שם הרי גולן, הושט היד וגע בם! –

בדממה בוטחת מצוים: עצור.

בבדידות קורנת נם חרמון הסבא

וצנה נושבת מפסגת הצחור.

שם על חוף הים יש דקל שפל צמרת

סתור שער הדקל כתינוק שובב,

שגלש למטה ובמי כנרת

משכשך רגליו.

מה ירבו פרחים בחורף על הכרך,

דם הכלנית וכתם הכרכום,

יש ימים – פי שבע אז ירוק הירק,

פי שבעים תכולה התכלת במרום.

גם כי אורש ואהלך שחוח,

והיה הלב למשואות זרים, -

האוכל לבגוד בך, האוכל לשכוח

חסד נעורים?