ניתן להציג את הדמויות בדרכים שונות:

-         הצגה: המדריך מביא כמה פריטי לבוש שמייצגים כל דמות (מטפחת לאמא, חולצת תנועה לקומונרית וכו'). ניתן לערוך הצגת יחיד כשהוא מחליף כל פעם את הדמות אותה הוא מציג, או לבקש (מראש או במקום – לפי אופי החניכים שלכם) מארבעה חניכים מתנדבים להציג את הדמויות

-         כרטיסיות: ניתן להציג את הדמויות על 4 כרטיסיות ולחלק את החניכים לארבע קבוצות. כל קבוצה קוראת את הדמות שלה ומה היא מצפה מהנוער לעשות בחופש ומציגה את הדברים בפני כולם.

-         ציורים: להכין 4 קריקטורות של הדמויות, ב"פה" של כל אחת רשמים דבריה ולפרוש אותן מול החניכים.

ב.       ננתח עם החניכים: עפ"י האופן בו חילקנו את זמננו בחלק הקודם של הפעולה, מי מהדמויות תהיה מרוצה? מי תהיה מאוכזבת? האם כדאי, אולי, לשנות משהו בחלוקת הזמן שלנו בחופש?

שלב 3: "אני ואתה נשנה את העולם"

א.      נקשה על הדמויות ועל ההתלהבות מהשלב הקודם: האם באמת אנחנו יכולים לעזור?

אפשרויות מתודיות:

-         "נשתול" מראש חניך (או מדריך נוסף) שיקום כעת ויפנה שאלות כלפי 4 הדמויות:

·        אמא, מה, נראה לך שאני באמת יכול למיין את כל מה שהתצטבר בבויידם במשך השנים? ולשמור על הקטנים? את לא זוכרת מה קרה לפני שבועיים כשנשארתי אחראי עליהם לשעה וחצי בלבד? את באמת מצפה שאחזיק מעמד איתם יום שלם???

·        גבירתי הקומונרית, אם את לא יודעת אני מבשר לך עכשיו שהסניף זה לא כל החיים – את באמת חושבת שיהיה כאן מנין כל בוקר? שיעור יומי? הצחקת אותי.. ולוח החופש שלך: שכחת שיש לנו חיים מחוץ לסניף? חודש ארגון זה לא כל השנה…

·        רכזת קליטה נכבדה, עם כל הכבוד לעולים החדשים – אני יכול להדריך במתנ"ס ולקבל על כך תשלום מלא, או לעבוד אצל אבא שלי גם-כן בתשלום – כמה חבר'ה יוותרו על הכסף כדי להתנדב שבועיים שלמי בקייטנת עולים? לשפץ בתים? הידיים שלנו עקומות לגמרי, אין לנו נסיון בזה, בחיים לא נצליח…

·        פעיל חביב, נמאס כבר מכל הדיבורים שלכם. לפני שנתיים השקענו את הנשמה כל הקיץ למען גוש קטיף ומה יצא מזה? אתה באמת חושב ששוב נשרוף קיץ שלם על עמידה בכל מיני חורים ללא צל ועל כיתות רגליים לחלוקת פליירים? אולי במקום אחר תמצא מתנדבים. אצלנו? שכח מזה, חבל על הזמן…

-         נכין קריקטורות של חניך שעונה את הנ"ל לקריקטורות מהשלב הראשון

ב.       נברר עם מי החניכים מסכימים:

-         נציב את הדמויות בצד אחד של החדר ואת החניך הביקורתי בצידו השני. החניכים יצטרכו לעמוד ולהתמקם ביניהם במקום שמשקף את דעתם עם מי הם יותר מזדהים

-         ניתן לחניכים פתקים בשני צבעים ונערוך הצבעה: מי שמסכים עם החניך הביקורתי ירים צבע אחד ומי שמתנגד ירים את הצבע השני.

-         נציג שלושה פתקים בחדר: "אתה לא רציני, צא מזה!", "הייתי מעדיף לחשוב אחרת, אבל מה לעשות, בפועל אתה צודק", "אני איתך, סוף סוף מישהו מעז לומר את האמת". כל חניך יעבור לשבת ליד השלט שמבטא את עמדתו ביחס לדברי החניך הביקורתי.

ג.        נציג מכל קבוצה (או מכל צד של הציר) יסביר וינמק את עמדתו. נעורר ויכוח בין החניכים, ננסה לערער את עמדותיהם של החניכים ואת בטחונם בצדקתם.

ד.       נעבור על טיעוני החניך הביקורתי וננסה לראות במה הוא צודק ובמה הוא טועה: הבעיה שלו היא שהוא לוקח את הדברים באופן מוחלט: או שאני בבת אחת עושה הכל, או שאני לא עושה כלום. הוא אינו מאמין ביכולת ובערך של המעשה הקטן והפרטי. נכון, אולי קשה לי לעזור לאמא ולשמור על כל הקטנים כל היום, אבל אולי אני יכול ללכת לקניות במקומה? אולי אוכל לקחת אח אחד כל יום לשעתיים לגן הציבורי וגם זאת תהיה עזרה? אם לא אמיין את כל הבויידם, אולי אתחיל בלסדר את הספריה בחדר שלי? בסניף יהיה מנין אם אני, ועוד חניכים כמותי באמת נקום כל יום בזמן להתפלל (הרי אנחנו בין-כך חייבים בכך…), השיעור השבועי יתקיים אם יהיה לי מספיק חשוב לוותר לשעה וחצי על הכדורגל/האינטרנט, אולי אוכל לשלב בין ההדרכה בהתנדבות בקייטנת העולים ובין העבודה אצל אבא שלי? אם קשה לי לחלק פליירים בכל העיר אולי אציב דוכן בתחנה המרכזים בימי שישי וכו'…

ה.      נסכם שלב זה: הכח שלנו, החניכים, מתחיל במעשה הפשוט והקטן. כשם שהגאולה של עם-ישראל מגיעה קמעה קמעה, כל העשיה שלנו: טיפה ועוד טיפה יוצרות ים.

