בפעולה זו נברר יחד עם החניכים את מאפייניו של המנהיג האידיאלי, ע"י הכרת דמותו של דוד המלך.

מתוך כך נלמד להבחין בין סוגי המנהיגים השונים ונפנים את המידות החשובות למנהיג ולנו.

דוד המלך הוא סמל למנהיגות ביהדות, הוא צומח מתוך העם ולמרות שהוא נרדף וחייו אינם קלים הוא לעולם לא מוותר, הוא שומר על אופיו ולא נכנע- גם כשיש לו הזדמנות לפגוע בשאול שרודף אחריו ולא נותן לו לחיות בנחת- הוא לא עושה זאת מכיוון ששאול הוא המלך. גם כשהוא חוטא- הוא חוזר בתשובה ומבקש מהקב"ה שימחל לו. לא סתם אנחנו מתפללים כל יום למשיח בן דוד, משיח מזרע דוד – הוא משיח בעל תכונותיו של דוד המלך. מהסיפור הזה אנחנו לומדים כיצד ראויה להיות דמותו של המנהיג שלנו ולפי מה לבחור אותו- לא לפי מראהו או עושרו, אלא לפי צרוף תכונות אילו.

ואם דוד, שהיה רועה צאן, הצליח להגיע להיות מלך ישראל- כל אחד מאתנו יכול להיות מנהיג, הרי דוד מלך ישראל חי וקיים, איך הוא חי וקיים? בנו , בתכונות המנהיגות שבנו.

מי המנהיג?

או-

דוד בן ישי לשלטון!

 

מטרת הפעולה:

בפעולה זו נברר יחד עם החניכים את מאפייניו של המנהיג האידיאלי, ע"י הכרת דמותו של דוד המלך.

מתוך כך נלמד להבחין בין סוגי המנהיגים השונים ונפנים את המידות החשובות למנהיג ולנו.

 

גיל: 12- 17

 

זמן: 50 דקות

 

 

מקורות: ספר שמואל א'

 

שימו לב: ניתן להעביר גם בשבת ללא הכתיבה.

 

 

חלק א': בחירות!

 

נפרוש על הרצפה דמות ונחלק לחניכים כלי כתיבה. נודיע להם כי השנה אין בחירות לראשות הממשלה/נשיאות. השנה יש לנו הזדמנות לברוא לבד את המנהיג הבא של...  איך עושים את זה? פשוט מאוד! כל אחד מתבקש לכתוב תכונה שבלעדיה הדמות לא יכולה להנהיג.- וכך נבנה לנו מנהיג משל עצמנו.

 

לאחר שהחניכים רשמו את התכונות החשובות בעיניהם על הדמות, נקריא את התכונות שכתבו- האם אתה מכירים מנהיג כזה? בואו נכיר ביחד משהו אחר.

 

 

הצגה:

שני חיילים בלבוש תנ"כי נפגשים:

א: אהה, רק עכשיו מגיעים?!

ב: איך אתה יודע שהגעתי עכשיו?!

א: אנחנו יושבים פה כבר הרבה מאוד זמן ומחכים.. ואתה- כל כך מצוחצח ונקי...

ב: כמה זמן אתם כבר מחכים?

א: מה, אתה לא יודע? אספו את כולנו לעמק הזה להילחם נגד הפלשתים התכוננו לקרב, התאמנו צחצחנו את החרבות והתכוננו להסתער. אבל כמעט חודש וחצי אנחנו עומדים בלי לעשות כלום!

ב: אז זה נכון מה שאומרים?! שהפלשתים הציעו שרק חייל אחד שלנו ילחם נגד חייל שלהם ומי שינצח יקבע את גורל הקרב?!

א: אהה! היית צריך לראות את זה! עמדנו כולנו מוכנים ופתאום... איש ענק יצא מן המחנה שלהם! גבוה כמו מגדלי עזריאלי, רחב כמו מגרש כדורגל, עם שריון עצום וחרב בגודל של תורן, כולנו התחלנו לרעוד ואז הוא צעק...

ב: אה שמעתי! הוא קילל את האלוקים! ורצה שמישהו יתנדב להילחם מולו! המלך הבטיח שמי שיתנדב וינצח אותו כמובן- יתחתן עם הבת שלו! וכבר ארבעים יום עברו ואין מי שיעז להילחם בגולית, אפילו לא המלך....

