Expectation For Salvation - ציפייה לישועה
Tipo de recursos: Clase Idiomoa: Hebreo
Edad 15 - 100
Cantidad de participantes en el grupo 1 - 100
Tiempo estimado: 30 minutos
Stats:
Vistas por tiempo:
11632
Descargadas por tiempo:
1204
¿Descargaste el recurso y tienes algo para compartir?
Este es el lugar!
מטרות השיעור
1. ההבנה שציפייה לישועה פירושה עשייה אקטיבית
2. התבוננות בהיסטוריה חשובה כדי להבין את"התוכניות" של הקב"ה
נושא השיעור: ציפייה לישועה
מטרות השיעור
1. ההבנה שציפייה לישועה פירושה עשייה אקטיבית
2. התבוננות בהיסטוריה חשובה כדי להבין את"התוכניות" של הקב"ה
מבנה השיעור
1. הגמרא בשבת: "ציפית לישועה?"
2. סיפור "הכומר"
3. הכוזרי: "קול דודי דופק"
4. הגרי"ד סולווצ'יק: "קול דודי דופק"
5. סיכום
1. הגמרא בשבת: "ציפית לישועה"
בגמרא מסכת שבת דף לא. מובא שבשעה שאדם מגיע לשמים שואלים אותו מספר שאלות. לדוגמא הוא נשאל: האם נשאת ונתת באמונה? האם קבעת עיתים לתורה? ועוד ועוד.
נראה להסביר שהגמרא מתכוונת לומר ששאלות אלו צריכות ללוות את האדם במשך כל ימי חייו. בכל יום כאשר אדם קם בבוקר וכאשר הוא הולך לישון עליו לשאול עצמו את השאלות הללו.
ברשימת השאלות מופיע השאלה: "ציפית לישועה?"[1]
לכאורה שאלה זו פשוטה. כל אדם שישאלו אותו האם הוא מצפה לישועה בוודאי יענה תשובה חיובית: "כן! וודאי הרי אני אומר כל בוקר : אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח…"
הר"ן על הגמרא בשבת מוסיף: "ציפית לישועה בימיך"
מהי כוונת הר"ן, מה הוא הוסיף?
כדי להסביר את דברי הגמרא נתחיל בניתוח המילה ציפייה. שורש המילה היא צ,פ,ה. במילון אבן שושן בערך צופה מובא:
1. הביט, השקיף התבונן
2. צפה , חזה, ראה מראש
ובפירוש המילה ציפה מובא במילון:
1. התבונן הסתכל בקוצר רוח
2. חכה, יחל, קוה
בצבא יש יחידה מיוחדת הפועלת בשירות חיל המודיעין והם נקראים "תצפיתנים". תפקידם לצפות לעבר האויב ולהעלות משם מידע. "צופה", לא רק רושם את מה שהוא רואה אלא משתדל להבין את מה שקורה בשטח ולהסיק מכך מסקנות. אם למשל רואה צופה שטנקים של האויב נעים לקראת הגבול ומתוך כך הוא מבין את תוכניות האויב לתקוף, עליו לומר זאת ישר לממונה עליו.
המצפה לישועה א"כ הוא אדם המסתכל והמתבונן, המייחל והרוצה בישועה. אך הוא אינו מביט רק בקורה, אלא הוא מעמיק במתרחש ומנסה להבין את המשמעות של אירועים שקורים. הוא משתדל להבין כיצד הקב"ה מביא ישועה לעם ישראל.
2. סיפור הכומר
יש סיפור מפורסם על עיירה שבה ירדו גשמי "ברכה". לאחר שהחלו התושבים לפנות את הבתים הבחינו בכומר של העיירה שעומד בכיכר העיירה בתפילה. אחד התושבים שהיה כבר בתוך סירה קרא לעברו: "עלה אל סירתי ותינצל". הכומר סירב: "הנני מאמין גדול באלוקי הוא בוודאי יציל אותי".
המים החלו לעלות והגיעו לבטנו של הכומר. אחד התושבים שעבר לידו בתוך סירת מנוע קרא לעברו: "עלה אל סירתי ותינצל", ושוב סירב הכומר בטענה שאלוקיו ישלח לו ישועה והצלה.
לבסוף טבע הכומר ובהגיעו השמיימה פנה בטענה לאלוקים: "מדוע, אלוקי, פנית לי עורף? מדוע לא הושעת אותי? הרי הייתה בי אמונה כה גדולה בך!" פנה אלוקים וענה לעברו: "מה אתה רוצה ממני? הרי שלחתי לך שתי סירות הצלה!"
יש לעיתים שנס מתרחש מול עינינו ואנחנו לא רואים שום דבר. נדמה שרעיון זה עולה ממדרש רבה על פרשת בשלח (פרשה כ"ד):
"כיוון שירדו לתוך הים היה מלא טיט (שהוא עד עכשיו לח מן המים והיה בו כמין טיט) והיה אומר ראובן לשמעון: במצרים טיט – ובים טיט. במצרים – חמר ובלבנים ובמים: חמר מים רבים"
המדרש מלמד אותנו שגם בעת ההתרחשות של נס גלוי ייתכן שעיניו של אדם יסמאו והוא יראה לפניו רק בוץ וחושך.
