The Mitzva Of Induction - מצוות הגיוס

File details:

Resource Type: Shiur in: Hebrew
Age: 15-100
Group Size: 1-100
Estimated Time: 30 minutes

Further Details...

Comments & Reviews

Stats:
Viewed: 13553
Downloaded: 1629

Rated 539 times
Add this file to your personal library.

Did you download this file and do you have something to share?
This is the place!


Resource Goal

מטרות השיעור

1.                              ללמוד מהו החיוב להשתתף במלחמה ובצבא

2.                              ללמוד האם יש פטור ללומדי תורה


Resource Contents

נושא השיעור: על צבא ותורה

 

מטרות השיעור

1.                              ללמוד מהו החיוב להשתתף במלחמה ובצבא

2.                              ללמוד האם יש פטור ללומדי תורה

 

מבנה השיעור

1.                              הקדמה

2.                              סוגי המלחמה השונים

3.                              החובה להתגייס לצבא

4.                              האם תורה דוחה צבא

 

1. הקדמה

 

            אחד הנושאים הבוערים כיום בחברה הישראלית היא הימנעותם של רבים מהציבור הדתי בארץ ישראל מגיוס לצה"ל.

            בעוד רוב הציבור החילוני עושה שרות של שלוש שנים, רבים מן הציבור הדתי משלב לימוד תורה עם שירות צבאי במסגרות ה"הסדר" למיניהם, ולכן מקצרים את השירות הצבאי לשנה וחצי.

            כמו-כן ציבור גדול אינו מתגייס בכלל בטענה שמצוות תלמוד תורה דוחה את החובה להתגייס לצבא. בשיעור שלנו נעלה את הנקודות החלוקות, ונדגיש שבשיעור זה כוונתנו להתעכב על המקורות ההלכתיים בלבד! ברור לכל שהנושא שלנו מהווה נושא רגיש וטעונים בו הרבה שאלות מוסריות ואתיות, שלא ניכנס אליהם בשיעור שלנו.[1] מומלץ מאד לקרוא את דבריו של הר' זוין המופיעים ב"קלסר" המאמרים.

 

2. סוגי המלחמה השונים

 

            בהלכה מצאנו מספר הגדרות לסוגים שונים של מלחמות. האם יש הבדל בין הסוגים השונים?

            במשנה בסוטה פ"ח מ"ז נאמר:

(משנה זו מובאת לאחר שמביאים שיש אנשים שפטורים מלצאת למלחמה)

"במה דברים אמורים? במלחמת הרשות אבל במלחמת המצווה הכל יוצאין. אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. אמר ר' יהודה: במה דברים אמורים? במלחמת מצווה, אבל במלחמת חובה הכל יוצאים אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה."

 

א"כ ראינו במשנה זו שלוש הגדרות שונות:

1.                              מלחמת רשות

2.                              מלחמת מצווה

3.                              מלחמת חובה

האם רבי יהודה ות"ק חלוקים ביניהם?

בגמרא בסוטה דף מ"ד ע"ב נאמר שאין ביניהם מחלוקת עקרונית. דהיינו:

1.         למה שת"ק קורא רשות קורא ר"י מצווה

למה שת"ק קורא מצווה קורא ר"י חובה

2.         כמו כן מובא שם בגמרא :

        לכו"ע: מלחמת יהושע (כיבוש הארץ) חובה

            כיבוש דוד (להרחבת גבולות הארץ) רשות

כי פליגי: במלחמה שיוזמים נגד אויב  שלא תקף את  ישראל:

                                    לרבנן רשות

                                    לר"י חובה

            והנפק"מ שמביאה הגמ' במחלוקת הנ"ל היא :  "העוסק במצווה פטור מן המצווה".

דהיינו במקרה שיוצאים ישראל להילחם באויב כדי שלא יתקפו אותם, לפי ת"ק החייל הלוחם אינו פטור ממצווה הבאה לידו ור"י חולק על כך.

            א"כ עד כאן ראינו שהחילוק הגדול בין מלחמת רשות לבין מלחמת מצווה היא האם הכל חייבין בה או שלא.

            עד כאן ראינו שיש הגדרות שונות, אך כיצד מוגדרת כל מקרה של מלחמה. האם מלחמת עמלק היא רשות או מצווה? ומה עם כיבוש הארץ?