א: יש לי רעיון! אז למה שאתה לא תתנדב?!

ב: אני?!

א: כן, אתה רווק... וחזק... אתה תהיה הגיבור של כולנו! תציל את כל עם ישראל! את ההורים שלך... את הבית שלך....

ב: הי! אתה משוגע?! אני לא רוצה למות! שאני אקח את כל האחריות הזו על הכתפיים שלי?! את הגורל של כל העם?! תתנדב אתה!!

א: הי! תסתכל מה קורה שם למטה!

ב: מי זה הג'ינג'י הזה שם?! מה?! אותו שולח המלך להילחם בגולית?! הוא רוצה שכולנו נהיה עבדים של הפלשתים?

א: כן... זה דוד הבן של ישי! הוא כל כך קטן ורזה, ואפילו אין לו שריון או חרב! הוא חושב שהוא ינצח את גולית עם המקל שביד שלו?

ב: אין סיכוי שהוא ינצח אותו! איזה חוסר אחריות!! תשמע, בוא נברח מכאן מהר לפני שיהיה מאוחר.. אנחנו הולכים להפסיד בגדול!!!

 

 

מכאן נמשיך אנחנו: דוד יוצא להילחם מול גולית, חייל בודד מול טנק עצום. כל העם עומד על ההר ומביט מטה ומנגד עובדים הפלשתים ומביטים ובאמצע- דוד מול גולית.  על הכתפיים של דוד נמצא הגורל של עמ"י. איך דוד מוכן לקחת את האחריות הזו?

 

חלק ב':

מי זה דוד?

 

נחלק את החניכים לשבע קבוצות, לכל קבוצה ניתן כרטיס ובו מידע על חייו של דוד- נבקש מהם לקרוא את הקטע ולומר מה ניתן ללמוד ממנו על אופיו של דוד. לאחר כל תכונה נפרט (כתב נטוי).

(יש לקרוא את התכונות לפי הסדר כדי לבנות את דמותו של דוד)

א-    יז וַיֹּאמֶר יִשַׁי לְדָוִד בְּנוֹ, קַח-נָא לְאַחֶיךָ אֵיפַת הַקָּלִיא הַזֶּה, וַעֲשָׂרָה לֶחֶם, הַזֶּה; וְהָרֵץ הַמַּחֲנֶה, לְאַחֶיךָ.  יח וְאֵת עֲשֶׂרֶת חֲרִצֵי הֶחָלָב, הָאֵלֶּה, תָּבִיא, לְשַׂר-הָאָלֶף; וְאֶת-אַחֶיךָ תִּפְקֹד לְשָׁלוֹם, וְאֶת-עֲרֻבָּתָם תִּקָּח.  יט וְשָׁאוּל וְהֵמָּה וְכָל-אִישׁ יִשְׂרָאֵל, בְּעֵמֶק הָאֵלָה; נִלְחָמִים, עִם-פְּלִשְׁתִּים.  כ וַיַּשְׁכֵּם דָּוִד בַּבֹּקֶר, וַיִּטֹּשׁ אֶת-הַצֹּאן עַל-שֹׁמֵר, וַיִּשָּׂא וַיֵּלֶךְ, כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יִשָׁי; וַיָּבֹא, הַמַּעְגָּלָה, וְהַחַיִל הַיֹּצֵא אֶל-הַמַּעֲרָכָה, וְהֵרֵעוּ בַּמִּלְחָמָה.                                                                                                                                           אחראי ומכבד הורים: דוד עוזב הכל במצוות אביו (כיבוד הורים!) שם שומר על הצאן (אחריות!) קם בבוקר מוקדם והולך את כל הדרך ברגל מבית לחם ועד עמק האלה (מרחק רב) מכיוון שאביו ציוה עליו.                                                                  