(להרחבה ניתן לעיין בפעולה על חשיבות המעשה הפרטי בחוברת חורף תשס"ז: מגשימים חזון).

שלב 4: מה אנחנו יכולים לתרום לעם ישראל

בשלב זה ננסה להגדיל את מאגר הרעיונות שלנו לעשיה במעגלים השונים לאורך החופש הגדול. נתמקד בארבעה מעגלים:

בעם-ישראל

                                                            בישוב/בשכונה

                                                               בסניף ובחברה

        במשפחה

                                                               ובסביבה הקרובה

אפשרויות מתודיות:

-         נציב שלטים עם ארבעת הכותרות ונפזר בחדר המון פתקים עם רעיונות לעשיה שונה. החניכים יחלקו את הפתקים בין הכותרות לפי דעתם. נעבור אח"כ על החלוקה בקול רם. ניתן לחלופין לחלק לכל חניך 10 פתקים אותם עליו למיין. ניתן לצייר את המעגלים וחניכים ימיינו איזו פעילות שייכת לכל מעגל.

-         (לשבטים יצירתיים): נחלק את השבטים ל 2-4 קבוצות (לפי מספר החניכים). המדריך יציב או יאמר בקול תחום של אחד המעגלים ועל החניכים לחשוב על אפשרויות עשיה לפי אותיות הא"ב. מנצחת הקבוצה שהגיעה ראשונה לרעיונות בכל אותיות הא"ב. (לחלופין ניתן לנקד כמו ב"ארץ עיר" – 5 נקודות לרעיון המשותף לכמה קבוצות, 10 – לרעיון ייחודי, 15 – לרעיון באות שאף קבוצה לא מצאה בו). חוזרים על כך לגבי ארבעת התחומים.

-         נכין שק עם כל מיני חפצים (או ציורים של חפצים שהם "מוקצה"…). כל חניך יוציא מהשק חפץ/ציור ויצטרף לחשוב על פעילות עשיה הקשורה לחפץ שלו. ניתן לחזור על הסבב כמה פעמים.

·        שלב 5: החופש- חיפוש העצמיות שלי מחד, המקום שלי בעם-ישראל מאידך:

נחזור לאופן בו חילקנו את זמננו בשלב הראשון, ונראה, האם עכשיו אנו רוצים לערוך שינויים: להכניס פעילויות נוספות, להוריד בילויים מסויימים.

בפעולה הקודמת דיברנו על-כך שהחופש הוא הזמן בו אני מחפש אחר ה"אני" שלי. היום ראינו שחלק ממה שמרכיב את ה"אני" שלי הוא השייכות שלי למעגלים הרחבים יותר: למשפחה, לחברה, ליישוב, לעם-ישראל. כשם שהמטרות שלי לחופש משקפות את הגרעין האישיותי שלי, המשותף רק לי, כך רצוי וכדאי שהן תשקפנה את תחושת השייכות והחיבור שלי למעגלים היותר רחבים שבחיי.

ניתן לסכם עם הקטעים הבאים (כלימוד או כצ'ופר):

"מבחינה מסויימת היה קל יותר בכלא: בצינוק הייתי אדם חופשי. בתוך תוכ ידעתי שאני עושה כל אשר לאל ידי. כאן (בישראל) הדברים מסובכים הרבה יותר: מצויות אלפי הזדמנויות לפעול, אבל מי יכול לדעת מה מספיק?…

כאדם חופשי, אני אובד בין אלפי ברירות. בלכתי ברחוב, ניבטים אלי עשרות סוגי גבינות, פירות ומיצים מחלונות הראווה. יש כאן מיני ירקות שמימי לא ראיתי ושאת שמם לא שמעתי, ואינסוף החלטות שצריך להכריע ביניהן: מה לשתות בבוקר: תה או קפה? איזה עיתון לקרוא? מה לעשות בערב? להיכן ללכת בשבת? אצל אילו ידידים לבקר? בצינוק היו החיים פשוטים יותר. כל יום הביא עמו רק בחירה אחת: בין טוב לרע, בין לבן לשחור, בין לור "כן" או "לא" לק.ג.ב. יתר על כן, ניתן לי (בצינוק) כל הזמן שבעולם לשקול את בחירתי… ועתה, אובד בין אלפי ברירות יומיומיות, תפסתי לפתע ששוב אין עיתותי בידי להרהר בשאלות הגדולות…

(לא אירא רע / נתן שרנסקי, עמ' 320)

"את העובדה שמישהו חי בזמן מסויים, בתקופה מיוחדת ובמקום מוגדר, ולא נולד בתקופה אחרת ובנסיבות אחרות, נוכל להבין רק אם נבין את עצם הרעיון בדבר שליחותו של האדם.

ההשגחה יודעת היכן וכיצד יכול הפרט והיחיד, לקיים את שליחותו. בורא עולם פועל בהתאם להלכה האומרת כי לא יתכן למנות שליח לבצע תפקיד שיהא למעלה מכוחותיו של השליח. זוהי שליחות שאי-אפשר לקיימה והיא חסרת ערך, מפני שאם ממנים אדם למלא שליחות מן הראוי ליתן לו את היכולת לפעול כשליח.

משום כך נברא האדם היחיד בתקופה ובמקום שבהם יוכל לקיים את פעולתו לשם קיום השליחות."                                                                                 (הרב סולובייציק)