"נו, תגיד אמן!" – סיפורה של פלוגה במלחמת של"ג

מתוך הספר: 'אלון בסופה'

התמונה היתה עכשיו ברורה: כוח השריון והחי"ר יצא לדרכו בציר החוף, לפני שהושמד המתחם הסורי, כפי שתוכנן.הטנקים וחיילי 'גולני' היוו אם כן, מטרה נוחה לסורים שעל הרכס. מעופם האיטי, השטני של הטילים לא פסק לרגע. הבזקי האור 'טיילו' בינות לכלי הפלדה ושריקות הכדורים הפכו לדבר שבשיגרה.

עכשיו צמצמנו בירי כדי לחסוך בתחמושת. החיילים החלו להרגע, לנסות להבין מה מתרחש, לעכל את המפגש הראשון עם המוות.

הרגיעה היחסית אפשרה את פינוי הפצועים. לרגעים, השתחררה בזירת הקרב דומיה מוזרה, שלא הופרעה אפילו בצרורות נק"ל. סמל אורי סלען פנה לפתע למשה קרביץ ברשת הקשר שלה האזין גדוד "סופה" כולו והודיע כי הטען שלו משה זליקוביץ' מבקש לשאת תפילה בקשר:

- זה היה קצת מוזר. כי בקשר אתה רגיל לדבר בקיצור, במינימום מילים. תפילה בקשר?

- איזה טירוף! היה קשה לתת לו אישור. ביקשתי מהסמ"פ.

ותשובת קרביץ:

- הייתי צריך את הרשתות. המצב לא היה פשוט. עמדתי לומר לאורי שכל טנק יעשה את זה בנפרד וזהו. אבל הבנתי מה התפילה הזו יכולה לעשות לחברה שלי, לחיילים שלי. מה משמעותה עבורם. כיוון שהיתה לי אפשרות להפסיקו באמצע, אישרתי לאורי את הבקשה.

"שיעשה את זה מהר!" שאג קרביץ.

דקה ארוכה נשמעו ברשת הקשר פסוקי התפילה העתיקה, שנשא בימי קדם הכהן משוח המלחמה, לפני רבבות היוצאים לקרב. ברקע נשמעו המטחים הארטילריים ובתוככי הטנקים רטטו שריריהם של הטנקיסטים ממאמץ ומהתרגשות וברשת הקשר:

- שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה על אויבכם. אל ירך לבבכם. אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם… היה נא עם חיילי צה"ל, שלוחי עמך הקרבים היום למלחמה עם אויביהם. חזקנו ואמצנו, ריבה ריבנו, לחם את לוחמינו… אנא ה' הושיעה נא…

קרביץ לא ידע את נפשו. עיניו התערפלו: 

זה היה כמו זרם מים אדיר, ששטף אותי מכפות רגלי ועד ראשי. אני, הסמ"פ, עמדתי בכיפת המפקד, המום ולא יכולתי להגיב. מושיק המשיך ללחוץ על ה'מעד' בגלל ההתרגשות. התפילה הסתיימה אך הקשר לא נותק. מושיק צעק בקול: "נו, תגידו אמן!" ושחרר את ה'מעד'. אז אמרתי "כאן קודקוד- אמן!". אחר כך טנק אחרי טנק, ענו כולם: "כאן אחד ב'- אמן!", "שתיים ב'- אמן!" וכך הלאה, כאילו היה זה אישור קבלת פקודה.

השעה היתה אחר הצהרים מוקדמת. מדי הזית דבקו לגופם של השריונרים והפכו לעיסה סמיכה של בד רטוב. קרביץ חילק בין אנשיו עמדות תצפית וירי חדשות, וביקש לעבוד לצידו המערבי של הכביש. בינתיים פרצו לוחמי החי"ר, בסיועה של מחלקת הנדסה, אל פאתי חלדה. והחלו לסרוק רגלית את הבתים והסמטאות…

סרן משה קרביץ זכה בעיטור העוז על האופן שבו ניהל קרב זה.