Gush Etzyon - גוש עציון

מטרה: החניכים יבינו מדוע התיישבו יהודים בגוש עציון, ויתרשמו מהנחישות וחוסר הנכונות לויתור של הקבוצות השונות.

גוש עציון – סיכום סיור*

מטרה: החניכים יבינו מדוע התיישבו יהודים בגוש עציון, ויתרשמו מהנחישות וחוסר הנכונות לויתור של הקבוצות השונות.

אמצעי העברה – תוך כדי הסיפור נסדר את החניכים כמפה אנושית: בהתחלה נציב את ירושלים וחברון במקומות שלהם, ותוך כדי הסיפור נוסיף את הישובים השונים – ונוריד אותם – לפי הצורך.

א. למה להתיישב באזור גוש עציון?

1. על הדרך מירושלים לחברון.

2. אזור נוח יחסית – חקלאות. אבל – חורף קשה.

ב. תולדות גוש עציון

תקופת המקרא וחז"ל

דברים ג'

(כג) וָאֶתְחַנַּן אֶל יְקֹוָק בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: (כד) אֲדֹנָי יְקֹוִק אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ: (כה) אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן:

התיישבות יהודית באזור לאורך כל בית ראשון (סיפור רות) דרך שיבת ציון ועד מרד בר כוכבא. ממרד בר כוכבא עד 1927 אין ישוב מירושלים לחברון.

1. מגדל עדר[1] – כ"ח שבט תרפ"ז, 2 בינואר 1927

1. התיישבות – בצומת הגוש. מטרת החלוצים היתה להקים ישוב חקלאי באזור. יוזמה פרטית של חברת 'זכרון דוד' – חברה של הישוב הישן בו נמצאים חכמי ירושלים כרב מנחם כשר. לקחו אדם בשם רוזנבלום שעבד בחקלאות בעין זיתים וקבוצה תימנית שהגיעה לארץ והתיישבה באזור יפו.

נשים לב לתאריך – כ"ח טבת, 2 בינואר – והמתיישבים נקלעים לחורף קשה, שכולל שלג. השלג ניתק את גוש עציון מהסביבה ולא הגיעה אספקה. חלק מהצריפים קרסו. ערבים מבית אומר (מדרום) נתנו להם אספקה, ולאחר זמן בחורים מהישיבה שבחברון באים לעזור.

2. פרעות תרפ"ט – 23 באוגוסט, י"ז אב 1929 – מגיעים ערבים ומזהירים את היהודים. השאלה היא לאן יכולים לברוח. בתחילה ברחו למנזר הרוסי.[2] הערבים מבית אומר מגיעים למנזר ומזמינים אותם לבתיהם. נשארו שני לילות בבית אומר ולאחר שמפנים את חברון אוספים הבריטים גם את תושבי מגדל עדר.

2. תוכנית 'אל ההר' – שלושה ישובים: 1933 – 1937

הדמות המרכזית בסיפור הוא אדם בשם שמואל צבי הולצמן (1883 – 1960). הולצמן ייסד חברה בשם 'אל ההר' שמטרתה רכישת אדמות ויסוד יישוב בהר. לאחר מו"מ רכשה החברה מידי חברת 'זכרון דוד' את אדמות 'מגדל עדר' והוסיפה לרכוש אדמות רבות באזור. רכישת האדמות נתקלו בבעיות: הערבים נטו למכור רק את האדמות הסלעיות והטרשיות ושמרו לעצמם את החלקות הטובות. התברר, שבמקרים רבים האדמות היו שייכות לחמולות ולכן רכישת אדמה מערבי אחד לא היה בה כדי להעביר בעלות, משום שמיד צצו בעלים נוספים.[3]

הישוב הראשון נשא את השם 'כפר עציון', תרגום שמו של המייסד 'הולצמן'. הולצמן התכוון להקים שלושה ישובים: כפר עציון, פרי עמל, ויער עציון.

ב1934 מתחילים כעשרים ושלושה מתיישבים – שהתיישבו המנזר הרוסי, לפתח את האזור. מרבית העובדים היו מאנשי ה'שומר' כשלצידם עבדה במקום קבוצת פועלים יהודים בני כורדיסטן, וחברי הנוער הציוני במגדיאל וכפר סבא. התנאים במקום היו קשים. על הכביש הראשי הוקם בנין בן שני חדרים, ששימש כמרפאה לאנשי כפר עציון ולתושבי הכפרים הסמוכים.

עם פרוץ מאורעות תרצ"ו (1936) החלו הערבים להתנכל לישוב היהודי שבכפר עציון. קו הטלפון נותק, מטעי הפרי נעקרו ומספר פעמים נורו יריות לעבר הפועלים. בחודש אב תרצ"ו הותקף הישוב פעמים אחדות ברציפות, דבר שגרם לנטישת הישוב לבסוף ב1937. פעם נוספת נשקפה סכנה מוחשית שאדמות עציון תישמטנה מידים יהודיות, עקב הסתבכות כספית. הקק"ל קיבלה על עצמה לפדות את הקרקעות ועלה בידה לרכז 4,300 דונם אדמה.

