מטרה: התלמיד יבין את חשיבותה של כל מילה שאנו מוציאים מהפה ולכן כמה אנו צריכים להיזהר בלשוננו לא לרכל, להעליב או לפגוע בחבר.

בס"ד

תרבות הדיבור - שמירת הלשון / מיכל ספיר ממפיס

מטרה: התלמיד יבין את חשיבותה של כל מילה שאנו מוציאים מהפה ולכן כמה אנו צריכים להיזהר בלשוננו לא לרכל, להעליב או לפגוע בחבר.

גיל היעד: כיתות ג'-ד'. מתאים ליום חול ולשבת.

משך הפעילות: 45 דק'. (ניתן לעשות בכל מקום!)

מהלך: (מובאים כאן כמה רעיונות לפעילות, אפשר לבחור את מה שמתאים...)

1.כל פעם מזמינים ילד ומראים לו תמונה לא מסובכת (בית, ארון בגדים,ספינה בים וכ'ו..) והוא צריך להציג את התמונה בפנטומימה לכל הכיתה. הילדים צריכים לנחש מה מצויר לאותו ילד בתמונה.

2.מבקשים משלושה ילדים לצאת מהכיתה ומקריאים לכיתה סיפור מורכב ומלא פרטים ואומרים להם להשתדל לזכור כמה שיותר פרטים ולהתרכז. אחר כך מבקשים מאחד מהשלושה שבחוץ שיכנס, ומבקשים מתנדב מהכיתה לספר לו  את הסיפור. אחר כך מבקשים מעוד ילד שהיה בחוץ להיכנס ולילד שנכנס ראשון לספר לו את הסיפור, ואחר כך גם הוא יעביר לילד האחרון שבחוץ את הסיפור. כשהילד האחרון שומע את הסיפור שהתגלגל הוא כבר שונה לגמרי מהסיפור המקורי!

*אפשר גם לבקש מילד שיצא ולהראות לכיתה תמונה מלאת פרטים ואז לבקש מהילד להיכנס ולמצוא מתנדב שיתאר לו במילים את התמונה שהראתם לכיתה, והילד שיצא החוצה יצטרך לצייר לפי התיאור.  כמובן שהתמונה תהיה שונה מהמקורית!

3.הסיפור "חתול חדש בא לשכונה" בתמונות. (אפשר למצוא באינטרנט..)

4.משחק-"כן/לא/שחור/לבן"- שואלים את הילדים כל מיני שאלות ולילדים אסור לענות את המילים כן,לא שחור, לבן.

5.מספרים את סיפור הלביאה. (מצורף)

סיכום- 

בהצגת התמונה לכיתה (1)  ראינו את חשיבות המילים והדיבור לבטא את עצמנו (מחשבות,רגשות וכו'.) לאחר מכן בהעברת הסיפור מלא הפרטים או התמונה מלאת הפרטים  וגם בסיפור החתול החדש שבא לשכונה (2,3) ראינו את הנטייה שלנו לספר דברים ולפעמים לשנות פרטים או להגזים קצת.

במשחק כן, לא שחור, לבן, (4) ראינו את  הקושי בלענות על שאלות פשוטות ואת הצורך לחשוב טוב לפני כל מילה שמוציאים מהפה בשביל לא להיפסל במשחק,

וככה בעצם אנחנו צריכים להתנהג גם ביומיום, לחשוב טוב טוב לפני כל מילה שאנו מוציאים מהפה, שלא נרכל, נפגע או נעליב חברים.

ולבסוף סיפור הלביאה (5) מלמד ש"חיים ומוות ביד הלשון" –דיבור לא יפה אל חבר יכול ממש לשפוך את דמו, ולכן כדאי שנשקול את המילים שלנו טוב וכך לא נפגע בחברים.

סיפור הלביאה.

היה היה מלך שמאד אהב את עמו ועמו מאד מאד אהב אותו. ויום אחד חלה המלך האהוב במחלה קשה מאד! הגיעו רופאים מכל העולם לבדוק את הרופא ולא ידעו מה יש לו!! עד שפעם הגיע המשרת הכי קטן בארמון למלך ואמר לו:"מלכי האהוב, אני חושב שאם תשתה חלב של לביאה, יש סיכוי גדול מאד שתבריא"... ולמלך כמובן לא היה מה להפסיד, אז הוא ציווה לתלות שלט בעיר:"מי שיביא למלך חלב של לביאה יזכה בפרס כספי ע-צ-ו-ם"!!! ויום אחד, עבר שם איש שקרא את המודעה והחליט שהוא האיש שיביא למלך חלב של לביאה! ובאמת, הוא הצטייד באוכל ובשר ויצא לדרך! לקח לו כמה ימים למצוא לביאה, אך בסוף הוא מצא! וביום הראשון שם בשר במרחק גדול מהלביאה והלך. ביום השני שם בשר יותר קרוב ללביאה, וכך כל יום התקרב יותר ללביאה, עד שביום השביעי עמד ממש קרוב ללביאה ויכל לחלוב אותה. לאחר שגמר לחלוב את הלביאה, והיה לאיש כד מלא בחלב לביאה, החליט שלמחרת בבוקר יצא לדרך לכיוון הארמון.

כששכב האיש בלילה לישון,  הוא ראה בחלומו את כל איבריו מנהלים ויכוח מיהו האיבר החשוב ביותר?! הרגליים טענו שבעלדיהם א"א ללכת, הידיים טענו שבלעדיהם א"א לפעול ולעשות שום דבר, העיניים הסבירו את חשיבות הראיה, עד שקמה לה הלשון ואמרה:"חבר'ה, לא נעים לי לאמר, אבל אני הוא האיבר החשוב מכולם"! איך ששמעו אותה כל האיברים פרצו בצחוק, והלשון רק ענתה שהיא תוכיח שהיא צודקת!

ובבוקר קם האיש ושכח מחלומו זה, והתחיל ללכת לכיוון הארמון. כשהגיע, האיש לארמון חיכו לו המלך וכל העם בחוץ. והמלך שמח כולו ניגש אל האיש ושואל אותו:"הבאת לי את התרופה הנכספת"? "כן, הבאתי לך חלב של עיזה"! בבת אחת המלך האדים וכעס כולו, "מה, אני לא מאמין! ביקשתי ממך חלב של לביאה, וגרמת לי לחכות ולהאמין סתם, והבאת לי חלב של עיזה?! מחר נוציא אותך להורג!". ולמחרת, התאסף כל העם בחצר הארמון, ולפני שתלו את האיש נתנו לו משאלה אחרונה , והאיש רק ביקש לאמר משהו:" המלך, אני ממש מצטער,הלשון שלי התבלבלה, אני לא יודע איך זה קרה, אבל באמת הבאתי לך חלב של לביאה, אתה חייב להאמין לי"! המלך שקל והתלבט, והחליט לטעום מהחלב, ובמאת היה זה חלב של לביאה והמלך האהוב הבריא!!

מסקנה מהסיפור (שאפשר לעשות גם כחידה בציורים): "החיים והמוות ביד הלשון".