Walkin In Tzniut

בשבת, ברבי עקיבא, היא מראה לבני ברק כולה שאפשר להיות גם צנועה וגם יפה.

שמלת קרפ- ז'ורז'ט בסגול בוהק מתחת לבלייזר מסאטן מוזהב, עם פייטים שקנתה בלונדון בקיץ האחרון. על צווארה ענוד כל זהב השרשראות והפנינים (אמיתיות!) שבעלה, אברך, הביא לה מאנטוורפן. "את ענק היהלומים השארתי בבית", היא לוחשת במתיקות לחברתה הטובה, שמציגה גם היא בגאווה את נעלי הלקה האיטלקיות שקנתה השבוע.

גם נעלי העקב הגבוהות והדקות שלה הגיעו מאיטליה. אבל זה עוד כלום: "יחד עם זה קיבלתי מערכת ארנקים וכפפות מעור בצבעים תואמים איי- סטייל אבל השארתי את זה בבית כי בעלי לא סומך על העירוב".

היא מציצה מדי רגע בשעון הקארטייה משובץ היהלומים, כאילו שהיא ממהרת ובנון שלאנטיות היא מיטיבה לראשה את הפאה המ-ש-ג-ע-ת (כמעט כמו טבעי... זה נראה כמו השיער שלך... ואיפה קנית את העגילים האלה, זה סט?")

כולם יודעים שיש לה טעם טוב בלבוש ובאיפור. בסתר היא מתעדכנת בז'ורנלים של העולם, ואת "לאישה" היא בולעת אצל הפאנית שלה. אין פלא איפה שהרכלניות צרות העין, שהן במקרה גם ידידותיה הטובות, ממציאות עליה כל מיני סיפורים. אבל היא, מה איכפת לה- העיקר שהיא הולכת צנוע.

בדרך- כלל היא לובשת איזו חולצת פלנל משובצת עוד מימי האולפנה, או חצאית ג'ינס כחולה וממורטטת. אין לה זמן, כסף ובעיקר ראש להשקיע בבגדים.

בעלה, כוללניק באחת הישיבות ביישובים, אמר לה שהעולם הוא רק פרוזדור.

והיא מתלבשת בהתאם. סוף סוף יש דברים יותר חשובים ודחופים: החינוך של הילדים, מצוות ישוב ארץ ישראל. חוץ מזה שכל כבודה בת מלך פנימה, ומהמשפט: "לא ניתנו תכשיטים לאשה אלא להתקשט בהם בפני בעלה בתוך ביתה", היא זוכרת רק את: "לא ניתנו תכשיטים"... אבל זה לא מטריד אותה בכלל. במקום הזמן שנשים אחרות מבזבזות על פדיקור- מניקור היא קוראת "אורות" או פרשת השבוע.

מטפחת ראש פשוטה מכותנה מכסה את ראשה ומיצחה. היא לא הולכת עם כובעים ועל פיאה אין מה לדבר. עיתונים היא כמעט לא קוראת ולא יודעת מה הולך באופנה ומה הולך בכלל. בגדיה הלא מגוהצים בדרך כלל בגווני החום והכחול (רק לא אדום...), לפעמים אפילו חום וכחול ביחד. נעליה שטוחות עקב וישנות. מעט הכסף שבעלה כבר מביא מהכוילל לא נועד להתיפיפות ולמותרות. אמא שלה עדין לא נרגעה מתגובתה הצוננת כשהביאה לה ליום הולדתה מערכת כלי איפור.משהי כבר העירה לה בעדינות על כך שהיא יותר מידי מזניחה את עצמה.

אבל היא, מה איכפת לה- העיקר שהיא הולכת צנוע.