מטרת הפעולה:

להבין שבגלל שאנחנו כל כך שונים,אנחנו צריכים להיות מאוד רגישים לזולת.(לא להבהיר שיש שוני...)

                            הטוב שלי

מטרת הפעולה:

להבין שבגלל שאנחנו כל כך שונים,אנחנו צריכים להיות מאוד רגישים לזולת.(לא להבהיר שיש שוני...)

הפעולה מיועדת לחטיבת הביניים אך למעשה ניתן להתאימה לכל גיל.משך הפעולה  כ40 דקות(אך תלוי במספר המתודות שבוחרים להעביר..)ניתן להעביר בשבת או בחול וככלל אינה דורשת הכנות מרובות ויכולה לשמש לפעולה של "שלוף"....

ניתן להעבירה מיד כשמגיעים כדי שיבינו שאנחנו מגיעות ממנטאליות שונה,אז שלא ייבהלו...

מהלך הפעולה:

1.סבב שאלות מהיר.(כולם עונים יחד מהר)

@שוקו/וניל?@ים/ברכה?@קיץ/חורף?@יום/לילה?

@שבת/יום חול?@בשרי/חלבי?@שחור/לבן?@עוגה/גלידה

@המבורגר/נקניקיה?@כסף/זהב?@חשבון/אנגלית?

@טלוויזיה/סרט?@דרמה/קומדיה?@חריף/מלוח?

@כדורסל/כדורגל?@אבטיח/מלון וכ"ו....

2.בוחרים שני חניכים.על כל חניך לתאר את הנאמר לו בפתק מבלי שידעו מה  הוא מתאר.שני החניכים צריכים לתאר ולפרט את הדבר עפ"י הרגליהם.

לדוגמא:*שולחן שבת(מה שרים,מה אוכלים,"שלום עליכם" בעמידה/ישיבה........)

*סלט ירקות(קצוץ דק/רחב,עם בצל/בלי,עם לימון/פלפל)

*מה אני עושה ביום רגיל בין 18:00 ל20:00

כפי שניתן לראות בקלות,אף אחד מהחניכים לא ענה באופן זהה לחברו.

בני-האדם שונים זה מזה ביכולות,ברצונות ובהעדפות.

3. כדי להראות שגם הראיה ואופן ההסתכלות שונה מאדם לאדם נציג לקבוצה

מספר ציורים שניתנים לפירוש במספר צורות.נבקש מהחניכים לתאר מה הם רואים בכל ציור.(דף עם ציורים לדוגמא מצורף כנספח)

4.המשחק "אף פעם לא".כולם מרימים 10 אצבעות.כל אחד בתורו אומר משהו שהוא אף-פעם לא עשה.המטרה להישאר עם כמה שיותר אצבעות, ולהפסיל את השאר.לדוגמא:אם אני אומר שאף פעם לא שתיתי קולה סביר להניח שכולם יסתכלו בי בתמיהה ויורידו אצבע.

אפשר גם הפוך,כל אחד מספר משהו מטורף שעשה ומי שלא מוריד אצבע.לדוגמא:אם אספר שהייתי במגדלי התאומים,ייתכן שאצליח להוריד כמה אצבעות.....

מטרת המשחק:לפעמים דברים שאני לא אוהבת או שאף-פעם לא ניסיתי נראים מאוד פשוטים וטריוויאליים לאחרים.לא לאהוב קולה נראה מאוד מוזר בעיני אנשים.ואני חושבת שמי שלא אוהב גלידה הוא מטורף.

בנוסף גם הגבולות שלנו שונים:יש מי שלא יעיז לעשן ויש מי שחפיסה ליום

"קטן עליו"...יש מי שטס לחו"ל ויש מי שלא יוצא מהארץ......

לסיכום:

ידוע וברור לכולנו שכולנו שונים זה מזה במחשבות,בהרגשות,בגבולות,

באיך שאנחנו מסתכלים על דברים ובאיך שאנחנו מקבלים אותם.זה ידוע.

צריך להפנים את ההשלכות של השוני הזה.

לפעמים צריך להתפשר ולהתרכך כי השני רגיל אחרת.חשוב מאוד לפתח רגישות לזולת.רגישות שהיא לפנים משורת הדין.

לגדולים יותר אפשר להוסיף ולהסביר:

זה,לפי אחת הפרשנויות,היה עונשו של האדם הראשון על שאכל מעץ הדעת.

לפני החטא הייתה בעולם הבחנה בין אמת לשקר- מושגים אלוקיים מוחלטים. ואילו לאחר החטא מבדיל האדם בין טוב לרע שאלו מושגים אנושיים משתנים ויחסיים.הסתכלות האדם יכולה להשתנות מגיל לגיל ומחברה לחברה.

אני אוהבת לאכול פסטרמה בפיתה,ויש מי שיאמר שזהו מעשה ברברי חסר לב.

אפילו בעניינים מוסריים שנראים ברורים מאליהם לא תמצאו חוקי מדינה אחת זהים לחוקי חברתה(הפלות,הוצאה להורג...)

(לכן,דרך אגב,הולכים אנו בדרכי התורה,שהרי הקב"ה מבחין בין אמת ושקר

ומטווה לנו את הדרך הנכונה.אבל זה כבר נושא אחר.)