מטרות:

# התלמידים יבינו את משמעות הישיבה דווקא בארץ ישראל.

#התלמידים ילמדו את קשר המשולש המחויב: עם ישראל, תורת ישראל בארץ ישראל.

הקשר של עמ"י לארץ ישראל עם תורת ישראל / אנאבל שטרית – ניו-ג'רסי.

מטרות:

# התלמידים יבינו את משמעות הישיבה דווקא בארץ ישראל.

#התלמידים ילמדו את קשר המשולש המחויב: עם ישראל, תורת ישראל בארץ ישראל.

פרטים טכניים:

גיל התלמידים: כיתות ב'-ו'.

משך זמן הפעולה: כ-45 דקות.

ניתן להעביר גם ביום חול וגם בשבת.

גודל הקבוצה: 25- 20 ילדים.

שמקום הפעילות: יהיה בחדר.

שלבי הפעולה:

1. פתיחה.

2. דיון בנושא הבטחת הארץ.

3. משחק אינקוגניטו.

4. סיפור המרגלים/  "מקום משלו" והשלכתו להיום.

5. סיכום.

מהלך הפעולה:

1. פתיחה:

*מפזרים בכיתה מפות של א"י בוריאציות שונות. על כל תלמיד לבחור את המפה שאליה הוא מתקשר, ולהסביר מדוע בחר דווקא בה ומה המפה מסמלת עבורו.

* השוואה בין זוגות חפצים מהארץ ומחו"ל, כגון: אבנים, צמחים, מים, אדמה, אוויר וכו'... להסביר שלכאורה הם אותם חפצים ומבחינה פיזית האובייקט עצמו אינו שונה, אך הוא משתנה עם השתייכותו לרוחניות שנמצאת בארץ ישראל ומכאן קדושתו.

 2. דיון:

דנים בכיתה בנושא הבטחת הארץ, למי הובטחה, מדוע, מתי וכו'...

3. משחק אינקוגניטו:

בוחרים 3 מתנדבים מהכיתה ומניחים כתר על ראשם: עמ"י, תורת ישראל וא"י.

המתנדבים צריכים לשאול את הכיתה שאלות ע"מ לנסות לגלות מה מופיע על כתרם. התלמידים בכתה יכולים לענות רק ב-כן/ לא.

לאחר המשחק מסבירים את התלות של עם ישראל בא"י. ששלושת הדברים לא יכולים להתקיים אחד בלי השני.

מחברים את הילדים למשולש ומסבירים את המשפט:

"והחוט המשולש לא במהרה ינתק".

4.  סיפור המרגלים / "מקום משלו" והשלכתו להיום.

מספרים על המרגלים שהגיעו לארץ וראו בה את הדברים הרעים, עד שקמו כלב ויהושוע ואמרו : טובה הארץ מאוד מאוד!

לכיתות הנמוכות (ב'-ג') ניתן לקרוא את הסיפור "מקום משלו" (מצורף כנספח). הסיפור מספר על איש שלא היה לו מקום משלו ותמיד חיפש מקום לחיות בו, אבל כל פעם היה צריך לעזוב עקב רדיפות וגירושים. ובסוף הוא מוצא את המקום שלו, א"י, ששם הוא חי ומקים משפחה. הוא מספר את הסיפור הזה לילדים שלו כדי שלעולם לא ישכחו שזה מקומם. וזה בעצם משל לתולדות עם ישראל שנדדו ממקום למקום וסבלו מהעמים האחרים, אבל כעת יש לנו מדינה ומקום לחיות בו ואסור לנו לשכוח שזה מקומנו האמיתי.

5. סיכום:

למרות שהיום בארץ באמת אפשר לראות את הדברים הקשים והמפחידים, עלינו לזכור שהארץ טובה מאוד, ארץ מיוחדת לעם המיוחד שלנו, ארץ שה' אוהב במיוחד. ולכן אהבתנו לארץ אינה תלויה בדבר ואנו אוהבים אותה למרות הכל.