ב-    וַיִּטֹּשׁ דָּוִד אֶת-הַכֵּלִים מֵעָלָיו, עַל-יַד שׁוֹמֵר הַכֵּלִים, וַיָּרָץ, הַמַּעֲרָכָה; וַיָּבֹא, וַיִּשְׁאַל לְאֶחָיו לְשָׁלוֹם.  כג וְהוּא מְדַבֵּר עִמָּם, וְהִנֵּה אִישׁ הַבֵּנַיִם עוֹלֶה גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי שְׁמוֹ מִגַּת ממערות (מִמַּעַרְכוֹת) פְּלִשְׁתִּים, וַיְדַבֵּר, כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה; וַיִּשְׁמַע, דָּוִד.  כד וְכֹל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, בִּרְאוֹתָם אֶת-הָאִישׁ; וַיָּנֻסוּ, מִפָּנָיו, וַיִּירְאוּ, מְאֹד.  כה וַיֹּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל, הַרְּאִיתֶם הָאִישׁ הָעֹלֶה הַזֶּה--כִּי לְחָרֵף אֶת-יִשְׂרָאֵל, עֹלֶה; וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר-יַכֶּנּוּ יַעְשְׁרֶנּוּ הַמֶּלֶךְ עֹשֶׁר גָּדוֹל, וְאֶת-בִּתּוֹ יִתֶּן-לוֹ, וְאֵת בֵּית אָבִיו, יַעֲשֶׂה חָפְשִׁי בְּיִשְׂרָאֵל.  {פ}כו וַיֹּאמֶר דָּוִד, אֶל-הָאֲנָשִׁים הָעֹמְדִים עִמּוֹ לֵאמֹר, מַה-יֵּעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי הַלָּז, וְהֵסִיר חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל:  כִּי מִי, הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה, כִּי חֵרֵף, מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים.                                                                                                       פטריוט: דוד מסתובב במחנה ושומע את העם מתלחש מה יתן המלך למי שילחם נגד גולית, דוד כועס ואומר: זה מה שחשוב?! גולית הפלשתי מקלל את אלוקי ישראל! פוגע בכבוד של עמ"י ואף אחד לא מוכן להילחם נגדו?!                                                                                                                             55

ג-     כח וַיִּשְׁמַע אֱלִיאָב אָחִיו הַגָּדוֹל, בְּדַבְּרוֹ אֶל-הָאֲנָשִׁים; וַיִּחַר-אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד וַיֹּאמֶר לָמָּה-זֶּה יָרַדְתָּ, וְעַל-מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה בַּמִּדְבָּר--אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת-זְדֹנְךָ וְאֵת רֹעַ לְבָבֶךָ, כִּי לְמַעַן רְאוֹת הַמִּלְחָמָה יָרָדְתָּ.  כט וַיֹּאמֶר דָּוִד, מֶה עָשִׂיתִי עָתָּה; הֲלוֹא, דָּבָר הוּא.                                                                                    ענווה וסבלנות: דוד הולך ברגל את כל הדרך מבית לחם לעמק האלה כדי להביא אוכל לאחיו. כשהוא מגיע נוזף בו אליאב אחיו הגדול: "אהה! הגעת כדי לראות אקשן! עזבת את הכבשים בלי ביביסיטר! אני מכיר אותך!"   ודוד במקום לכעוס ולהצדיק את עצמו עונה: "מה עשיתי?" יותר נכון: לא עונה דבר ומתאפק.

ד-     וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-שָׁאוּל, רֹעֶה הָיָה עַבְדְּךָ לְאָבִיו בַּצֹּאן; וּבָא הָאֲרִי וְאֶת-הַדּוֹב, וְנָשָׂא שֶׂה מֵהָעֵדֶר.  לה וְיָצָאתִי אַחֲרָיו וְהִכִּתִיו, וְהִצַּלְתִּי מִפִּיו; וַיָּקָם עָלַי--וְהֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ, וְהִכִּתִיו וַהֲמִיתִּיו.  לו גַּם אֶת-הָאֲרִי גַּם-הַדֹּב, הִכָּה עַבְדֶּךָ; וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה, כְּאַחַד מֵהֶם, כִּי חֵרֵף, מַעַרְכֹת אֱלֹהִים חַיִּים.                                              חזק ואמיץ: דוד מספר לשאול כי הצליח להרוג דב ואריה שחטפו כבש מהעדר.

