מטרות

1. לברר עם בני הנוער מה משמעות "יום ירושלים" עבורם כיום, במלאת שלושים
    שנה לשחרור העיר העתיקה בירושלים, ומה האופי שיש לשַוות ליום זה כדי
    לשמרו לעתיד.

2. לברר את חלקנו בביסוס האופי והתכנים של "יום ירושלים" ובהבאתו לתודעת
    הרבים.

3. לבדוק באמצעות קטעי מקורות כיצד נקבע חג מדרבנן לדורות.

חג לדורות או עוד יום בלוח השנה?

מבוא

במהלך מלחמת ששת הימים, בתשכ"ז - 1967, עם שחרור ירושלים העתיקה, הר הבית והכותל המערבי, אחזה התרגשות רבה את כל חלקי העם בארץ ובתפוצות.

כ"ח באייר, יום שחרור העיר, נקבע על ידי הרבנות הראשית לישראל כיום חג - "יום ירושלים", יום מיוחד לציון האירוע והבאתו לתודעת הרבים.

הפעלה זו תדון במשמעות "יום ירושלים" במלאת שלושים שנה לשחרור העיר ולאיחודה, ותעסוק באופי שיש לתת ליום זה כדי לשמרו לעתיד.

מטרות

1. לברר עם בני הנוער מה משמעות "יום ירושלים" עבורם כיום, במלאת שלושים
    שנה לשחרור העיר העתיקה בירושלים, ומה האופי שיש לשַוות ליום זה כדי
    לשמרו לעתיד.

2. לברר את חלקנו בביסוס האופי והתכנים של "יום ירושלים" ובהבאתו לתודעת
    הרבים.

3. לבדוק באמצעות קטעי מקורות כיצד נקבע חג מדרבנן לדורות.

אוכלוסיית היעד: כיתות ט' - י"ב.

משך ההפעלה: 90 דקות.

עזרים: 

  - קלטת של שיר משירי ירושלים ("ירושלים של זהב", "ראיתי עיר לובשת אור"  (

 - קטעי דברים של אישים שונים שנאמרו עם שחרור העיר וכיום - לאחר שלושים  
     שנה (נספח).

  - חומרי יצירה שונים: בריסטולים, צבעים וכד'.

מהלך ההפעלה

שלב א' - במליאה

המנחה משמיע שיר משירי ירושלים ואחר כך שואל:

-  מה כל אחד מכם מאחל לירושלים ביום חגה, במלאת שלושים שנה לשחרור העיר
  ולאיחודה?

שלב ב' - בזוגות

המנחה מחלק את המשתתפים לזוגות. כל זוג מקבל אחד מהקטעים שבנספח, שבהם יש התייחסות של אישים שונים לירושלים, עם שחרורה ואיחודה בשנת תשכ"ז וכיום.

כל זוג מתבקש לעיין בקטע שלפניו ולדווח במליאה:

- אילו תחושות ומחשבות כלפי ירושלים עולות מן הקטע?

שלב ג' - במליאה

1.         דיווח.

2.         דיון:

            -   האם לדעתכם חל שינוי בתחושות וביחס לירושלים מאז ועד היום? תנו
              דוגמאות.

            -  אם כן - האם השינוי בא לידי ביטוי בקטעים שלפניכם? כיצד ניתן להסביר
              זאת?

שלב ד' -  קבוצתי

עם שחרור העיר ואיחודה בתשכ"ז (1967), קבעה הרבנות הראשית את כ"ח באייר כ"יום ירושלים".

כיצד הייתם משַווים חגיגיות ליום הזה ומביאים אותו לתודעת הרבים (כולל יהודי התפוצות(?

המנחה יחלק לכל קבוצה חומרי יצירה.

כל קבוצה תציע בדרך יצירתית רעיונות ותציג אותם במליאה.

