מסלול הדם של שמעון ניסן נמשך לאורך מאות מטרים, ברחובותיה של שכונת נחלאות בירושלים. ביום חמישי הלך שמעון ברחובות האלה שותת דם ואיש לא הציע לו עזרה. הלך ודימם, הלך ודימם, עד שמת בחצר ביתו. מסלול הדם והחרפה.

ביום שישי בבוקר, יממה לאחר מותו של שמעון ניסן, עדיין ניתן היה לראות שובל ארוך של דם שנמשך מאות מטרים, לאורך רחובותיה של שכונת נחלאות בלב ירושלים. כל ניסיונות "חסד של אמת" לשטוף את הדם והחרפה לא הועילו. במסלול הדם הזה הלך שמעון ניסן בן ה-70 ביום חמישי בבוקר, הלך ודימם, חצה את רחוב יפו, נכנס אל רחוב בית יעקב הסמוך לשוק מחנה יהודה, עבר סמוך לבנק דיסקונט ברחוב, ונשען לאסוף כוח על איצטבת הדוכן הנמצא מאחורי הבנק. כיצד יודעים זאת? דמו של שמעון נשפך כאן והכתם הנראה על המדרכה מעיד על כך. כך גם יודעים ששמעון נעצר כמה מטרים לאחר מכן ליד תמרור "עצור" בצומת הפונה אל רחוב השיקמה. עכשיו החולשה החלה משתלטת עליו והליכתו הפכה מזוגזגת. תשאלו את הדם. הוא מספר הכל.

ואחר כך חצה את רחוב אגריפס, ואיש לא שעה לאיש המדמם. חלף על הכניסה למסעדת רחמו ונכנס אל בית מספר 6 ברחוב הלחול בו הוא גר. 10 מדרגות הפרידו בינו לבין דירתו אבל כוחו לא עמד לו והוא התמוטט על ספסל בחצר ביתו, מתחת לגפן אותה נטע. שם גילה אותו אחיו אהרון. "ראיתי את כל הרחוב מלא דם", מספר אהרון, "נכנסתי מהר פנימה ואז ראיתי אותו יושב על הספסל. רצתי ואחזתי לו בידיים שהיו קרות כמו קרה. באותו רגע אמרתי לעצמי הלם, אבוד, האח שלי מת". כמעט 70 שנה עשה שמעון את המסלול הזה וכמעט לא חרג ממנו. "מה יש לו לחפש מחוץ לשכונה", אומר אהרון בפליאה. "זו הארץ שלו, זו העיר שלו וזו השכונה שלו. כאן נולד, כאן הוא גדל, כאן היו לו חברים וכאן גם הוא גם מת". הוא היה אדם בריא פרט לפצע ברגלו, עבד כפקיד במס הכנסה ומעולם לא התחתן. הוא גידל ציפורים במרפסת ביתו וטפה בוסתן קטן בחצר ביתו. "היה כאן דם כאילו ששחטו פרה ואיש לא עשה כלום",  אומרת קרובת משפחה. "לא האמנתי שדבר כזה יקרה כאן", אומר אהרון, "אנשים בשכונה רואים דם, דם, הכל דם ול עושים כלום? לא שואלים מה קרה? אולי מישהו צריך עזרה? הרגליים שלו, הנעליים שלו, היו אדומות ואף אחד לא ראה? לא שם לב? זו השכונה שלו. איך אפשר?"

באותו רגע מגיעה למקום שכנה אחרת, נעמי תומפסון אזרחית בריטית המתגוררת בארץ: "אף אחד לא עזר לו", היא אומרת, "לא יאומן. אצלנו בבריטניה זה לא היה קורה. אצלנו היו עוזרים לאדם גוסס, לבריטים יש לב זהב, אכפת להם מאחרים".

בישראל זה כבר לא ככה. תשאלו את הדם. הוא יודע הכל.