"וירגז המלך ויעל על עלית השער ויבך וכה אמר בלכתו: בני אבשלום! בני! בני אבשלום! מי ייתן מותי אני תחתיך אבשלום בני בני. ויוגד ליואב הנה המלך בוכה ויתאבל על אבשלום. ותהי התשועה ביום ההוא לאבל לעל העם כי שמע העם ביום ההוא לאמור נעצב המלך על בנו. ויתגנב העם ביום ההוא לבוא העיר כאשר יתגנב העם הנכלמים בנוסם במלחמה. והמלך לָאַט את פניו ויזעק המלך קול גדול: בני אבשלום! אבשלום בני בני!" (שמואל ב', י"ט, א-ו).