שנים עשר ירחים

בתשרי נתן הדקל

פרי שחום נחמד

בחשון ירד יורה

ועל גגי רקד.

בכסלו נרקיס הופיע,

בטבת ברד,

ובשבט חמה הפציעה

ליום אחד.

באדר עלה ניחוח

מן הפרדסים.

בניסן הונפו בכח

כל החרמשים.

באיר הכל צמח,

בסיון הבכיר,

בתמוז ואב שמחנו

אחר קציר.

תשרי, חשון, כסלו, טבת

חלפו-חלפו ביעף.

גם שבט, אדר, ניסן, איר,

סיון, תמוז ואב.

ובבוא אלול אלינו

ריח סתו עלה,

והתחלנו את שירנו

מהתחלה.

ארץ

ארץ, ארץ, ארץ,

ארץ תכול אין עב,

והשמש לה כדבש וחלב.

ארץ בה נולדנו

ארץ בה נחיה,

ונשב בה יהיה מה שיהיה.

ארץ שנאהב

היא לנו אם ואב

ארץ של העם

ארץ לעולם

ארץ בה נולדנו ארץ בה נחיה,

ונשב בה יהיה מה שיהיה.

ארץ, ארץ, ארץ,

ים אל מול החוף,

ופרחים וילדים בלי סוף.

בצפון כנרת

בדרום חולות,

וממזרח למערב נושק גבולות.

ארץ, ארץ, ארץ,

ארץ התורה,

את מקור האור ושפת האמונה.

ארץ, ארץ, ארץ,

ארץ יקרה,
הן הבטחת שאין זו אגדה.

כנרת

שם הרי גולן, הושט היד וגע בם! –

בדממה בוטחת מצוים: עצור.

בבדידות קורנת נם חרמון הסבא

וצנה נושבת מפסגת הצחור.

שם על חוף הים יש דקל שפל צמרת

סתור שער הדקל כתינוק שובב,

שגלש למטה ובמי כנרת

משכשך רגליו.

מה ירבו פרחים בחורף על הכרך,

דם הכלנית וכתם הכרכום,

יש ימים – פי שבע אז ירוק הירק,

פי שבעים תכולה התכלת במרום.

גם כי אורש ואהלך שחוח,

והיה הלב למשואות זרים, -

האוכל לבגוד בך, האוכל לשכוח

חסד נעורים?

אנשים טובים

תפקחו את העיניים, תסתכלו סביב

פה ושם נגמר החורף ונכנס אביב

בשדה ליד הדרך יש כבר דגניות

אל תגידו לי שכל זה לא יכול להיות

אנשים טובים באמצע הדרך

אנשים טובים מאוד

אנשים טובים יודעים את הדרך

ואתם אפשר לצעוד

איש אחד קנה לי ספר בן מאה שנה

איש אחר בנה כינור שיש בו מנגינה

ואשה טובה אחרת לי נתנה את שמה

ומאז אני בדרך שרה במקומה

אנשים טובים…

איש אחד יבנה לי גשר כדי לחצות נהר

איש אחר יצמיח יער במורדות ההר

ואשה טובה אחרת, אם יהיה קשה

רק תצביע אל האופק ותבטיח ש –

אנשים טובים…

וממש כמו צמחי הבר הבודדים

הם עוצרים תמיד את החולות הנודדים

הרקיע מתבהר, וכבר אפשר לראות

אנשים על אם-הדרך מחכים לאות

אנשים טובים…

ולס להגנת הצומח

כבר פורחים נרקיסים בשמורות הטבע,

מרבדים נפרשים בשפלת החוף.

כלנית וכרכום, אלף גון וצבע

והחוק שאומר – כאן אסור לקטוף!

רק עלי אין החוק משגיח,

רק עלי איש אינו שומר.

לו היו לי עלי גביע

אז היה מצבי אחר!

ציפורים נדירות כבר דוגרות בסלע,

אילנות נדירים נשמרים לחוד.

אילות נבהלות מסתכלות בשלט,

בו כתוב בפרוש, שאסור לצוד!

רק עלי עוד לא שמו שלט,

מסביב אין לי כל גדר.

לו הייתי – נאמר – אילת,

אז היה מצבי אחר!

אדוני, הזהר, אל תגע באירוס!

צבעוני ההרים הוא מחוץ לתחום!

כל גבעה נשאה בשולי העיר היא

שטח בר מגודר ואזור רשום!

-         אז אני לפעמים חושבת

כי היה זה אולי רצוי

לו הייתי נרקיס או רקפת

או אפילו איזה בן-חצב מצוי.

הסתכלו, מה שקורה לי בדרך:

כל אחד עובר-חוטף-קוטף-קולע לו זר –

לו הייתי חיה או פרח –

אז היה מצבי אחר.

ההר הירוק תמיד

פקחתי את עיני, היה אז חודש שבט

ראיתי מעלי צפור קטנה אחת

ותכלת השמים וענן יחיד

וראיתי –

את ההר הירוק תמיד.

ההר הירוק כל ימות השנה

אני עוד חולם ושואל

לנשום רוחותיך כבראשונה

לשכב בצלך כרמל.

במשחקי ילדות קלי השכרון

רדפתי פרפרים, החלקתי במדרון

ועת חפשתי לי מסתור ללב תמים

אז ברחתי –

אל ההר הירוק תמיד.

ההר הירוק כל ימות השנה…

בשנות הנעורים, בשנות האהבה

טפסנו בשביליו, ידי בתוך ידה

השקפנו למרחק, לעבר העתיד

וחלמנו –

על ההר הירוק תמיד.

ההר הירוק כל ימות השנה…

הלכנו לצבא, גדולים ונבוכים

מתוך המלחמות חזרנו כאחים

הבאנו על כפים רע וידיד

ונפרדנו –

מול ההר הירוק תמיד.

ההר הירוק כל ימות השנה…

וילדינו כבר היום הם עלמים

הורינו – שערם הלבין מרוב ימים

אך צעירים נהיה כל בוקר עת נביט

אל אחינו –

אל ההר הירוק תמיד.

הוי, ארצי, מולדתי

הוי, ארצי מולדתי,

הר טרשים קרח.

עדר עלפה, שה וגדי,

זהב-הדר שמח

מנזרים, גל, מצבה,

כפות-טיט על בית.

מושבה לא נושבה

זית אצל זית.

ארץ, ארץ מורשה,

דקל רב-כפים,

גדר קו צבר רשע,

נחל כמה המים

ריח פרדסי אביב

שיר צלצל גמלת.

חיל חולות לים סביב,

צל שקמה נופלת.

ארץ נחלת מדבר סין,

קסם כוכבי-לכת.

הבל זעם החמסין,

מלונה בשלכת

כרם-גפן, נים לא נים,

תל, חרבה נחרשת.

תכול לילות וילל תנים,

משאבה נוקשת.

הוי, הוי, ארץ חמדת לב,

השמיר, השית.

ביר סוד יתום בגב,

בשמים עיט.

מטליות מדבר וחול.

שביל זרוע שחלת.

בים של אור טובע כל,

ועל פני כל התכלת