לדוגמה:

קביעת סדר היום, תפילות מיוחדות, מסיבות ופעילות ליל יום ירושלים, סעודה שתכלול תפריט סמלי וחגיגי, מסכת ליום ירושלים, משדרי טלוויזיה או רדיו, פעילות בקהילה, עיצוב חולצה וסמל מיוחד ליום ירושלים, מסלולי טיולים בתוך ירושלים וכד''

שלב ה' - במליאה

1.         דיווח - כל קבוצה מציגה את ההצעה שלה.

2.         המנחה יחלק למשתתפים את דף המקורות הרצ"ב. המקורות עוסקים בשני
            נושאים מרכזיים הקשורים בסמכות לקביעת חגים דרבנן:

            הקטע הראשון - איך נקבע חג (פורים?)

            הקטע השני - חלקו של העם בקבלתו ובקיומו של חג.

דפי מקורות לשלב ה'

אמר רב שמואל בר יהודה: בתחילה קבעוה בשושן, ולבסוף בכל העולם כולו.

אמר רב שמואל בר יהודה: שלחה להם אסתר לחכמים: קבעוני לדורות! שלחו לה: קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות. (רש"י: שיאמרו האומות שאנו שמחים להזכיר מפלתן).

שלחה להם: כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס. (רש"י: ושם יהו רואין מה שאירע להם על ידי ישראל).

(תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ז' עמוד א')

בית דין שגזרו גזרה או תקנו תקנה והנהיגו מנהג ופשט הדבר בכל ישראל,  ועמד אחריהם בית דין אחר ובקש לבטל דברים הראשונים ולעקור אותה התקנה ואותה הגזרה ואותו המנהג, אינו יכול עד שיהיה גדול מן הראשונים בחכמה ובמנין. היה גדול בחכמה אבל לא במנין. במנין אבל לא בחכמה, אינו יכול לבטל את דבריו, אפילו בטל הטעם שבגללו גזרו הראשונים או התקינו, אין האחרונים יכולין לבטל עד שיהו גדולים מהם. והיאך יהיו גדולים מהם במנין הואיל וכל בית דין ובית דין של שבעים ואחד הוא, זה מנין חכמי הדור שהסכימו וקבלו הדבר שאמרו בית דין הגדול ולא חלקו בו...

בית דין שנראה להן לגזור גזירה או לתקן תקנה או להנהיג מנהג צריכין להתיישב בדבר ולידע תחילה אם רוב הצבור יכולין לעמוד בהן או אם אין יכולין לעמוד, ולעולם אין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמוד בה.

הרי שגזרו בית דין גזירה ודימו שרוב הקהל יכולין לעמוד בה, ואחר זמן שגזרוה פקפקו העם בה ולא פשטה ברוב הקהל הרי זו בטלה ואינן רשאין לכוף את העם ללכת בה...

גזרו ודימו שפשטה בכל ישראל ועמד הדבר כן שנים רבות ולאחר זמן מרובה עמד בית דין אחר ובדק בכל ישראל וראה שאין אותה הגזרה פושטת בכל ישראל, יש לו רשות לבטל ואפילו היה פחות מבית דין הראשון בחכמה ובמנין.

(רמב"ם, הלכות ממרים, פרק ב' הלכה ב'-ז')

שאלות לדיון:

1.         מה ניתן ללמוד מקביעת חג הפורים לגבי קביעת חגים ומועדים בישראל?

2.         במי מותנה המשך קיומו של חג שנקבע מדרבנן?

3.         האם, לדעתכם, חשוב לחגוג את יום ירושלים? נמקו.

4.         מתוך הרעיונות שעלו, כיצד יש לחגוג את יום ירושלים? אילו מרכיבים
            הייתם רוצים שישתרשו לדורות?

5.         במה נוכל כולנו לתרום לביסוסו של יום ירושלים כחג לדורות?

שלב ו' - במליאה

ניתן לסיים את ההפעלה בקריאת הקטע הבא ובבירור השאלה - איך קטע זה מתקשר לירושלים כמקום ול"יום ירושלים" כציון בזמן?

מה קובע קדושתו של מקום ושל זמן?