ה-    לז וַיֹּאמֶר, דָּוִד, יְהוָה אֲשֶׁר הִצִּלַנִי מִיַּד הָאֲרִי וּמִיַּד הַדֹּב, הוּא יַצִּילֵנִי מִיַּד הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה; וַיֹּאמֶר שָׁאול אֶל-דָּוִד לֵךְ, וַיהוָה יִהְיֶה עִמָּךְ.                                                                                                       אמונה וביטחון בה': למרות בחוזק והאומץ של דוד- הוא בוטח בה'. כשהוא אומר זאת לשאול, שאול משתכנע לשלוח אותו למרות חוסר הניסיון שלו.

ו-       וַיִּקַּח מַקְלוֹ בְּיָדוֹ, וַיִּבְחַר-לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי-אֲבָנִים מִן-הַנַּחַל וַיָּשֶׂם אֹתָם בִּכְלִי הָרֹעִים אֲשֶׁר-לוֹ וּבַיַּלְקוּט--וְקַלְעוֹ בְיָדוֹ; וַיִּגַּשׁ, אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי.  וַיֵּלֶךְ, הַפְּלִשְׁתִּי, הֹלֵךְ וְקָרֵב, אֶל-דָּוִד....  וַיַּבֵּט הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּרְאֶה אֶת-דָּוִד, וַיִּבְזֵהוּ:  כִּי-הָיָה נַעַר, וְאַדְמֹנִי עִם-יְפֵה מַרְאֶה.  וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי, אֶל-דָּוִד, הֲכֶלֶב אָנֹכִי, כִּי-אַתָּה בָא-אֵלַי בַּמַּקְלוֹת; וַיְקַלֵּל הַפְּלִשְׁתִּי אֶת-דָּוִד, בֵּאלֹהָיו.  ... וַיֹּאמֶר דָּוִד, אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי, אַתָּה בָּא אֵלַי, בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן; וְאָנֹכִי בָא-אֵלֶיךָ, בְּשֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ.  הַיּוֹם הַזֶּה יְסַגֶּרְךָ יְהוָה בְּיָדִי וְהִכִּיתִךָ, וַהֲסִרֹתִי אֶת-רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ,...; וְיֵדְעוּ, כָּל-הָאָרֶץ, כִּי יֵשׁ אֱלֹהִים, לְיִשְׂרָאֵל...וַיְמַהֵר דָּוִד, וַיָּרָץ הַמַּעֲרָכָה לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי.  וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת-יָדוֹ אֶל-הַכֶּלִי, וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן וַיְקַלַּע, וַיַּךְ אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי, אֶל-מִצְחוֹ; וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ, וַיִּפֹּל עַל-פָּנָיו אָרְצָה.  וַיֶּחֱזַק דָּוִד מִן-הַפְּלִשְׁתִּי בַּקֶּלַע וּבָאֶבֶן                           תכסיסי מלחמה\אסטרטגיה\חכמה: דוד יודע שהוא לא יכול לנצח את גולית בחרב ובשירון, לכן הוא מחביא בכיסו אבנים ומחזיק מקל בידו. גולית נעלב שעם ישראל שולח מולו נער ללא חרב, הוא מתקרב לדוד כדי להילחם בו פנים אל פנים- מכיוון שלדוד יש מקל ולו יש חרב. דוד רץ לעברו צועק וכשהוא מספיק קרוב הוא זורק את המקל הצידה וקולע במצחו את האבן. אם גולית היה יודע שיש לדוד קלע- הוא לא היה מתקרב אליו.

