על אי בודד

אצל מלך אחד גדול היה קבלן גדול - יהודי חכם מאד, כל הבניינים הנבנים לצורך המלכות היו נעשים על ידו.

המלך מבקש מהקבלן לבנות לו ארמון מעץ מיוחד שאין כדוגמתו בכל העולם. בתמורה - הבטיח המלך לגדל את הקבלן להיות שר חשוב בממלכתו.

הקבלן בונה את הארמון בעמל רב, בעזרת פועלים טובים שבוחר הוא לעצמו. הקבלן מצליח בדבר והופך להיות שר חשוב.

בארמון המפואר חסרים חלונות, ולשם התקנתם נבחר למלאכה אומן קוזקי שגם הוא עמל בעבודה מצוינת עד שאי אפשר להבחין בין מבנה לחלונות.

עד מהרה הופך גם הקוזק לשר חשוב.

קנאה גדולה מקנא הקוזק ביהודי, הוא מעליל עליו עלילות שבקושי נחלץ מהם היהודי. פעם אחת הצליח הקוזק להעליל על היהודי כי קילל את המלך והקבלן נידון למוות.

גזר הדין מוחלף בגירוש ל- "אי עזאזל", מקום איום עם סכנות רבות שאף אדם לא חזר משם חי.

המלך שולח לו בסוד: כסף, אוכל, גרזן, מנורה קטנה, חבלים חזקים, רובה וחכה על מנת שיוכל לשרוד.

הקבלן מוצא מקום שומם, מלא עצמות ואימה נופלת עליו. הוא משתמש ב"כלים" כדי לשרוד ותוך כדי מתחזק ומתכנן את ה"בריחה". הוא מכין רפסודה, מוצא את טבעתו של המלך ומתאמן בשייט - להגיע למקום בו ספינות גדולות עוברות.

ביום צח ובהיר כשהים נח מזעפו יוצא הקבלן לדרכו ברפסודה. בעזרת הרובה והכסף מצליח לעלות לאוניה המפליגה למדינה אחרת ועל ידי כך להנצל.

יהודי נשאר יהודי, לא נח ולא שקט. הוא נוסע לעיר הבירה של המלך ומחכה לו על שפת הנהר. כשמגיע המלך קורא לו הקבלן מתוך המים, המלך מיד מכירו ומלבישו בבגדים.

סיפורו של הקבלן. טביעתו בים. בליעת הדג. המלך, הלוויתן ובקשתו. סופו המר של הקוזק וחזרתו של היהודי להיות שר נכבד לבוש בגדי מלכות לאורך ימים ושנים. 

לקב"ה מלוא כל הארץ כבודו, יש את עם ישראל, עם סגולה שתפקידו למלא כל שליחות שמוטלת עליו.

הקב"ה מטיל על ישראל לבנות בית מקדש בעזרת קדושתם וטהרתם, בית שאין כמוהו ומאיר הוא לכל העולם.

הבטחתו של ד' שישראל יהיו "אור לגויים", מרכז העולם. "ישראל אשר בך אתפאר".

עם ישראל מתקדש ובונה את בית המקדש ע"י שלמה המלך וטובי האומנים. השכינה שורה בבית ומלכות שלמה הופכת להיות תקופה אדירה של עוצמה מדינית אשר שמה נודע בכל העולם.

היה מרחק בין ביהמ"ק פנימה - האידיאלים והשכינה ובין מה שבחוץ. לאט לאט ישראל מתחילים ללמוד מאומות העולם: ע"ז, גילוי עריות ושפיכות דמים. בשלב זה חודרים לתוך מלכות ישראל תרבויות זרות שממלאות את העם בענייני כזב ושררה.

 שנאה רבה בין ישראל לאומות, וכן שנאת חינם פנימית מחלישים את עם ישראל שמהר מאד מאבד את מעמדו הרם עד שנידון לחורבן כליל.

החורבן והאבדון מוחלפים בגלות ארוכה ששום עם בהיסטוריה לא שרד ממנה לאחר התבוללות כה עמוקה וגזרות קשות ואכזריות.

בכל זאת ד' משאיר את התורה בישראל ושולח להם נביאים וחכמים להנהיג את העם ולהתמודד עם הגלות הארוכה.

חיי העם בגלות קשים מנשוא, אך תמיד הוא נאחז בתורה ומפתחה לספרות ענפה ואדירה של גמרא ופוסקים, הלכה ואגדה, ומגדל דורות של תלמידי חכמים עצומים.

כל זה שומר על העם בחייו הקשים ועוזר לו להתמודד עם הגזרות והעלילות. העם נושא עיניו לציון בעין צופיה וליבו בירושלים.

לאחר שהתמתנו הצרות, עושה עם ישראל דרכו מהגלות. הוא יוצא מתוך סכנת חיים וניצל, אך הוא עדיין מפוזר בארץ לא לו.

עם ישראל אינו מסתפק בהצלה ומנסה להחזיר לעצמו את מעמדו. הוא עולה לארץ ישראל, מתלבש בבגדים של מדינה, ממשלה, צבא, ישיבות ואולפנות. ד' מתגלה לעם בניסים גלויים ונצחונות על כל הקמים עליו.

עם ישראל נושא עימו את העבר ומנסה ללמוד ולהתקדם. הוא מבין את תפקידו ואת האחריות המוטלת עליו. יוצר לעצמו עצמאות אמונית שמחזירה את כוחות הרשע והשנאה עמוק עמוק בתוך הים לידיו של המשיח (סעודת משיח = לויתן, סוכת עורו של לויתן).