3. הכוזרי: "קול דודי דופק"
במאמר שני מדבר ר' יהודה הלוי על ערכה של ארץ ישראל. המלך שואל את החבר: מדוע א"כ כבודו לא עולה לארץ ישראל? מדוע עם ישראל לא עולה לארץ ישראל?
והחבר עונה: "אכן מצאת מקום חרפתי מלך כוזר!" והוא מסביר שבגלל חטא זה (אי העלייה לא"י) לא נגאלו ישראל בימי בית שני. החבר מסביר שהקב"ה קרא ליהודים אז לעלות אך לא כולם נענו לקריאה ורובם העדיפו להישאר בחו"ל.
ומסביר החבר: "קול דודי דופק: כיוון לקריאה אשר יקראם האלוה לשוב לארץ, 'פשטתי את כתנתי': מורה על התעצלם להשמע לקריאה ולשוב לארץ ישראל…"[2]
מה בדיוק קרה שם בימי בית שני?
בסוף דברי הימים ב' (פרק ל"ו, כ"ב) נאמר שה', העיר את רוחו של מלך פרס, כורש ,,ויעבר קול בכל מלכותו:
כה אמר כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלוקי השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה מי בכם מכל עמו ה' אלוקיו עמו ויעל".
נתאר לעצמנו מה קרה. היהודים גרו אז בבבל. לפתע מגיע מלך גוי ומכריז שהיהודים יכולים לעלות לארץ ישראל. אם היינו אז עוברים ברחוב בוודאי היינו שומעים את הוויכוח הבא:
"סוף סוף גאולה, ה' פוקד את עמו ומחזיר אותנו כעת לביתנו"
- "זאת גאולה?! הרי מדובר בגוי – הקב"ה לא כך גואל את ישראל! אנחנו נשאר כאן עד שהקב"ה יגאל אותנו" (עיין בסיפור על הכומר והגשם).
בישעיהו פרק מ"ה, א' נאמר:
,,כה אמר ה' למשיחו כורש…" אכן, כורש נקרא משיח, שכן הוא כלי ביד ה' להביא גאולה!
אך יש כאלה שבטוחים כיצד ה' יביא גאולה לעמו והם מסוגלים ללכת בתוך קריעת ים-סוף ולטעון: בוץ, טיט, סיטרא אחרא וכו' וכו'.
4. הגרי"ד סולוביצ'יק: "קול דודי דופק"
גם הר' סולוביצ'יק כמו הכוזרי מבין את משל שיר השירים "קול דודי דופק" כקריאה של אלוקים לבני האדם בתוך מהלכים היסטוריים. על האדם לראות את הקריאה של ה' אליו. על האדם להבין את רצון הקב"ה .
ב"חמש דרשות" כותב הגרי"ד (עמ' 23)
"בענייני הלכה מסר הקב"ה לחכמי ישראל את הסמכות לפסוק טמא טהור, חייב פטור, אסור מותר. אולם בשאלות היסטוריות, שאלות שנוגעים לא לתנור לא לכיור ולא לסכום של מנה או מאתיים אלא לגורלו של עם הנצח פוסק הקב"ה בעצמו הלכה כדברי מי. אין רשות למישהו למרות את פסק ההלכה של הקב"ה…בימינו פסק הקב"ה כי הלכה כיוסף של תרס"ב (ייסודו של "המזרחי") אשר לא בטח הרבה בעתיד בית ישראל במזרח אירופה…" ואנחנו ממשיכים באותו קו מחשבה: ובימינו פסק הקב"ה כי מדינת ישראל היא ישועה וגאולה!
במאמר "קול דודי דופק" (הופיע ב"איש האמונה" בהוצאת מוסד הרב קוק, וב"דברי הגות והערכה" עמ' 9 בהוצאת ההסתדרות הציונית) הרב סולוביצ'יק מדבר על שש דפיקות שהקב"ה דפק על דלתה של כנסת ישראל. דהיינו שש פעמים בתקופה האחרונה מנסה הקב"ה להעיר את עם ישראל, לרמוז לו ולומר לו דבר מה.
5. סיכום
"קול דודי דופק" כיום אין לנו נביאים. בתקופת התנ"ך כאשר אדם רצה לדעת מה ה' רוצה ממנו היה פונה לנביא: ,,לפנים בישראל כה אמר האיש בלכתו לדרוש אלוקים: לכו ונלכה עד הרואה, כי לנביא יקרא לפנים הרואה" (שמואל א', ט', ט')
שאול המחפש אתונות אבודים פונה לנביא!
כיום אין נביא. כיצד נדע מה הקב"ה רוצה מאתנו? "קול דודי דופק" הקב"ה רומז לנו ע"י מאורעות, ע"י נסים לא טבעיים , הוא שלח לנו את כורש, הוא שולח לנו סירות הצלה השאלה היא האם נבחין בזמן מה הוא רוצה, השאלה היא האם נקיים בצורה חיובית את השאלה הגדולה: "ציפית לישועה, בימיך?"
מאמרים לקריאה
1. הגרי"ד סולווצ'יק "קול דודי דופק" דברי הגות והערכה עמ' 9-57
» Todo > Entre el hombre y el mismo > La Esencia del hombre
» Todo > La Tierra de Israel > Diaspora y Exilio
» Todo > Historia > General