הר הבית הינו מקום קדוש ואילו הר סיני, שעליו ירדה השכינה לעיני כל העם, אין לו כל קדושה  מיוחדת.

הר הבית הוא מקום קדוש גם לאחר חורבנו, לא רק בזכות זה שלפני אלפיים שנה עמד עליו בית המקדש, אלא בזכות העובדה שהבית השלישי יעמוד עליו בעתיד.

יש להבחין בין מקום קדוש לבין אתר היסטורי. חשיבות היסטורית אינה מקנה למקום קדושה.

התפקיד שהמקום הזה ממלא בהווה, או ימלא בעתיד, הוא שמקנה קדושה.

קדושה אינה נוסטלגיה לימים עברו והתרפקות על זיכרונות נעימים של מה שהיה. קדושה מחייבת מעשים. לזיכרונות אין ממש, למעשים יש ממש. אם מצרפים מעשים לזיכרונות, מתעלים הזיכרונות ומפיחים רוח ונשמה במעשים. זיכרונות בלי מעשים משולים לגוף בלי נשמה.

(הרב בן ציון פירר, "ליום חגנו", עמ' 169)

 

נספח

א.         קטעי דברים שנאמרו עם שחרור העיר בתשכ"ז

הרב שלמה גורן - הרב הראשי לצה"ל בתקופת מלחמת ששת הימים

דברים שאמר הרב גורן ז"ל ליד הכותל המערבי עם שחרורו במלחמת ששת הימים בכ"ח באייר תשכ"ז:

חיילי ישראל, אהובי העם, ה' עמכם גיבורי החיל!

מדבר אנוכי אליכם מרחבת הכותל המערבי, שריד בית מקדשנו.

"נחמו נחמו עמי, יאמר אלוהיכם". זה היום קיווינו לו, נגילה ונשמחה בישועתו. חזון כל הדורות נתגשם לעינינו: עיר האלוקים, מקום המקדש, הר הבית והכותל המערבי, סמל הגאולה של העם, נגאלו היום על ידכם, גיבורי צבא ההגנה לישראל.

קיימתם היום בזה את שבועת הדורות: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני".

אכן, לא שכחנו אותך ירושלים, עיר קודשנו ובית תפארתנו.

בשם כל קהל ישראל בארץ ובגולה, הנני מברך בשמחה עילאית: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".

לשנה הזאת בירושלים הבנויה!

הרב משה צבי נריה  - ראש ישיבות בני עקיבא

מדברי הרב משה צבי נריה ז"ל בפני מחנכים בירושלים, יומיים אחרי שחרור העיר העתיקה בשנת תשכ"ז:

מדוע לא נתן הקב"ה את ירושלים בידינו במלחמת השחרור, בתש"ח, ובמה זכינו שחזרה ירושלים אלינו עתה?

באורח פלא, כלל לא בדרך הטבע, היא נשמטה מידינו אז, ושוב באורח פלא, מעבר להגיון, היא ניתנה לנו עכשיו!

התשובה לכך רמוזה לנו בדברי חכמינו בתלמוד הירושלמי (בבא קמא פ"ז, הלכה ז'): "ירושלים הבנויה, כעיר שחוברה לה יחדיו" - עיר שמחברת ישראל זה לזה.

במלחמת השחרור פרץ הפלמ"ח דרך שער ציון, ואילו חיילי האצ"ל עמדו לפרוץ דרך שער שכם. מפולגים ומפורדים היינו.

אילו הצלחנו אז, היו "שניים אוחזין" בירושלים, וכל אחד היה אומר "כולה שלי". ירושלים היתה הופכת למקור של פירוד, לסיבה של מריבה ומדון.

רק עתה, כשנכנסנו כולנו דרך שער אחד - שער האריות - כשכולנו מאוחדים, כשצבאנו הלוחם הוא צבא אחד, כשמאחורינו עומדים בלב אחד כל אחינו שבתפוצות הגולה, רק עתה זכינו למאורע הגדול: "המחזיר שכינתו לציון" החזיר לנו את ירושלים... ככל שנמשיך להיות מאוחדים ומלוכדים, תהיה ירושלים כולה שלנו...".

