"אם חזיר, אם ככל הגוים, אז למה מדינה?..."

בס"ד הילד צודק משה חזני הולך אני באחד מימי החנוכה הסתויים ופוגש במ', חברי מתקופת הלימודים באוניברסיטה. הוא מציג לפני את בנו ואומר בגאווה: "הילד הזה עושה לי צרות". ומהן הצרות שעושה הילד? הוא בא מבית-ספר בערב חנוכה ושאל: "אבא, המכבים היו דתיים?". מ' הוא בחור פיקח, ומיד הבין שנקלע לצרה. הוא מנסה לצאת מהעניין ע"י פיזור מסך עשן: "אז לא היה דבר כזה" הוא אומר. "אז למה מתתיהו הרג את האיש שרצה להקריב חזיר? אנחנו לא אוכלים סטייק לבן?". "זה לא אותו דבר" מתפתל האב. "זה כן אותו הדבר. כשאכלנו בסטיקייה של ב', שמעתי שהם מדברים על חזיר, ואתה ואמא קוראים לזה לבן, כי אתם מתביישים". לילדים אוזניים קשובות ושכל ערני. "טוב, המכבים היו דתיים", נכנע מ'. "אז אם היית בזמן המכבים, היית נלחם נגדם?". "לא!", ומיד הוסיף לקדם פני רעה אפשרית, "כי הם יהודים". "אבל כמו שאני מכיר אותך (תשמעו שפה!) לא היית מצטרף אליהם". "אני לא יכול לדעת מה הייתי עושה אילו הייתי אז, אולי בכלל הייתי מישהו אחר?". "אז נדבר על עכשיו. למה אנחנו חוגגים את הניצחון של הדתיים?". "זה היה ניצחון לאומי כללי, לא רק של הדתיים". הילד מחייך. ניכר שהוא הכין את המלכודת מראש. "ככה? ומה שכתוב על הסביבון 'נס גדול היה פה'? זה לא הנס של פח השמן? זה לא בחנוכת המקדש? ומה עשו בבית-המקדש – התפללו!". אמרתי לכם: חברי ידע מראש שהוא נקלע לצרה. הוא פיקח ובנו פיקח כמוהו. חברי יודע שהילד צודק, ושאין טעם להתפתל. "אתה צודק, מיקי" הוא אומר, "אנחנו לא עקביים". מיקי מביט אליו במבט של מחנך ואומר: "אז בא הזמן שתתחיל להיות עקבי". "גם בזה אתה צודק" אומר האב, ומבין שהמערכה אבודה: או חזיר או חנוכה, שניהם לא הולכים יחד. לא אצל ילד שעיניו בראשו. ואצל מבוגרים אשר טחו עיניהם מראות? אצלם זה הולך. הם מתעלמים מהעובדה שמלחמת המכבים היתה מלחמה דתית, של היהדות כנגד ההתייונות. הם מתעלמים מהעובדה שהם היו מתייצבים נגד המכבים או נשארים ניטראליים, שכן מאבק המכבים "הדתיים" לא היה אומר להם מאומה. הם אוכלי החזיר ומעלי הקטורת לאלילי הכזב בני יומנו: הם המתייוונים של היום. מתייוונים שאינם מבינים את אשר הבין חברי, ועל-כן מיהר להיכנע בויכוחו עם בנו: הוא הבין שאם הוא יכריע בעד החזיר, תוך ביטול משמעותו האמיתית של חג החנוכה, ישאל מיד בנו שאלה נוספת: "אם חזיר, אם ככל הגוים, אז למה מדינה?..."