            ברמב"ם הל' מלכים פרק ה' הלכה א' מובא:

            "ואי זו היא מלחמת מצווה? זו מלחמת שבעת עממים ומלחמת עמלק. ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהםמלחמת רשות והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים כדי להרחיב את גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו". א"כ לפי הרמב"ם יש שלושה מצבים של מלחמת מצווה:

א.                            עמלק

ב.                             שבעת עממין

ג.                               עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם[2]

 

הרמב"ן בהשגות שלו לספר המצוות של הרמב"ם (מצוות עשה שלא מנה הרמב"ם מצווה ב') מביא שיש מצוות עשה ליישב את א"י. בין יתר דבריו כותב שם הרמב"ן על כיבוש הארץ: "וזו היא שחכמים קורין אותה מלחמת מצווה", דהיינו הרמב"ן מבין שכיבוש הארץ גם בימינו היא בגדר מלחמת מצווה.

           

            מהו הנפקא מינה בין מלחמת מצווה לבין מלחמת רשות?

הרמב"ם שם הלכה ב' מביא:

            "מלחמת מצווה אינו צריך ליטול בה רשות בית דין (הכוונה למלך), אלא יוצא מעצמו בכל עת, וכופה העם לצאת. אבל מלחמת הרשות אינו מוציא העם בה אלא ע"פ בית דין של שבעים ואחד".

 

3. החובה להתגייס לצבא

 

            עד כאן ראינו את השוני שבין סוגים של מלחמות. המשותף לכל המלחמות הוא שצריך להלחם! צריך למסור נפש. מהו המקור ל"היתר" שכזה? והרי מצאנו שפיקוח נפש דוחה את התורה כולה!

כמו כן מהו המקור לחייב אדם למסור עצמו להצלת חבר?

בתורה בספר ויקרא י"ט, ט"ז נאמר:

,,ולא תעמוד על דם רעך''

ובגמרא סנהדרין ע"ג ע"ב נאמר:

            "מנין לרואה את חברו שהוא טובע בנהר או חיה באה עליו או לסטים באים עליו, שהוא חייב להצילו שנאמר: לא תעמוד על דם רעך"

 

            יוצא א"כ שיש חיוב מן התורה להציל יהודי הנמצא  בסכנה , אך מה קורה אם החבר נמצא בסכנה ודאית ויש חשש שאם תעזור לו גם אתה תיכנס לסכנת חיים ? בזה מצאנו שתי דעות:

א.                            דעה אחת קובעת כי גם במקרה הנ"ל חייב אדם להציל את חברו. (כסף משנה בהלכות רוצח פ"א הי"ד)

ב.                             דעה שניה קובעת כי במקרה זה אין חובה לסכן עצמך כדי להציל חבר בסכנה. (רדב"ז ח"ג סימן אלף נ"ב)

 

עד כאן עסקנו בהצלת היחיד האם הדבר שונה כאשר מדובר בציבור? גם בזה מצאנו מחלוקת:

א.                            האור שמח בפ"ז מהלכות רוצח הלכה ח' מבין שגם בשביל כלל ישראל אין היחיד חייב למסור את נפשו.

ב.                             הרב קוק בשו"ת שלו "משפט כהן" סימן קמ"ז מביא: "לצורך כלל ישראל הדבר גלוי לכל שבי"ד יתירו לצורך שעה" ולכן "אין צריך ליטול רשות מבי"ד" והיות והרב קוק מבין שלצורך רבים היחיד חייב למסור עצמו רק ע"י הוראת שעה הרי שבכל מקרה היחיד חייב למסור עצמו.

עד כאן דיברנו על חובת ההצלה וההסתכנות של היחיד למען היחיד והציבור. האם במלחמה הדבר שונה?

            המנחת חינוך על מצווה תכ"ו (הריגת שבעת העממין) מביא:

"וצ"ע דנהי דכל המצוות נדחות מפני הסכנה, מ"מ מצווה זו התורה ציוותה ללחום עמהם, וידוע דהתורה לא תסמוך דיניה על נסובדרך העולם נהרגים משני הצדדים בעת מלחמה א"כ חזינן דהתורה גזרה ללחום עמהם אף דהיא סכנה, וא"כ דחוי סכנה במקום הזה ומצווה להרוג אותו אף שיסתכן, וצ"ע."[3]

            יוצא א"כ לפי המנחת חינוך שבהגדרה "מלחמה" כל השאלות ההלכתיים שונים במהותם. מלחמה איננה המשך דיון של פיקוח נפש "מלחמה" זוהי הגדרת מציאות חדשה ויש לה מעמד מיוחד. וא"כ בנוגע לשאלה מי חייב במלחמת מצווה - כבר הבאנו את המשנה בסוטה: "ואפילו חתן מחופתו" (ועיין גם בחזו"א או"ח הלכות עירובין לקוטין סימן ו' אות ג'. ובלשונו של הרמב"ם שבמלחמת מצווה "כופה העם לצאת").[4]

            ומה כיום? האם המצב במדינת ישראל מוגדר  כמלחמת מצווה?

