מטרות:

1.      החניך יבין את הבעייתיות בלשון הרע / ירידות קטנות / קטילות…

2.      החניך יבין ממה נובע אמירת לשון הרע…

3.      החניך יבין שחשוב לשמור כבוד האדם

בס"ד

אחי, צוחקים איתך…

רקע:

תנסו לבצע ניסוי קטן.

כמה זמן אנחנו מצליחים לנהל שיחה עם אדם אחר, בלי להזכיר משהו שקשור לאנשים אחרים.

תקשיבו לעצמכם,

כמה פעמים אנחנו יורדים אחד על השני, בצחוק… מה אתה לוקח קשה… זה, נפגע מכל דבר… צוחקים איתך…

צוחקים, צוחקים,

מה לעשות שזה לא מצחיק…

מטרות:

1.      החניך יבין את הבעייתיות בלשון הרע / ירידות קטנות / קטילות…

2.      החניך יבין ממה נובע אמירת לשון הרע…

3.      החניך יבין שחשוב לשמור כבוד האדם

מהלך רעיוני:

הפעולה עוסקת בכמה נקודות שקשורות לנושא:

1.      הכוח שיש ללשון

2.      עד כמה חשוב לשמור על כבודו של אדם אחר

3.      כל ירידה קטנה פוגעת איפה שהוא

4.      ירידות ולשון הרע נובעים מזלזול

5.      מה שאני מוציא מהפה הוא מה שיש לי בראש

שלבים:

1.      חיים ומוות ביד הלשון

2.      דימוי עצמי

3.      הירידה הקטנה

4.      גאווה  ->  זלזול  ->  ירידות

5.      אני מדבר מהמוח

6.      סיכום

שלב א': חיים ומוות ביד הלשון,

נדגים את הכוח של הלשון של הדברים שאנחנו אומרים.

נחלק את השבט לשתי קבוצות (לפחות).

כל קבוצה תקבל דף המתאר אדם כלשהו. שני הדפים יתארו את אותו אדם. ההבדל הוא שלקבוצה הראשונה נכתוב קודם את הדברים הטובים על אותו אדם ורק אח"כ את הרעים. לקבוצה השנייה נהפוך את הסדר. רע ואח"כ טוב.

לדוגמא:

סיפור טוב ואח"כ רע:

רון קם בבוקר ויצא אל הרחוב. הציפורים צייצו, השמש זרחה בשמים והפיצה אור וחום. ברחוב ליד ביתו הוא פגש ילדה קטנה והעביר אותה את הרחוב.

הוא פנה ימינה ברמזור ונכנס לחנות כלי הכתיבה. הוא קנה עט כחולה חדשה, במקום הישנה שנעלמה לו. עטים לא החזיקו אצלו מעמד יותר מיומיים.

אחרי המבחן הוא נסע עם כל החבר'ה לפיצה. הם הזמינו 5 מגשים, והריצו קטעים עד 12 בלילה.

למחרת בבוקר הוא התעורר מוקדם מכיוון שהוא היה צריך לאימון נבחרת הכדורסל של ביה"ס.

אחרי האימון הוא יצא מהאולם בדרכו הביתה.

רון צעד לבד ברחוב האפל. ברחוב ישב קבצן עם כוס קטנה בצידו, רון התעלם והמשיך בדרכו הביתה.

בדרך הביתה הוא נכנס לטחון איזו שווארמה. אחרי שקיבל את הלאפה, הוא התיישב בפינה לבד וחלם.

טיפ כרגיל הוא לא השאיר.

בבוקר יום רביעי, מיה הגיעה אליו כדי להשאיל ממנה קסטה של הסרט החדש.

אחרי שעה הוא התקשר אליה כדי לשאול מה קורה עם הקסטה. בערב הוא התקשר למיה שוב.

סיפור רע ואח"כ טוב:

יוסי צעד לבד ברחוב האפל. ברחוב ישב קבצן עם כוס קטנה בצידו, יוסי התעלם, והמשיך בדרכו הביתה.

בדרך הביתה הוא נכנס לטחון איזו שווארמה. אחרי שקיבל את הלאפה, הוא התיישב בפינה לבד וחלם.

טיפ כרגיל הוא לא השאיר.

בבוקר יום רביעי, מיה הגיעה אליו כדי להשאיל ממנה קסטה של הסרט החדש.

אחרי שעה הוא התקשר אליה כדי לשאול מה קורה עם הקסטה. בערב הוא התקשר למיה שוב.