(מתוך "מועדי הראי"ה", עמ' תפ-תפא)

לוי אשכול  - ראש ממשלת ישראל בימי מלחמת ששת הימים

מדברי לוי אשכול ז"ל בימי מלחמת ששת הימים:

זכות היסטורית גדולה היא לי ולכם לעמוד כאן עתה, ביום נכבד ומכובד זה, יום היסטורי, ליד הכותל המערבי - שריד בית קודשנו ועברנו ההיסטורי.

אני רואה עצמי כשליח העם כולו, כשליח דורות רבים של בני עמנו, שנכספה נפשם לירושלים וקדושתה.

ולתושבי ירושלים, אשר רב היה סבלם גם בימי תש"ח, ואשר עמדו בגבורה ובשלווה תמה מול הפגזות נפשעות בימים אלה - נדמה לי שתשעה קבין מן הפורענויות נפלו בחלקם של אנשי ירושלים - להם אומר: ניצחונות צה"ל שירחיקו סכנה מבירת ישראל יהיו מקור עידוד ונחמה לכם ולכולנו, ולעם ישראל כולו. בנחמת ציון תנוחמו!

ומירושלים, בירת הנצח של ישראל, כאשר אנו התאספנו כאן לרגע אחד, ברכת שלום וביטחון שלוחה לכל אזרחי ישראל ולאחינו היהודים באשר הם שם. ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

משה דיין - שר הביטחון בימי מלחמת ששת הימים

דברי משה דיין ז"ל בימי מלחמת ששת הימים:

צבא הגנה לישראל שיחרר הבוקר את ירושלים. איחדנו מחדש את ירושלים המבותרת, את בירת ישראל השסועה. חזרנו לקדושים שבמקומותינו. חזרנו על מנת שלא להיפרד מהם לעולם. לשכנינו הערבים אנו מציעים גם בשעה זו, ואף ביתר תוקף בשעה זו, יד לשלום.

ולבני הדתות האחרות - הנוצרים והמוסלמים - הננו להבטיח נאמנה, כי יישמרו מלוא החופש וכל הזכויות הדתיות. לא באנו לירושלים לכבוש קודשי אחרים, ולא להצר רגלי בני דתות אחרות, אלא להבטיח את שלומה ולחיות בה עם האחרים באחווה.

יצחק רבין - הרמטכ"ל במלחמת ששת הימים - לימים ראש ממשלת ישראל

מתוך דברי יצחק רבין ז"ל בטקס קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, בהר הצופים, 1967:

ביראת כבוד עומד אני לפניכם, מורי הדור, כאן, במקום הקדום ומלא ההוד הנשקף אל בירת הנצח שלנו, וצופה אל פני במותיהן של קדמוניות עמנו. ביחד עם אנשים דגולים אחרים, שבוודאי ראויים הם לכך מאוד, מבקשים אתם לחלוק לי את הכבוד הגדול, בהעניקכם לי את התואר "דוקטור לפילוסופיה". הרשו לי לומר לכם את אשר עם לבי: רואה אני את עצמי כאן כנציגם של אלפי מפקדים ורבבות חיילים שהביאו למדינה את הניצחון במלחמת ששת הימים, כנציגו של צה"ל כולו.

מלחמה היא עניין קשה ואכזרי בעיקרו, מלווה בהרבה דם ודמעות, אך דווקא במלחמה הזאת שעברה עלינו, באו לידי ביטוי גילויים מופלאים ונדירים של אומץ לב וגבורה, בצידם של גילויים אנושיים של אחווה ורעות ואפילו שאר רוח.

גילויים אלה - ראשיתם ברוח וסופם ברוח. התעלותם של לוחמינו לא בזכות הברזל באה, אלא בזכות התודעה של שליחות עליונה, של הכרה בצדקת ענייננו, של אהבה עמוקה למולדת ושל הכרת התפקיד הקשה שהוטל עליהם - להבטיח קיום האומה במולדתה; לקיים - ואפילו יהיה זה במחיר חייהם - את זכותו של עם ישראל לחיות את חייו במדינתו - חופשי, עצמאי, בשלום ובשלווה.