נספחים:

• מפות ארץ ישראל בוריאציות שונות.

• סיפור "מקום משלו".

נספח 2: סיפור "מקום משלו"

פעם היה איש. היו לו הורים ואחים, אישה וילדים. היה לו תמיד כובע על הראש. היה לו   ספר עתיק והיו לו ניגונים רחוקים עם מילים שלא הבין. מה שלא היה לו, הוא מקום משלו לבנות שם את ביתו.

כל חייו- עשרות, מאות, ואולי אלפי שנים- הוא נדד ממקום למקום, עם המשפחה, הכובע, הספר העתיק והניגונים הרחוקים, ובכל פעם הקים בית במקום אחר. לפעמים בארצות קרות ולפעמים בארצות חמות. לפעמים היו לו שכנים טובים ולפעמים היו לו שכנים רעים.לפעמים גר שם זמן קצר בלבד ולפעמים גר שם זמן רב במיוחד. אבל תמיד- במוקדם או במאוחר הוא המשים לנדוד.

הוא דווקא רצה להמשיך לגור באותו מקום, אבל בסוף תמיד גרשו אותו, או הפחידו אותו, או שרפו את ביתו, או הכו אותו ואסרו אותו והכריחו אותו להיפרד מהכובע, מהספר העתיק ומהניגונים הרחוקים.

לפעמים הוא ניסה כובעים אחרים וקרא בספרים אחרים, אבל אף אחד לא שכח מי הוא, ובסוף הוא תמיד נאלץ לברוח ולחפש לו שוב מקום שאינו שלו, להתיישב בו עד הפעם הבאה.

ופעם אחת קרה לאיש, שלא היה לו מקום משלו, הנורא מכל- גם הפעם הכו אותו, אסרו אותו, גרשו אותו ושרפו את ביתו. אבל הפעם הזאת גם הרגו את הוריו, את אחיו ואפילו את ילדיו. והאיש שלא היה לו מקום הבין, שאין לו יותר לאן לברוח ושהוא מוכרח למצוא לעצמו מקום משלו. הוא נזכר במקום אחד, שלפי הספר העתיק שלו היה פעם המקום שלו. הוא לא ידע איפה המקום הזה ואיך מגיעים לשם, אבל היה לו ברור שהוא יגיע לשם- באוויר, בים, וברגל.

כשהגיע למקום שבספר, לא הניחו לו להיכנס אליו. אבל הוא זכר שאין לו לאן לברוח ולכן הוא לא וויתר והתגנב פנימה. הוא בנה לו שם בית, שממנו לא יברח וממנו לא ייתן לאיש לגרשו. והכריז מפני כל העולם שזה מקומו ושזה ביתו. הוא הניף דגל, כמו שעשו שמקומות האחרים שראה. הוא הקים לו משפחה חדשה, ושכן בביתו גם את כל הקרובים שהגיעו מרחבי העולם. הוא זרע זרעים, שתל שתילים וגם קצר פרות. ויכל להחליט החלטות בשביל עצמו. האיש שפעם לא היה לו מקום, לא וויתר על המקום שלו, ושמר עליו. וכשרצו לשרוף לו את ביתו, יצא להילחם נגדם. הוא ניצח את אויביו, אבל שנא מלחמה וחלם על שלום. הוא חגג את החגים שלו ושמר את השבתות.

ככל שחלפו ורבו השנים, הצליח לפעמים לשכוח שפעם לא היה לו מקום בעולם. לפעמים חשש האיש שילדיו החדשים, שגדלו תמיד במקום משלהם, יעזבו את ביתם ויפסיקו לשמור עליו ואולי אפילו יצאו לחיות במקום שלא שלהם. ולכן החליט לספר להם בספר הזה את סיפורו של האיש שלא היה לו מקום משלו.