הרב גורן במאמרו "אדמת הקודש ופיקוח נפש מנקודת מבט ההלכה", תורה המדינה עמ' 30 כותב שייתכן שבכיבוש הארץ בימי מלחמת השחרור וששת הימים היינו נתקלים במחלוקת הרמב"ם והרמב"ן ביחס להגדרת מלחמה זו. אך בימינו "ברור שמלחמה להגנת א"י וריבונותה נחשבת לדעת כולם כמלחמת מצווה"

 

            ומובא במאמר "ההסתכנות בהצלת הזולת לאור ההלכה" של הרב אבידן (הופיע בתושב"ע ט"ז עמ' קל"א): "כן נראה שדיני המלחמה בכל הנוגע להגנת העם היהודי נוהגים בזמן הזה גם לדעת הרמב"ם"

 

            כמו כן עיין עוד הרב זוין במאמרו "המלחמה", לאור ההלכה עמ' ס"ה וכן עיין הרב גרשוני "מלחמת רשות ומלחמת מצווה" עמ' קע"ו שכותב בין היתר: "מלחמת ישראל עם ערבים בזמנינו כוללת כל שלושת מלחמות מצווה"

 

4. האם תורה דוחה צבא?

 

            גם נושא זה רחב מאד. אנחנו נעלה מספר מקורות שרבים דנו בהם, וכהרגלינו, בסוף נביא מאמרים שעסקו בנקודות אלו:

(חשוב להדגיש שוב: אנחנו מדברים אך ורק מבחינה הלכתית!)

 

א. הגמרא בבבא בתרא ז' ע"ב מביאה שרבי יהודה הנשיא הטיל מסים על חכמי העיר כמו שאר אנשי העיר (המסים היו על חומות העיר).

"אמר ר"ל: רבנן לא צריכי נטירותאמעשיהם של צדיקים מגינים עליהם".

            יש כאלה שטענו שמקור זה פוטר תלמידי חכמים משירות צבאי. הרב לכטנשטיין במאמרו (עמ' 324) מסביר  שהסיבה בגמרא לפטור של ת"ח מתשלום מסים על חומות העיר נובעת מתוך כך שאין לת"ח הנאה מחומות העיר שכן לא עליו שומרים החומות. אך מכאן לא ניתן להסיק  שום מסקנות לגבי פטור או חיוב ת"ח  במלחמה. החיוב לצאת למלחמה הוא לא בגלל שהת"ח נתון בסכנה ועיין שם בדבריו וכן בהערה שם (מספר 12)[5]

 

ב. הרמב"ם בהלכות שמיטה ויובל פי"ג י"ב-י"ג מביא ששבט לוי לא זכה בנחלה בא"י, ולכן הם לא עורכים מלחמה כשאר ישראל. ומוסיף הרמב"ם: "ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו לדעה את ה'הרי זה נתקדש קדש קדשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים"

            הרב לכטנשטיין במאמרו (שם עמוד 325) מעלה מספר קושיות על דברי הרמב"ם הנ"ל ועיין שם. הוא מסיק כי גם אם בני לוי פטורים מלערוך מלחמה כשאר ישראל הרי שאין להם פטור מהצלת נפשות.

            כמו כן מעלה שם הרב לכטנשטיין טענה נוספת: "לאיזה חלק של הקהילה התורניתתיאור נשגב זה (הכוונה לתיאורו של הרמב"ם של איש ישראל אשר נדבה ליבו להימנות על שבט לוי) תואם? לשני אחוזים? לחמישה?"

 

ג. הגמרא במגילה ט"ז ע"ב מביאה:

"אמר רב יוסף גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות"

            הרב שביב במאמרו "העוסק במצווה פטור מן המצווה" תחומין א' עמ' 370 כותב: "כמובן אין הכוונה להצלת נפשות קונקרטית שוודאי דוחה כל מצווה אחרת (פרט לשלושת האיסורים החמורים) אלא עיסוק בתפקיד המבטל תורה, מתוך מחשבה שתפקיד זה יהי בכוחו להציל נפשות בעתיד"