יוסי קם בבוקר ויצא אל הרחוב. הציפורים צייצו, השמש זרחה בשמים והפיצה אור וחום. ברחוב ליד ביתו הוא פגש ילדה קטנה והעביר אותה את הרחוב.

הוא פנה ימינה ברמזור ונכנס לחנות כלי הכתיבה. הוא קנה עט כחולה חדשה, במקום הישנה שנעלמה לו. עטים לא החזיקו אצלו מעמד יותר מיומיים.

אחרי המבחן הוא נסע עם כל החבר'ה לפיצה. הם הזמינו 5 מגשים, והריצו קטעים עד 12 בלילה.

למחרת בבוקר הוא התעורר מוקדם מכיוון שהוא היה צריך לאימון נבחרת הכדורסל של ביה"ס.

אחרי האימון הוא יצא מהאולם בדרכו הביתה.

שתי הערות:

1.      אל תחלקו את הכותרת (טוב ואח"כ רע…) לחניכים.

2.      מכיוון שלא האמנו שזה עובד, ניסינו את זה. עבד יופי. תנסו בבית כד להיות בטוחים ברעיון.

3.      חלקו קטע לכל חניך, כדי שיהיו מגוון דעות שונות.

לאחר שניתן לחניכים לקרוא את הקטע שחילקנו להם, נשאל אותם מה דעתם על הבחור?

אחרי שנבדוק את ההבדלים בין הקבוצות, נגלה לחניכים, שהקטעים מתארים את אותו אדם.

בעזרת הלשון, במקרה שלנו – "לשון כתובה" – אנחנו יכולים להכריע מה יחשבו על האדם.

כל מה שעשינו היה רק להחליף את הסדר של הדברים "הטובים" וה"רעים", וכבר דעותינו על האדם השתנתה.

כמה פעמים קרה שאתם חושבים דברים טובים על בן אדם מסוים, ופתאום, אפילו במקרה, מספרים לכם על משהו רע שהוא עשה, כל צורת ההתייחסות שלנו אליו משתנה.

סיפור שלילי קטן, יכול להפוך את כל הדברים החיוביים שאותו אדם עשה.

בעזרת הלשון אני יכול להכתיר מישהו למלך או למוטט אותו. אני יכול להעביר שמועה שהוא מת, אני יכול רק להעיר בתמימות הערה "נבזית", אני יכול להסתפק בללכלך עליו לפני או מאחורי הגב.

שלב ב': דימוי עצמי

כאשר אני פוגע באדם, אני בעצם פוגע בכבודו. נראה עד כמה כבודנו חשוב לנו, כדי להבין מדוע אנו מצווים בחומרה, לשמור על כבודו של האדם שנברא בצלם.

ננסה לבדוק עד כמה חשוב לנו הכבוד העצמי / הדימוי העצמי שלנו.

כדי לבדוק את זה, נבקש מהחניכים לבצע את המשימה הבאה:

אתם כרגע בתפקיד של אדם מובטל. הציעו לכם כמה הצעות עבודה. דרגו את ההצעות. איזו הצעה נמצאת בעדיפות עליונה, ואלו בעדיפות נמוכה יותר?

הצעות לדוגמא:

עבודה במשאית זבל. שכר – 6,850 ש"ח. תנאי עבודה – מ- 10:00 בבוקר עד 5:00 אחה"צ יום-יום, בחודש הראשון תפקידך יהיה לגרור את הפחים ולהכין אותם למשאיות.

כמה פעמים שמעתם את המשפטים הבאים:

       ¨         שמע אני נורא מצטער, לא התכוונתי לפגוע…

       ¨         צוחקים איתך…

       ¨         בצחוק, נו…

       ¨         אני לא יודע למה הוא נפגע, סה"כ אמרתי לו ש…

כשאנחנו מנסים להסביר לחניכים שאנחנו פגיעים, אפשר לכתוב להם את המשפטים שהזכרנו לעיל, על גיליון לבן ולהניח על הרצפה. כל המשפטים האלה הם משפטים ש"אחרי". אחרי שירדתי על מישהו ופתאום הבנתי שה"בצחוק", כנראה בכלל לא מצחיק.