3. תש"ג – תש"ח: ישובי הקיבוץ הדתי (כפר עציון, משואות יצחק, עין צורים) ורבדים

1. כפר עציון – הוקם על ידי חברי קבוצת אברהם (על שם הרב קוק) אשר ישבו בהמתנה כשבע שנים בכפר פינס (ליד כרכור). את קבוצת אברהם יסדו יוצאי גרעין 'בני עקיבא' מגליציה המזרחית, ונצטרפו עליהם במשך השנים יוצאי 'השומר הדתי' מפולין, צ'כיה וחברים יחידים מגרמניה, ליטא וארצות אחרות.

בשלהי קיץ 1942 החלו דיונים על מקום ההתיישבות, והקבוצה נכנסה למערבולת של ויכוחים סוערים לגבי יעדי ההתיישבות. נושא הדגל להתיישבות בהר חברון היה יוסף וייץ, שהאמין כי תנועת הקיבוץ הדתי היא המתאימה ביותר להתנחלות במקום זה. חברים אחרים טענו שאין אפשרות להקים משק חקלאי של ממש התנאי הקרקע והמים של האזור. המחייבים העלו נימוקים רגשיים, ספוגי התלהבות, על התיישבות באזור שהווה את ערש האומה. שמות היישובים שבין ירושלים לחברון – בית לחם, בית זכריה, בית צור ודומיהם הזכירו את דוד המלך ואת מלחמות המקבים. נשמעו טענות על פריצת דרך משקית חדשה והקמת ענפים חדשים – תעשיה, מלאכה ובתי מרגוע.

הקיבוץ הדתי שלח קבוצה של פועלים להתיישב במקום כדי להחזיק בו, ולבסוף התקבלה ההחלטה לעלות לקרקע. בכ"ד בניסן תש"ג (29 באפריל 1943) נסעו ראשוני החברים לגוש. בדרך, ליד סיבוב בריכות שלמה, שמעו הנוסעים הראשונים את הידיעה שנתקבלה מגטו ורשה על פרוץ המרד ערב חג הפסח.

האזור נחשב לפי החוק הבריטי אזור ביטחון א' ולכן לפי החוק אסור היה ליהודים להתיישב במקום. הדרך לעקוף את האיסור הייתה בטענה שמדובר בהמשך הישוב מ1936. כשנה לאחר העלייה הוחלט להעביר את המחנה מכפר פינס לכפר עציון. בכ"ו בסיוון תש"ד (17 ביוני 1944) אוכלוסיית המקום גדלה ל120 נפש; צהלת ילדים נשמעה בחצר והיישוב הפך לקיבוץ לכל דבר.

בעיות המים נפתרו בשיטות שונות. לקיבוץ לא היה מעיין משלו, ובמקום נבנו בריכות אגירה, שעתידות היו לקלוט מי גשמים ומים שהובאו ממרחקים במשאיות. נהגים ערבים מהיישוב הערבי השכן הגדול בית אומר הביאו מים ממעין ערוב.

בדידותו של כפר עציון הייתה מיוחדת במינה. מדובר היה בישוב יהודי בודד שהיה מוקף בכפרים ערבים גדולים: בית אומר, בית פג'ר, צוריף, ג'בע ונח'לין. אולם, אורחים רבים מכל הארץ הגיעו לבקר.

ב1945 מוקם בקיבוץ בית מרגוע. חברי הקיבוץ עזבו בעונת התיירים את בתיהם, כדי לשכן בהם את המבריאים. החברים נטו אוהלים בחורשת הקיבוץ כאשר בבתי האבן השתכנו המבריאים. המקום הוקמו ענפי פרנסה נוספים כמחצבת אבני שיש ומפעל למכאניקה עדינה.

באלול תש"ו (1946) נחנך 'נוה עובדיה' בית אבן אשר נועד לשמש בית מרגוע לסופרים ותלמידי חכמים.

בראשית שנת 1947 כארבע שנים וחצי לאחר עליית קבוצת החלוץ, נשא הקיבוץ אופי של יישוב פורח ומשגשג. מספר חברי הקבוצה הגיע ל- 163 מבוגרים ולמעלה מ50 ילדים. ברשות כפר עציון היו למעלה מ-200 דונם מטעים, 100,000 עצי יער נטועים, בית מרגוע, רפת, לול ובתי מלאכה.

2. משואות יצחק – קילומטר וחצי קו אווירי מכפר עציון. הקיבוץ הוקם על אדמת חובלה, כ600 מטר ממעין עין חובילה. אנשי משואות יצחק עלו על שטח בתולי, חשוף ופתוח לדרום ולמערב וצופה לשפלת מישור החוף. הגוף המייסד של משואות יצחק מנה את 'הגרעין הצ'כי', מבוגרי מקוה ישראל, שאליהם הצטרפו בוגרים מכפר הנוער הדתי ובנות מבית הצעירות מזרחי. ב1942 הגרעין התרכז בטירת צבי ובחר לעצמו את השם 'משואות' שביטא מחד את זכר השואה – מִשׁואה, ומאידך נס ומדורה לרבים – משׂוּאה. חברי הגרעין נתבעו על ידי תנועת הקיבוץ הדתי להצטרף לטירת צבי אך הם סירבו לקבל את הדין והוצאו מהקיבוץ הדתי.

