נפוליאון

ערב אחד, לפני כ- 300 שנה, יצא נפוליאון לטייל בשכונה של יהודים בירושלים.

כשהתקרב לשכונה- הופתע. פנסי הרחובות לא דלקו, בתי היהודים היו נעולים וחשוכים. האיזור כולו היה שקט וחשוך. אף אחד לא היה ברחוב.

נפוליאון היה סקרן מאוד להבין מה קורה.

הוא המשיך בדרכו ולפתע ראה שבבית הכנסת יש מעט אור. נכנס נפוליאון לבית הכנסת וראה דבר מוזר מאוד: כל היהודים נאספו בבית הכנסת. הם ישבו על הרצפה ובכו בקול גדול. בחדר היו מעט נרות והאור היה חלש.

שאל נפוליאון את אחד היהודים: מה קרה? למה אתם בוכים?"

סיפר לו היהודי: "היתה לעם ישראל מלחמה קשה מאוד. בסופה שרפו האויבים את בית המקדש שהיה במקום החשוב ביותר לנו, היהודים. מקום זה, חיזק אותנו ובו התפללנו לאלוקים. היום בתשעה באב, לפי הלוח שלנו בית המקדש נכבש ונשרף ולכן אנו עצובים ובוכים".

שאל נפוליאון: "מתי היתה המלחמה הזו שבגללה אתם כ"כ עצובים?" 

"לפני כ- 2000 שנה" ענה יהודי.

נפוליאון התרגש מאוד ואמר: "עם שמתאבל ועצוב על מה שקרה לאבותיו לפני 2000 שנה כאילו שהדבר קרה לו היום, הוא עם ניצחי (קיים לתמיד) ואף אחד לא יכול לפגוע בו".

הנשמע כדבר הזה שאדם שאבות אבותיו קיבלו סטירה חזקה, יבכה עד היום על כאבה?