תחשבו על זה:

אם אחרי שירדתי על מישהו, אני אומר את המשפט "סתם בצחוק…" על מה זה מעיד? בדרך -  כלל זה אומר, שאני הייתי מאד מרוצה מהשנינות שלי, וצחקתי מהבדיחה הדגולה. אבל, פתאום נתקלתי בפרצוף של החבר שלי, ואני מבין שאותו זה לא הצחיק. נסיגה. "שמע, זה היה בצחוק, מה אתה נפגע מכל דבר?". כן אני נפגע מכל דבר, סה"כ אני בן – אדם מה לעשות?

-  לפעמים מי שנפגע עוד פעם, ועוד פעם, מסתגר חברתית, כי לא נעים לו להיות בחברה.

-  לפעמים, בעיקר חניכים קטנים, יגיבו באלימות על פגיעות וירידות.

-  לפעמים, האדם יכול להפסיק להאמין בעצמו. כל הזמן משדרים לו שהוא סתם מכוער, טיפש, ילדותי, לא רציני (הכל בצחוקים, אחי…). בשלב מסוים גם האדם עצמו יפסיק להשקיע ולפעול, כי כל מה שהוא עושה "זוכה" בביקורת שלילית.

כשאנחנו אומרים משהו רע על מישהו, אפילו אם באמת לא התכוונו, וזה לא היה ברצינות, השומע לא יכול להיות בטוח שמה שאמרו עליו זה לא נכון, ורק נאמר בצורה מצחיקה. לכולנו מהדהד כל הזמן בראש, המשפט "בכל צחוק יש אמת…". אני כבר לא יודע. האם אני באמת מכוער בעייני הסביבה? הם באמת חושבים שאני מטומטם (כל הזמן אומרים לי את זה…)?

שלב ג': הירידה הקטנה:

נחלק לחניכים צילום של הנספח. בנספח מופיעות תגובות של אנשים שונים, על הירידות עליהם בתקשורת.  בנוסף מופיע תאור הרגשתו של יעקב נאמן, בעבר שר האוצר, אחרי שהאשימו אותו, בדבר שלא היה ולא נברא.

קודם כל ניתן זמן לחניכים לקרוא הכל, ופשוט להתרשם מהכתבות.

כשלב שני, אפשר לשאול אותם מה דעתם?

האם שמעון פרס, לדוגמא, לא מגזים קצת?

גם הירידה הקטנה יכולה לפגוע ולפגוע עמוק.

חייבים להבין שאסור להתעסק עם רגשות של אדם אחר. אין לי מושג מתי וממה הוא נפגע, ואסור להגיד לו שהוא מגזים. אתה, אולי, לא היית נפגע מזה, אני כן נפגע!

שלב ד': גאווה  ->  זלזול  ->  ירידות.

"מעשה בר' אליעזר בר' צדוק שהיה בא ממגדל גדור מבית רבו והיה רכוב על החמור ומטייל על שפת הנהר ושמח שמחה גדולה והייתה דעתו גסה עליו, מפני שלמד תורה הרבה.

נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר. אמר לו: "שלום עליך רבי", ולא החזיר לו. אמר לו: "ריקה, כמה מכוער אותו האיש…שמא כל בני עירך מכוערין כמותך?". אמר לו: "איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני, כמה מכוער כלי זה שעשית!".

כיון שידע בעצמו שחטא, ירד מן החמור ונשתטח לפניו ואמר לו: "נעניתי לך, מחול לי". אמר לו: "איני מוחל לך, עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו: "כמה מכוער כלי זה שעשית".

היה מטייל אחריו עד שהגיע לעירו…

יצאו בני עירו לקראתו, והיו אומרים לו: "שלום עליך רבי רבי, מורי מורי".

אמר להם: "למי אתם קוראים רבי רבי?".

אמרו לו: "לזה שמטייל אחריך!".

אמר להם: "אם זה רבי, אל ירבו כמותו בישראל!".

אמרו לו: "מפני מה?".

אמר להם: "כך וכך עשה לי".

אמרו לו: "אע"פ כן מחול לו, שאדם גדול בתורה הוא!".

אמר להם: "בשבילכם הריני מוחל לו, ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן".

מיד נכנס ר' אלעזר בר' שמעון ודרש: "לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז".

צלמו את הסיפור לחניכים. אפשר להתרשם יותר מהסיפור, אם רואים אותו מול העיניים. אחרי שנעבור עליו, אפשר לשאול את החניכים מה גרם לר' אלעזר להעליב את "המכוער"?