            הב"ח והט"ז הבינו את הגמרא הנ"ל, כך: "שהכלל גדול ת"תקובע רק את מעלת העיסוק בתורה וערכו לעומת העיסוק בהצלת נפשות, ולא קובע הלכה מי עדיף על מי כשקיימת מצוות ת"ת מול המצווה לעסוק בהצלת נפשות". ועיין במאמרו של הרב אברהם שרמן "גדול ת"ת יותר מהצלת נפשות" תחומין א' עמ' 336 שמביא את הפרישה והמהרש"ל המבינים שמצוות תלמוד תורה עומד לעיתים מול פיקוח נפש! (עיין שם עמוד 337)

 

ד. לבסוף כדאי להביא את דברי הערוך על ערך "אנגריא":

"אמר רב יהודה אמר רב: אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה, פירושו כל שכן תלמידי חכמים", וכן הקרן אורה בסוטה י' ע"א:

"ומשמע הכא דבמלחמת מצווה הכל יוצאין ואפילו תלמידי חכמים צריכים ליבטל מלימודים"

 

מקורות ומאמרים לקריאה ועיון

 

עניני פיקוח נפש ומלחמה:

1.      הרב זוין "המלחמה" ,לאור ההלכה עמודים: י"ב-ט"ז

2.      הרב גרשוני "מלחמת רשות ומלחמת מצווה", קול צופייך עמודים קע"ה-קפ"ב

3.      הרב גורן "אדמת קודש ופיקוח נפש מנקודת מבט ההלכה", תורת המדינה עמ' 28-35

4.      הרב אברהם אבידן "ההסתכנות בהצלת הזולת לאור ההלכה" תושב"ע ט"ז עמודים קכ"ט-קל"ד

 

עניני פטור ת"ת מגיוס וישיבות הסדר:

1.      הרב לכטנשטיין "זאת תורת ההסדר", תחומין ז' עמ' 314-329

2.      הרב מלמד "גדולי תורה זהו צורך האומה",  תחומין ז' עמ' 330-334

3.      הרב א. שרמן "גדול ת"ת יותר מהצלת נפשות", תחומין ז' עמ' 335-350

4.      הרב זוין "לשאלת הגיוס של בני הישיבות" מופיע ב"גיוס כהלכה" עמ' 217-220

5.      הרב שביב "העוסק במצווה פטור מן המצווה" ,תחומין א' עמ' 358-371

6.      Rabbi A. S. Cohen "On Yeshiva Men Serving in the Army", Journal of Halacha and Contemporary Society, number 23 1992 page 5

7.      Rabbi Shaviv "Conflicting Mitzva Obligations", Crossroads page. 187

 

 

 



[1] בעניין המוסרי עיין: הרב אהרון לכטנשטיין "זאת תורת ההסדר" תחומין ז' עמ' 314-329

[2] יש כאלה שהבינו שמקור דברי הרמב"ם במקרה ג' הוא דברי הגמרא בסוטה שהבאנו:

"למעוטי נכרים דלא ליתי עלייהו" שבזה חלוקים רבי יהודה ות"ק וקשה מדוע פסק הרמב"ם נגד דעת ת"ק? ולכן יש אחרים שהבינו שכוונת הגמרא אחרת ובמקרה שהרמב"ם מביא כו"ע מודים שזוהי מלחמת מצווה. ועיין הרב זוין לאור ההלכה עמ' י"ב, י"ג

[3] יסוד זה של המנחת חינוך נראה כה פשוט וברור. ועיין עוד ב"משפט כהן" של הרב קוק עמ' שטו: "דע"כ ענייני הכלל במלחמות יוצאים הם מכלל זה דחי בהם, שהרי גם מלחמת רשות מותרת היאאלא דמלחמה והלכות ציבור שאני".

ומה תמוה הדבר שלא כך הבינו כולם ועיין "קול מבשר" ח"א  סימן מ"ז (הובא בתחומין ז' עמ' 339) ועיין עוד ב"תורת המדינה" לגר"ש גורן עמ' 31-32.

[4] עיין הרב לכטנשטיין "זאת תורת ההסדר" תחומין ז' עמ' 321, שם מביא הגרא"ל סיבה נוספת לחובת הלחימה: גמילות חסדים!

[5] כדאי מאד לעיין בדבריו של הרב זוין במאמרו  המצוי אצלינו בקלסר.

בין יתר דבריו כותב הרב זוין: "ואם אמרו על נטירותא של בנין חומה וכיוצא, ובזמנים רגילים במטרת שמירה מפני  שונאים העלולים לבוא, מה זה עניין לזמן של סכנת נפשות ולחובה של מלחמת מצווה?"



Related Resources can be found under:

» All > Eretz Yisrael > Settling The Land

» All > Judaism > Keeping Mitzvot

» All > The Circle of Life > General

» All > Am Yisrael > General

Visitor Comments: