פדיון שבוים

א) חשיבות המצוה

   1) אברהם ולוט

ספר בראשית פרק יד

(יד) וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן:

(טו) וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק:

(טז) וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם:

14) When Avram heard that his kinsman had been taken captive, he called out all his 318 fighting men who had been born in his house. He hurried after [the invaders], catching up with them in Dan. 15) He divided [his forces] against them [and attacked] that night - he and his servants. He attacked and pursued [the invaders] as far as Chovah, which is to the left of Damascus. 16) And he [Avram] brought back all the property. He also brought back his kinsman Lot and all his goods, along with the women and the [other] people.

Bereishit 14: 14 - 16

- When did Avram go to find the captives?

 - Why do you think that Avram gathered a small army and went out of his way to help out, when he was not directly involved in this war?

 - Why did he bring back everyone and everything?

 - What do you think we can learn about and from Avram in this instance?

   2) מלחמת כיבוש הארץ

ספר במדבר פרק כא

(א) וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד ישֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי:

(ב) וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַיהֹוָה וַיֹּאמַר אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם:

(ג) וַיִּשְׁמַע יְהֹוָה בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֶת הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת עָרֵיהֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם חָרְמָה:

רש"י על במדבר פרק כא פסוק א

וישב ממנו שבי - אינה אלא שפחה אחת:

   3) חז"ל

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ח, ב

פדיון שבוים מצוה רבה היא. אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמור  רבנן "דפדיון שבוים מצוה רבה היא" א"ל דכתיב " והיה כי יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה אמר ה' אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי", ואמר רבי יוחנן כל המאוחר בפסוק זה קשה מחבירו חרב קשה ממות אי בעית אימא קרא ואי בעית אימא סברא אי בעית אימא סברא האי קא מינוול והאי לא קא מינוול ואבע"א קרא יקר בעיני ה' המותה לחסידיו רעב קשה מחרב איבעית אימא סברא האי קא מצטער והאי לא קא מצטער איבעית אימא קרא  טובים היו חללי חרב מחללי רעב שבי [קשה מכולם] דכולהו איתנהו ביה:

רמב"ם יד החזקה - הלכות מתנות עניים פרק ח

(י) פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים ולכסותן ואין לך מצוה גדולה כפדיון שבויים שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים והערומים ועומד בסכנת נפשות והמעלים עיניו מפדיונו הרי זה עובר על לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך ועל לא תעמוד על דם רעך ועל לא ירדנו בפרך לעיניך ובטל מצות פתח תפתח את ידך לו ומצות וחי אחיך עמך ואהבת לרעך כמוך והצל לקוחים למות והרבה דברים כאלו ואין לך מצוה רבה כפדיון שבויים:

"The ransoming of captives has precedence over the feeding and clothing of the poor. Indeed there is no religious duty more meritorious than the ransoming of captives, for not only is the captive included in the category of the hungry, the thirsty and the naked, but his very life is in jeopardy… To sum up, there is no religious duty greater than the ransoming of captives."

Maimonides, "Gifts to the Poor" 8: 10

 - How is a captive included in the different categories?

 - Why do you think Maimonides says 'there is no religious duty greater than the ransoming/redeeming of captives'?
 - Throughout the years of our persecuted history, there have been many times where great rabbonim as well as men, women and children have been help captive; during blood libels, around the times of expulsions from many countries, and, even today…

ב) משא ומתן עם מחבלים- 'יתר על כדי דמיהן'

 משנה מסכת גיטין מה/א     אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם ואין מבריחין את השבויין מפני תיקון העולם רשב"ג אומר מפני תקנת השבויין:

ירושלמי תרומות פ"ח דף מו ע"ב

סיעות בני אדם שהיו מהלכים בדרך ופגעו להם גויים ואמרו תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו ואם לאו הרי אנו הורגים את כולכם. אפילו כולם נהרגים לא ימסרו נפש אחת מישראל. ייחדו להם אחד כגון שבע בן בכרי ימסרו אותו ואל ייהרגו. אמר רבי שמעון בן לקיש והוא שיהא חייב מיתה כשבע בן בכרי

מעשה והמלכות תבעה את עולא בר קשב, ברח והלך ללוד אצל ר' יהושע בן לוי, באו הרומאים והקיפו את העיר אמרו להן אם אין אתם נותנים אותו לנו נחריב את העיר. עלה אליו ריב"ל ושידלו ונתנוהו להם. והיה אליהו הנביא זכור לטוב רגיל להתגלות אליו ולא התגלה, וצם כמה צומות עד שהתגלה אליו. אמר לו אלהו וכי אני מתגלה למוסרים? אמר לו ריב"ל ולא

משנה עשיתי?  אמר לו וזו משנת חסידים?!

רבי מאיר מרוטנבורג, 1215-1293

מגדולי הרבנים באשכנז. נתפס בשבי, והושם בכלא אנזיסהים שבאלזס. הקיסר הרשע רודולף תבע עבור פדיונו סכום עצום. תלמידיו הרבים רצו לאסוף את הכסף עבור פדיונו, משום שגם לפי ההלכה, אם מדובר בתלמיד-חכם גדול-הדור, מותר לשלם עבור פדיונו כל סכום שבעולם. אולם המהר"ם הורה להם שלא לפדותו, משום שהבין בדעתו, שאם ישלמו עבור פדות נפשו ממון עצום כל-כך, ימשיכו שונאי ישראל לתפוס רבנים נוספים ויתבעו עבורם סכומי עתק. על כן הורה לתלמידיו שלא לפדותו. וכך שהה המהר"ם מרוטנבורג במשך שבע שנים במאסר, עד ליום פטירתו