ר ' אלעזר הולך העירה. בדרכו הוא פוגש אדם מכוער ומעליב אותו. מה שגרם לר ' אלעזר להעליב את אותו אדם, היתה הגאווה שלו - "והייתה דעתו גסה עליו, מפני שלמד תורה הרבה".

הפגיעה באדם אחר נובעת מזלזול. אני מזלזל בכבוד שלך, ולכן לא מפריע לי לפגוע בך. כשאני יורד על אדם אחר, אני בעצם אומר שאני אדם גדול יותר, מוצלח יותר, ואולי חכם ושנון יותר ממנו. כשאני יורד או מלכלך על מישהו, אני אוטומטית מוריד אותו. אם הוא יורד, אני כאילו עליתי. אתה מכוער, אני…

הרבה פעמים החבר'ה השנונים, המצחיקים, האירונים, אלה שיודעים לתקוע את הירידות הקטנות, הם המלכים של השבט או של החבר'ה. כיף להיות איתם (לפחות כל עוד הם לא מכוונים את הלשון שלהם כלפיך). הירידות כבר הפכו להיות כבר מכה. אנחנו מדברים כל הזמן באירוניה, בקטילות קטנות, הערות ציניות.

כשאני נלחם בלשון הרע, או בירידות הקטנות - ה"בצחוקיות" -  צריך להלחם בגאווה.

דרכה של היהדות היא, שהאדם צריך להיות מודע למה שהוא שווה. אני לא צריך לחשוב שאני כזה אפס, ואני ממוצע, ואני לא יודע כלום, וכולם יותר טובים ממני, ורק אני לא מצליח בכלום. זו לא ענווה, זה נקרא "טמטום".

כל אדם צריך להכיר ביכולות שלו. אני צריך לדעת מה אני שווה.

אבל, ופה האבל הגדול, זה שאני יודע במה אני טוב, זה לא אומר שאני יכול להתנשא מעל אנשים אחרים. האדם המאמין צריך להיות מודע מאיפה הגיעו לו הכוחות. הוא גם צריך לדעת שהכוחות ניתנו לו על מנת לבנות, ליצור, להתקדם, לתרום. הכוחות ניתנו לו על מנת לשמש אותו בתפקידו בעולם.

אין לי מה להשוויץ, במשהו שהוא בעצם בכלל לא שלי. היכולות שלי הן חובה, ולא רק זכות.

שלב ה': אני מדבר מהמוח

נחלק את הקבוצה למספר קבוצות. כל תת - קבוצה תקבל דמות.

לדוגמא:

1.      אילנית, המייצגת את ה"ערסוניות". גרה בבלוק שלושים, קומה 4. אוהבת בשר לא מבושל. דמות נערצת, "זוהר המלך".

2.      חיים ידידיה הכהן. לומד בישיבת מרכז הרב. שיר אהוב: "כשהנשמה מאירה". לומד, עוסק ועיניו רק בתורה. אוהב את עם ישראל, עם ישראל ותורת ישראל.

3.      דגן בר. קיבוצניק מעמק בית - שאן, עם קולת של טרומבון. מגדל שיקמים ואבטיחים.

4.      אליקים רבינוביץ. פרופסור לפיסיקה, מדעי החברה, ההתנהגות והאטום. בעל משקפיים עגולות, נעליים עגולות, ובית עגול.

5.      ניוה דומב. גרה ברמת אביב ד'. רח' אנגליה 18. אבא שלה מנכ"ל בחברה גדולה. רוצה להיות דוגמנית בעתיד.

אפשר כמובן להוסיף / לשנות את הדמויות.

כל קבוצה תצטרך להציג, איך כל דמות תגיב במקרים הבאים:

1.      נהגת ברכב. משאית זבל נכנסה בך, וכל הזבל נכנס דרך החלון.

2.      זכית בפיס, מה אתה עושה עם הכסף.

3.      ביקשו ממך להסביר למה אסור לרדת מהגולן.

אפשר גם להחליף את המקרים. המטרה שלנו היא להראות את ההבדלים בין הדמויות.

נשאל את החניכים שלנו מה גרם להבדלים בין הדמויות. למה דמות אחת מגיבה בצורה שונה מהשניה?

הצורה בה אני פועל או מדבר מבטאת אותי.

מה זאת אומרת?