מוטה גור - מפקד חטיבת הצנחנים ששיחררה את ירושלים בימי מלחמת ששת הימים

דברי מוטה גור ז"ל לצנחנים משחררי ירושלים:

כאשר נכבש הר הבית על ידי היוונים שיחררוהו המכבים. במחריבי הבית השני נלחמו הקנאים ובר כוכבא.

כאלפיים שנה היה הר הבית אסור ליהודים.

עד אשר באתם - אתם הצנחנים, והחזרתם אותו לחיק האומה. הכותל המערבי, אליו פועם כל לב, שוב בידינו.

יהודים רבים שמו נפשם בכפם לאורך כל ההיסטוריה הארוכה שלנו, על מנת להגיע לירושלים ולחיות בה. שירי געגועים לאין ספור הביעו את הכמיהה העמוקה הפועמת בלב היהודי כלפי ירושלים.

במלחמת השחרור נעשו מאמצים עצומים להחזיר לאומה את לבה - העיר העתיקה והכותל המערבי.

בידכם נפלה הזכות הגדולה להשלים את המעגל, להחזיר לעם את בירתו ומרכז קודשו.

צנחנים רבים, מחברינו הוותיקים והטובים ביותר, נפלו במערכה הקשה. היה זה קרב עז ונמרץ בו פעלתם כגוף המועך כל אשר לפניו מבלי שים לב לפצעיו הוא.

לא טענתם, לא התאוננתם, לא צווחתם. רק קדימה חתרתם - וכבשתם.

ירושלים היא שלכם לנצח.

ב.         קטעי דברים שנאמרו כיום - שלושים שנה לאחר שחרור

            העיר

הרב ישראל מאיר לאו - הרב הראשי  לישראל

הנביא ישעיהו אומר לעם ישראל: "נחמו נחמו עמי, יאמר אלוהיכם. דברו על לב ירושלים וקראו אליה..." (ישעיה מ', א-ב).

כאשר אדם מרגיש לא טוב, בודק הרופא קודם כל את הלב.

אם הלב תקין, קל יותר לטפל בשאר האיברים. אם יש בעיה בלב, מצבו של האדם הוא קשה.

האינדיקציה למצבו של עם ישראל היא "לב ירושלים". באיזו מידה קשור עם ישראל לירושלים. כל עוד פועם הלב היהודי ומתגעגע לירושלים - "נחמו נחמו עמי". יש תקווה.

המציאות ההיסטורית מוכיחה, שכל קהילה בגולה, שהיתה קשורה בתפילותיה, בסמליה, לירושלים, הצליחה לטפח חיים של תורה, והחזיקה מעמד גם במצבים הקשים בגלות, למרות הריחוק הגיאוגרפי מירושלים.

מתוך דברים שנאמרו בפגישת מחנכים עם הרב לאו - בכ"ו באדר ב' תשנ"ז:

שלושים שנה עברו מאז שוחררה ירושלים ואוחדה. התרגלנו כבר למציאות זו וההרגל תרם לשחיקה בהתרוממות הרוח הראשונית, כמו לגבי כל דבר שמתרגלים אליו, ההתלהבות לגביו דועכת. ירושלים המאוחדת היא "חיי יום יום", ורבים אינם מכירים מציאות אחרת.

זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים, בהרצאה באחד היישובים בארץ אמרתי:

"כ"ח באייר תשכ"ז, יום שחרור ירושלים ואיחודה היתה נקודת שיא וגולת הכותרת של מלחמת ששת הימים. גילויי האחדות, ההזדהות וההתרגשות שאחזו בצעירים ובמבוגרים, בעולים ובוותיקים, שהגיעו אז לכותל הדגישו את 'הנקודה היהודית' בקשר לירושלים.

להפתעתי כבר אז היו קולות שהביטו אחרת על מהלך המאורעות.