הגרעין עזב את טירת צבי ועבר לכפר הרוא"ה שבעמק חפר. לאחר מכן עבר לגת רימון – פרבר של פתח תקווה. לאחר זמן מה הוחזרו לקיבוץ הדתי ומוסדות הקיבוץ הציעו להם לעלות לגוש עציון כדי לגאול את כפר עציון מבדידותו.

חברי 'משואות' נענו בהתלהבות לאתגר. בכ"ח במרחשוון תש"ו (4 בנובמבר 1945) נערך טקס עליה חגיגי. הקיבוץ השני בגוש קיבל את השם 'משואות יצחק' שהנציח את שם הגרעין המייסד וצירך אליו את שמו הפרטי של הרב הראשי דאז הרב יצחק הלוי הרצוג.

גם לחברי משואות יצחק היו פרשיות מתמשכות של סכסוכי קרקע עם תושבי הכפרים הערביים הסמוכים. גם כאן נבנה בית הבראה. הקיבוץ הצטיין בפעילות תרבותית ענפה.

3. עין צורים – הקיבוץ הוקם על ידי הגרעין הארץ ישראלי החמישי של תנועת 'בני עקיבא'. אנשי הקבוצה ישבו בבריה ולקחו חלק במאבק שאירע שם. המתיישבים התנסו בזמן שהותם בביריה בחקלאות ההררית, דבר שהכין אותם לקרקע ההררית של אזור גוש עציון.

גם בגרעין זה, כבקבוצת אברהם, נתפלגו החברים בין התיישבות בהר לבין התיישבות בנגב. מי שפסק בוויכוח הלוהט היו המוסדות המיישבים. מיד לאחר שמחת תורה של שנת תש"ז (1946) עלו חברי גרעין ה' לאדמות דיר אבו זייד צפונית לעץ שבמרכז גוש עציון. העלייה הרשמית התקיימה בכ"ז תשרי תש"ז (22 באוקטובר 1946).

רק במשך חורף תש"ז נתלקטו והגיעו לישוב יתר חברי הגרעין שנותרו בבריה וטירת צבי, והצטרפו גם חברי הגרעין מסנפי העיר ומבוגרי מקוה ישראל. מטעמים כלכליים וביטחוניים הישוב לא שינה את מראהו במשך תשע עשרה חודשי קיומו במקום.

ליד הקיבוץ, במורד הצפוני מערבי, מרחק של כמה מאות מטרים נבע מעיין קטן שנשא את השם "עין אבו זייד". בימים הראשונים חברי הקיבוץ ניסו להתקיים ממימיו הדלים. לימים התברר שאין המעין מספיק בשביל הקיבוץ וחברי הקיבוץ הצטרפו לשיטתם הבדוקה של הישובים הוותיקים" הבאת מים במכוניות. מרזבים הותקנו על מנת לאגור מי גשמים אך 1947 היתה שנה שחונה. בישוב ישבו 35 צעירות וצעירות.

4. רבדים – רבדים הוקמה על ידי חברי גרעין השומר הצעיר 'צבר' – עשרות נערים ונערות בני 18 – 20. רבדים עלתה על הקרקע ב11 בפברואר 1947 (כ"א שבט תש"ז). הקיבוץ הוקם על אדמות הכפר הערבי נח'לין שנקנו על ידי הקרן הקיימת לישראל ב1942. הקנייה לוותה בקשיים רבים ואחרי חמש שנים של מריבות עם תושבי הכפר היה ברור שבלי עלייה ממשית על הקרקע לא יהיה אפשר לממש את הבעלות על הקרקע. המוסדות המתיישבים מחפשים גוף מיישב כשלקיבוץ הדתי – הגוף המתאים ביותר לבניית יישוב במקום בו קיימים שלושה ישובים שלו – אין אפשרות להקים עוד קיבוץ. הקיבוץ הדתי מסכים לעליית גוף מתנועה אחרת ואפילו דורשים יישוב חילוני, שיגביר את הקונצנזוס על הגוש. 

חשוב להדגיש את אופיים השונה של אנשי גוש עציון: תושבי כפר עציון הגיעו מעיירות גליציה ופולין, חברי משואות יצחק היו בוגרי עליית הנוער ממרכז אירופה, צעירי עין צורים היו בוגרי תנועת נוער ארץ ישראלית ואנשי רבדים היו גרעין של השומר הדתי.

בט"ז כסלו תש"ח, כ"ט בנובמבר 1947 מחליט האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות – יהודית וערבית, ולמחרת פורצת מלחמת העצמאות.