נניח שמבקשים ממני להעביר שיחה על פילוסופיה. אני אצליח לדבר אולי 5 דקות. אני לא יכול להגיד משהו שלא נמצא לי בקופסה בראש. הלשון היא כלי שבעזרתו אני יכול לבטא את מה שיש לי בראש. אני מוציא החוצה את הידע שלי, את המחשבות שלי, את הנושאים שמעסיקים אותי.         

לכל אדם יש איזה "עולם פנימי", שיוצא החוצה בדיבור.

כשאני יורד או פוגע בשני, אני מוציא החוצה את המחשבות שלי עליו. לכן, צריך לטפל קודם כל במחשבות ולא רק בצורה בה אני מדבר.

מה זאת אומרת, במחשבות?

זה אומר שאני חושב או רואה את הרע שיש באדם הזה, ומתמקד בו, במקום להתמקד בדברים הטובים שיש בו.

אמרו חז"ל: "הוי דן את כל האדם לכף זכות". את "כל האדם", ולא את האדם. נכון, בכולנו יש צדדים קצת פחות מוצלחים. אבל, אם תסתכל על "כל האדם", על כל התמונה הרחבה, תראה את האור שיש באדם ולא תתמקד בחושך, ברע.

כשחייל נהרג, תמיד מספרים עד כמה הוא היה טוב, ופרח, ועזר ותרם. זה לא נראה לכם מוזר שכולם תמיד כל כך בסדר?

כשמישהו מת מתמקדים בצדדים הטובים שלו, ולכן הם תמיד הפרחים בערוגה. למה, למה שלא נתחיל כבר בחיים לראות את הטוב בכל אדם. לראות בו פרח, ולא כמו מפלצת…

שלב ו': סיכום

אז על מה דיברנו:

על הכוח של הלשון, על החשיבות לשמור על הכבוד העצמי של האדם, על זה שגם הירידות הקטנות פוגעות. אמרנו שהכל נובע מזלזול - גאווה וצריך לטפל בה, וסיימנו בזה שהדיבור מבטא את העולם הפנימי שלי ולכן צריך להתחיל להסתכל על הטוב שבכל אדם.

הערה:

מכיוון יש כאן אוסף של נקודות, אפשר פשוט לרשום את הנקודות על גיליון נייר ולפרוש כסיכום לפני החניכים.

אנחנו מאמינים שכל מדריך יקח את הנקודה שיותר מדברת אליו ואל החניכים שלו, ויפתח וידגיש אותה…

סגנון הדיבור שלנו הפך להיות אירוני, שנון, ומנסה להצחיק על חשבון אחרים. אנחנו פשוט לא שמים לב לזה..

תעשו בדיקה. תקשיבו במשך יום אחד לשיחות מסביבכם. תסתכלו על מי שמדבר, ועל הפנים של האדם שעליו ירדו.

תסתכלו, תחשבו, ותעשו כל מאמץ להפסיק את זה. חייבים לעצור את הגלגל הזה. חייבים לעצור רגע, ולהפסיק לפגוע כל הזמן אחד בשני. להפסיק לרכל, ללכלך, לצחוק על…, ולצחוק עם…, די!!!

שאלה למחשבה

אין מה לעשות. למה שאנחנו מעבירים יש השלכה גם עלינו, המדריכים.

מה המסר שאנחנו מעבירים כשאנחנו עושים הצגה בסניף על חניך מסוים, או על המדריכים, או  אפילו על הקומונרית.

אז מה אם זה "בצחוק", מי אמר ש"בצחוק" לא פוגע?

וחוץ מזה, איך בדיוק נבקש מהם אחרי שבוע  - בפעולה, להפסיק לרדת אחד על השני, כשאנחנו עשינו מול כולם אותו דבר? אה?

אז מה אם זו המסורת, זה אומר שאני צריך להמשיך להיות לא בסדר?

אבל תמשיכו לשכנע את עצמכם שזה בסדר, ושזה לא פוגע באף אחד, ואנחנו סתם מגזימים…

כבר עשרות שנים השכנוע העצמי הזה עובד…אז פשוט תשחו עם הזרם…קדימה…

נמשלה הלשון לחץ, ולמה?

שאם ישלוף האדם החרב שבידו להרוג את חברו הוא מתחנן לו, ומבקש הימנו רחמים,

מתנחם ההורג ומחזיר החרב לנרתקה.

אבל החץ,

כיון שירה אותו והלך,

אפילו מבקש להחזיר, אינו יכול להחזיר.

מדרש שוחר טוב, פרשה ק"כ