אחת המשתתפות בהרצאה אמרה: "גילויי ההתרגשות בכותל היו סיום המלחמה ופירוק המתח לאחר תקופת המתנה ארוכה, ואל תיתנו לזה פירושים אחרים". לאחר רגע  של שתיקה עניתי: "לא ניתן להסביר זאת רק בפירוק מתח של סיום המלחמה וקץ קרבות קשים, שהרי אם כן מדוע לא חזרו תופעות אלו גם ברמת הגולן ובתעלת סואץ? גם שם היו קרבות קשים ביותר."

אין לנו הסבר אחר לתופעה בלתי אם ההבנה שזו ירושלים ואין אחרת, לכן כאן הדברים שונים.

ירושלים כיום היא עיר חיה ואינה חזון, אנו צריכים להיות מודעים לשינויים שחלו בתחושות כעבור שלושים שנה ולשמור על "שלהבת התמיד" ביחסנו לירושלים לפחות יום אחד בשנה.

הרב  שלמה מן ההר - רבה של שכונת בית וגן בירושלים

הרב שלמה מן ההר, דור שמיני בירושלים. משפחתו הגיעה מגרמניה בתחילת המאה ה19-. הרב מן ההר ומשפחתו הצעירה התגוררו בבתי מחסה. ביום נפילת הרובע היהודי בתש"ח היה בין אלה שנלקחו בשבי הירדני.

בשיחתו בישיבת הכותל, ב"יום ירושלים", בעשור לשחרור ירושלים תיאר הרב את תחושותיו ביום הנורא של נפילת הרובע היהודי ויציאתו לשבי הירדני:

נפרדתי אז מאשתי, מילדי, מאמי, מביתי, מרהיטי ומספרי. נשר ממני כל מה שעשיתי וכל מה שחשבתי שעוד אעשה, נשרו כל שאיפותי, כל מאוויי, כל עברי, כל עשייתי מיום שעמדתי על דעתי. ידעתי שאני יוצא לדרך לקראת הנעלם המוחלט. כל מה שהיה קיים בי עד אז שקע, וגם כל "העולם" כולו שבו חייתי שקע, השמש שקעה, ולא ידעתי אם היא תזרח לי מחר. גם לא ידעתי אם היא לא שקעה גם לאלה שנפרדתי מהם.  בתוך כל זה ממש, ראיתי "עולם" אחר יציב שהיה לנגדי, ושהיה בו "מקום" יציב ושהיו בו "נקודות" ו"עמודים" שאפשר היה להישען עליהם ולהחזיק בהם, עולם יציב וחזק ובנוי לתלפיות, שלא התמוטט ואפילו לא התרופף, מרחבים שבתוכם היתה לי יכולת לנוע, ושם מצאתי את עצמי, והיה זה עולם שבו לא היה עצב ולא כאב, הלא זה היה עולם ההלכה שבו מצאתי את עצמי מתהלך".

בשיחה עם מחנכים בי"ג באדר א' תשנ"ז (20.2.97) בהתייחסו לשאלה - כיצד לחוג את "יום ירושלים?" אמר הרב מן ההר:

אילו היינו מודעים לגודל היום הזה, היינו צריכים כל יום לרקוד ברחובות.

אנו חיים היום בימים גדולים, בתקופה מיוחדת, ממש עידן המשיח, אך המשיח עדיין לא בא.

טדי קולק - ראש עיריית ירושלים בשנים 1965-95

בספר "ירושלים" אומר מר טדי קולק:

עיר זהב יפה זו היא לבו ונשמתו של העם היהודי, ובלי לב ונשמה אי אפשר לחיות. אם תחפשו מילה פשוטה אחת שתסמל את כל ההיסטוריה היהודית, מילה זו היא "ירושלים".

בראיון אישי שנערך עם צוות מחנכים בכ"ה באדר א' תשנ"ז (4.3.97), אמר מר טדי קולק:

ירושלים אינה רק סמל ועיר של אתרים היסטוריים ומקומות קדושים, זוהי גם עיר דינאמית שמתפתחת ונבנית ללא הרף. אחד המאפיינים הייחודיים של ירושלים הוא המגוון האנושי שבה.

