוא אוסר עלינו לנשוך נשך. מי יהיה טיפש להשקיע כשבכל שנה שביעית יש לשחרר את העבדים?

   שמעתי, שאהרן עומד להוציא פקודה על החרמת הזהב במחנה. רק זה חסר לנו. אגב, מה מדברים, מה יכול משה להשיג שם למעלה, בהר?

-לא כלום.

  יש שמועות – מסר יענקל'ה – שתהיה אפשרות לשוב הביתה. העניין עדיין לא מסודר סופית, אך, כנראה, מדובר באפשרות של חנינה קבוצתית. לפי מקורות אלו מוסיף פרעה לתבוע את הקרבת הילדים, אבל חוץ מזה הוא מבטיח תנאים אנושיים מאד. את משה צריך, כמובן, להסגיר, זה מובן מאליו…

זכות עבודה תהיה מובטחת לכל יהודי… לאכול עד להתפקע … שוט הנוגשים יקוצר באופן משמעותי…

   אדון דוקטור, פתח את הרדיו, בבקשה, נשמע את קהיר".

החבורה משתתקת. רק יריעות האוהל מצליפות ברוח.

בשעות אלו קיבל משה את לוחות- הברית על הר סיני.

נק' להשוואה:

כמה מעלות טובות למקום עלינו:

אילו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים    דיינו:

אילו עשה בהם שפטים ולא עשה באלוהיהם  דיינו:

אילו עשה באלוהיהם ולא הרג בכוריהם  דיינו:

אילו הרג בבכוריהם ולא נתן לנו את ממונם  דיינו:

אילו נתן לנו את ממונם ולא קרע לנו את הים דיינו:

אילו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה דיינו:

אילו העבירנו בתוכו בחרבה ולא שקע צרינו בתוכו דיינו:

איילו שיקע צריינו בתוכו ולא ספק צרכנו במדבר ארבעים שנה  דיינו:

אילו ספק צרכנו במדבר ארבעים שנה ולא האכילנו את המן  דיינו:

אילו האכילנו את המן ולא נתן לנו את השבת  דיינו:

אילו נתן לנו את השבת ולא קרבנו לפני הר סיני  דיינו:

אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה  דיינו:

אילו נתן לנו את התורה ולא הכניסנו לארץ ישראל

דיינו:

אילו הכניסנו לארץ ישראל ולא בנה לנו את בית הבחירה   דיינו:

                 (מתוך ההגדה)        

       דיינו?!