ז-      וַיָּרָץ דָּוִד וַיַּעֲמֹד אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֶת-חַרְבּוֹ וַיִּשְׁלְפָהּ מִתַּעְרָהּ, וַיְמֹתְתֵהוּ, וַיִּכְרָת-בָּהּ, אֶת-רֹאשׁוֹ; ... וַיִּקַּח דָּוִד אֶת-רֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי, וַיְבִאֵהוּ יְרוּשָׁלִָם; ... וְכִרְאוֹת שָׁאוּל אֶת-דָּוִד, יֹצֵא לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי, אָמַר אֶל-אַבְנֵר שַׂר הַצָּבָא, בֶּן-מִי-זֶה הַנַּעַר אַבְנֵר; וַיֹּאמֶר אַבְנֵר, חֵי-נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ אִם-יָדָעְתִּי.  נו וַיֹּאמֶר, הַמֶּלֶךְ:  שְׁאַל אַתָּה, בֶּן-מִי-זֶה הָעָלֶם. ...וַיִּקַּח אֹתוֹ אַבְנֵר, וַיְבִאֵהוּ לִפְנֵי שָׁאוּל; וְרֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי, בְּיָדוֹ.  נח וַיֹּאמֶר אֵלָיו שָׁאוּל, בֶּן-מִי אַתָּה הַנָּעַר; וַיֹּאמֶר דָּוִד, בֶּן-עַבְדְּךָ יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי.                                                                              ענווה: דוד מנצח את גולית ומושיע את כל ישראל, הוא מגיע עם הראש של גולית אל שאול  ושאול שואל אותו שאלה מוזרה- מי אתה? ברגע הזה דוד יכול לומר: " אתה לא יודע מי אני?! אתה שלחת אותי להילחם בגולית! אני הצלתי את כל עם ישראל! אני הרגתי את גולית! אתה שואל מי אני?! ודרך אגב: ה' בחר בי להיות מלך ושמואל משך אותי למלך במקומך! אתה סתם משוגע שאפילו לא חושב להילחם בגולית בעצמך!". אבל דוד לא אומר את זה, הוא מתאפק שומר על הכבוד של המלך ועונה בענווה- אני דוד בן ישי. יהונתן, בנו של שאול, יודע שאם דוד היה אומר דברים אחרים אביו היה מאבד את המלוכה וגם את כבודו , כשהוא רואה מה דוד עושה הוא יודע שהוא רוצה שאדם זה יהיה חברו.

 

לאחר שפירטנו, הכרנו את דוד ולמדנו את תכונותיו, נזכיר אותן שוב:

כיבוד הורים, ענווה, אחריות, חכמה\אסטרטגיה, פטריוטיות, חוזק ואומץ לב וסבלנות. אילו תכונותיו של דוד  שלאחר מכן הופך להיות- דוד מלך ישראל.

נחזור לדמות המנהיג שלנו- נקרא את התכונות שוב- האם התכונות זהות?! מה הייתם מוסיפים? מה הייתם מורידים?

*אם היו כיום בחירות בין דוד המלך לראש הממשלה/נשיא, במי הייתם בוחרים?

* האם דוד ראוי להיות מנהיג?

 *האם הייתם מכתרים אותו למנהיג?

*איזו תכונה מצאה חן בעיניכם במיוחד?

 

סיכום:

דוד המלך הוא סמל למנהיגות ביהדות, הוא צומח מתוך העם ולמרות שהוא נרדף וחייו אינם קלים הוא לעולם לא מוותר, הוא שומר על אופיו ולא נכנע- גם כשיש לו הזדמנות לפגוע בשאול שרודף אחריו ולא נותן לו לחיות בנחת- הוא לא עושה זאת מכיוון ששאול הוא המלך. גם כשהוא חוטא- הוא חוזר בתשובה ומבקש מהקב"ה שימחל לו. לא סתם אנחנו מתפללים כל יום למשיח בן דוד, משיח מזרע דוד – הוא משיח בעל תכונותיו של דוד המלך. מהסיפור הזה אנחנו לומדים כיצד ראויה להיות דמותו של המנהיג שלנו ולפי מה לבחור אותו- לא לפי מראהו או עושרו, אלא לפי צרוף תכונות אילו.

ואם דוד, שהיה רועה צאן, הצליח להגיע להיות מלך ישראל- כל אחד מאתנו יכול להיות מנהיג, הרי דוד מלך ישראל חי וקיים, איך הוא חי וקיים? בנו , בתכונות המנהיגות שבנו.

 

נושאים להרחבה:

היכן באה לידי ביטוי המנהיגות שבנו?

למה לקחת מנהיגות\אחריות?

מה אנחנו יכולים לעשות?

ועובר לעשייתן....

ישנם חלקים קשים יותר שניתן להוריד על מנת להתאים לאופי ורמת הקבוצה

ניתן להעביר גם בשבת ללא הכתיבה.

נושאים להרחבה:

היכן באה לידי ביטוי המנהיגות שבנו?

למה לקחת מנהיגות\אחריות?

מה אנחנו יכולים לעשות?

ועובר לעשייתן....

להערות: shiralevi@gmail.com