אני גאה במוזיאון ישראל, אני גאה בזה שירושלים נהפכת אט אט לירוקה, אני גאה גם בשמירה על הבנייה הייחודית באבן ירושלמית, שנותנת לעיר צביון מיוחד. באופן מיוחד אני אוהב את הטיילת, שהיא המקום היפה ביותר בעיני.

אני פונה לכל מי שהעיר קרובה ללבו ובמיוחד לבני הנוער:

בואו בהמוניכם לבקר בירושלים, תמשיכו לסייר בשכונותיה הישנות והחדשות, ובאתריה ורבעיה, לא רק בימי חג ומועד וזיכרון, אלא במשך כל ימות השנה.

שמעון כהנר - מנהל אתר ההנצחה ב"גבעת התחמושת"

ב1953- לחם שמעון כהנר (קצ'ה) ביחידת 101 - יחידה מובחרת של הצנחנים, השתתף בפעולות התגמול ובמלחמות ישראל, היה ממפקדי יחידת הצנחנים במלחמת ששת הימים, שלחמה לשחרור ירושלים. חקלאי ומחנך.

בראיון עמו שנערך בז' באדר ב' תשנ"ז (16.3.97), הסביר מדוע בחר לנהל את האתר בגבעת התחמושת:

אני מרגיש חייב לחברים שנפלו, לחברים שחיים, לנוער שגדל בארץ ולכל העם היהודי. חשוב לי לספר על המערכה על ירושלים. פה מונצחים 181 חללים שלחמו בירושלים ובסביבתה ב1967-.

כשהגענו במלחמת ששת הימים לירושלים, מצאנו עיר רפאים מופגזת והרגשתנו היתה שאנחנו הולכים להיות שותפים באירוע ההיסטורי החשוב ביותר אולי במאה הנוכחית חוץ מהקמת המדינה. גם היום שואלים המבקרים על התחושה שליוותה אותנו במהלך המלחמה ההיא, ואני מוכרח לומר שהייתה לנו תחושה של משהו מיוחד, ייחודי...

אני חושב שיש להביא את תודעת ירושלים ולחנך את הנוער להעמקת הקשר לעיר. לכן אנחנו מתכננים את האתר והמוזיאון מחדש, תוך מתן דגש לערכי הלוחמים, אחוות לוחמים, אהבת הארץ ולקשר לירושלים.

אני סבור שתלמידים שמגיעים לכאן עם הכנה מוקדמת, משמעות הביקור תהיה גדולה מאוד עבורם.

אסתר ארדיטי-בורנשטיין - חובשת קרבית שזכתה בצל"ש

אסתר הצטרפה לכוחות הלוחמים והצילה פצועים רבים שנפצעו בעת שחרור העיר העתיקה בימי מלחמת ששת הימים. על גבורתה ומסירותה קיבלה את צל"ש הרמטכ"ל.

היה זה הצל"ש השני לו זכתה אסתר, לאחר שכבר קיבלה בעבר צל"ש על הצלתם של שני טייסים ממטוס בוער.

היא זכתה לכינוי "המלאך בלבן".

אסתר מספרת:

ביום שחרור ירושלים, כאשר הגעתי לכותל, חשתי שאכן הגענו לנחלה לאחר אלפיים שנות רדיפות. הרגשתי שחזרנו לעצמנו לנחלתנו יחד עם כל הזוועות הנוראות שפקדו אותנו במלחמה, הדם והדמעות. הרגשתי אושר עצום, זו מין הרגשה שקשה להבין אותה, הרגשה של שחרור.

אני חושבת שהיום אנחנו צריכים להציף את ירושלים במבקרים רבים. עלינו להניף את דגלי ישראל בכל אתר ואתר, לסייר עם בני הנוער בנתיבי הלוחמים ולהחזיר את הכבוד הלאומי לעצמנו ולעיר.