100 To Israel

ימים אלו שבין יום העצמאות ליום ירושלים, בין חגיגות השישים למדינה ובין ארבעים שנות איחוד הבירה, הם (גם) ימים של ספירה וחשבון נפש. ימים של התבוננות במדינה, ולא פחות מכך של התבוננות ביחסנו כלפיה. "עולם קטן" ביקש ממספר רבנים לכתוב תיאור כיצד ניראה בשנת המאה למדינה. אנו מבקשים לשתף אתכם בדבריו של אחד מאותם רבנים, הרב חיים נבון.

התיאור הדמיוני על יחסנו לחגיגות המאה למדינה עשוי לתת חומר למחשבה על יחסנו אליה היום. לפניכם דבריו של הרב נבון, המתאר לנו במה נהיה עסוקים בעת חגיגות המאה למדינה. שווה קריאה.

הדור מכל הזרמים וההחלטות שלהם מחייבות את כולם. אבל איפה פה הסנהדרין? מה עם תקנות חדשניות? אולי נערי הבקעות צודקים שעדיף להרוס הכול ולבנות מחדש!"

"לא כדאי להרוס כל כך מהר", אמר הרב, "צריך סבלנות. לפני ארבעים שנה, בחגיגות השישים למדינה, אני שאלתי את הרבנים שלי את אותן שאלות. אני לא ראיתי אז את החצי המלא של הכוס, כמו שאתה לא רואה היום את שני-השלישים המלאים. קל להרוס וקשה לבנות. אבל שווה להקדיש את החיים לניסיון לבנות כאן אפילו אם לפעמים לא רואים התקדמות אלא נסיגה זמנית. כי בישראל אנחנו בונים בתוך סלע, ובגלות בנינו בחול".

"ומה עם צה"ל?", הוסיף התלמיד והקשה, "זוהי דמותו של צבא ישראל? איך אפשר לשרת בצבא שאוכלים בו שרויה בפסח? מאיפה אתה מוכיח שבכלל צריך צבא כזה?"

הרב גנח. "צ'ון, אתה שמעת על מדינה בשם איראן?" "לא", אמר התלמיד.
"זו ההוכחה".
התלמיד הסתכל במבט מבולבל. "אני עדיין לא מבין".

"בטח ראית", אמר הרב, "את השגרירים של פרס הצפונית ופרס הדרומית שפותחים בכל שנה את חגיגות המימונה. פעם הן היו מדינה אחת שכמעט חיסלה אותנו עד שצה"ל התערב. אבל נחזור לעיקר.

"אומרים שהאויב של הטוב", המשיך הרב, "הוא המושלם. מדינת ישראל היא לא מושלמת, אבל היא

ר' חייא בר אבא ורבי שמעון בן חלפתא
היו מהלכין בבקעת ארבל וראו אילת השחר.
אמר לו ר' חייא: 
כך היא גאולתן של ישראל,
בתחילה קמעא קמעא,
כל מה שהיא הולכת, היא רבה והולכת.
כמו שכתוב: 'כי אשב בחֹשך ד' אור לי'.
(ירושלמי, ברכות ב ויומא יד).