לקראת לג בעומר , דרך המדרש על רבי שמעון בר יוחאי (מסכת שבת) מביא המאמר כמה נקודות על דרכי תיקון

רבי שמעון בר יוחאי והמערה  מדרשת עפרה

לקראת לג בעומר , דרך המדרש על רבי שמעון בר יוחאי (מסכת שבת) מביא המאמר כמה נקודות על דרכי תיקון

ישבו רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון, וישב יהודה בן גרים לידם. פתח רבי יהודה ואמר : כמה נאים מעשיהן של אומה זו : תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. רבי יוסי שתק. נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר : כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן. תקנו שווקין להושיב בהן שונות, מרחצאות לעדן בהם עצמן, גשרים ליטול מהן מכס. הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם, ונשמעו למלכות. אמרו : יהודה שעילה יתעלה, יוסי ששתק יגלה לציפורי, שמעון שגינה יהרג.
הלך הוא ובנו נחבאו בבית מדרש. כל יום היתה מביאה להם אישתו לחם וכד של מים וכרכו (=ואכלו). כשתגברה הגזרה, אמר לו לבנו : נשים דעתן קלה עליהן, שמא יענו אותה ותגלה אותנו, הלכו ונחבאו במערה. התרחש נס,ונברא להם חרוב ומעין מים, והיו פושטים בגדיהם, ויושבים עד צוארם בחול. כל היום למדו, בזמן התפילה לבשו, התכסו והתפללו, וחזרו ופשטו בגדיהם שלא יבלו.
ישבו תריסר שנים במערה. בא אליהו ועמד על פתח המערה. אמר : מי יודיעו לבר יוחאי שמת קיסר ובטלה גזרתו ? יצאו. ראו אנשים שחורשים וזורעים. אמר : מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה ? כל מקום שנותנין עניהן מיד נשרף. יצתה בת קול ואמרה להם : להחריב עולמי יצאתם ? חזרו למערתכם !
חזרו והלכו וישבו תריסר ירחי שנה. אמרו : משפט רשעים בגהנם שנים עשר חודש. יצתה בת קול ואמרה : צאו ממערתכם ! יצאו. כל מקום שהיה מכה רבי אלעזר היה מרפא רבי שפמעון. אמר לו : בני, די לעולם אני ואתה. כשפנה היום לערב שבת, ראו זקן שהיה אוחז שני ענפי הדס ורץ בין השמשות. אמרו לו : אלה למה לך ? אמר להם : לכבוד שבת. - ויספיק לך אחד ? - אחד כנגד "זכור " ואחד כנגד "שמור". אמר לו לבנו : ראה כמה חביבין מצוות על ישראל. התיישבה דעתם.
שמע רבי פנחס בן יאיר חתנו ויצא לפניו. העלהו לבית המרחץ, היה מטפל בבשרו, ראה שהיו בו חתכים בגופו, היה בוכה ונשרו דמעות עיניו וצווח. אמר לו : אוי לי שראיתיך בכך ! אמר לו : אשריך שראיתיני בכך, שאילמלא לא ראיתני בכך לא מצאת בי כך…
אמר (ר' שמעון) : הואיל והתרחש נס - אלך ואתקן דבר, שכתוב "ויבא יעקב שלם" (בראשית ל"ג, יח), אמר רב : שלם בגופוף, שלם בממונו, שלם בתורתו ; "ויחן את פני העיר" - אמר רב : מטבע תיקן להם, ורבי יוחנן אמר : מרחצאות תיקן להם.
אמר: יש דבר שצריך לתקנו ? אמרו לו : יש מקום שיש בו ספק טומאה, ויש לכהנים צער להקיפו. אמר: יש אדם שיודע שהוחזק המקום בטהרה ? אמר לו אותו זקן : כאן קיצץ בן זכאי תורמסי תרומה. עשה הוא גם כן כך…
אמר אותו זקן : טיהר בן יוחי בית הקברות. אמר לו : אילמלי לא היית עמנו ואפילו היית עמנו ולא נמנית עמנו - יפה אתה אומר. עכשיו שהיית עמנו ונמנית עמנו - יאמרו זונות מפרכסות זו את זו ותלמידי חכמים לא כל שכן ? נתן בו עיניו ומת. יצא לשוק, ראה את יהודה בן גרים. אמר : עדין יש לזה בעולם ? נתן בו עיניו ועשהו גל של עצמות.   (מתוך מסכת שבת דף לג - לד. בתרגום חופשי ובדילוגים).

שאלות
- מדוע שיבח ה' יהודה את רומי ? האם לא צדק ר' שמעון בדבריו ?
- מדוע נקרא יהודה בן גרים בשם זה ?
- שמו המלא של ר' יהודה הוא ר' יהודה בן עילאי, ושמו של ר' שמעון הוא ר"ש בר יוחאי. נסה למצוא בשמות אלה רמז על מה שארע לכל אחד מהם.
- עין בספר דברים פרק י"ז פסוקים טז-יז האם לדעתך יש הקבלה בין שלושת הדברים עליהם נסבה שיחתם של החכמים ביחס לרומי ? מהי הקבלה זו ? (כיצד בא לידי ביטוי המספר שלוש באגדה זו ?)
- האם יש משמעות לשלושת מקומות המחבוא של ר' יהודה ור' אלעזר ? (בית המדרש ופעמים במערה). מהי משמעות זו ?
- מהו היחס בין המדרש על יעקב אבינו, לבין טענתו של ר"ש כנגד רומי בתחילת האגדה ?
- כיצד לדעתך תיקן ר"ש - לקראת סוף האגדה - את דבריו כלפי רומי כפי שהובאו בתחילת האגדה ?
- מדוע השתמש ר' שמעון בדימוי של זונות מפרכסות זו את זו כדי לבקר את התנהגותו של הזקן ?

לעיונם של דברים
בשלוש נקודות דנו שלושת החכמים, בשיחתם ביקורתם כלפי מלכות רומי : מרחצאות, שווקים וגשרים. ולא בכדי.
שכן שלושת הדברים הללו, מקבילים המה לשלושת צווים שנצטווה מלך ישראל שלא להרבות בהם : סוסים, נשים וכסף וזהב. מטרתו של צווי זה מפורשת היא בתורה : "לבלתי רום ללבו מאחיו" (דברים י"ז, כ). משמע, יש בדברים אלה משום תרומה משמעותית ביותר להגבהת ליבו של אדם, קל וחומר של מלכות. וכך- סוסים במשמעותו הרחבה פירושו כח צבאי וכח פיזי, ומקביל הוא ממילא למרחצאות שנבנו ע"פ בן יוחאי "לעדן בהם עצמם" (או גופם) ; נשים מקבילות לשווקים שנבנו כדי "להושיב בהם זונות" ; וכסף וזהב מקבילים לגשרים שהוקמו כדי "ליטול מהן מכס".
וראו שלושת החכמים את "גדולתה" זו של רומי מנקודות מבט שונות. ר' יהודה - הביט מן הצד החיובי, שלמרות שהסכים עם ר' שמעון - שעשו הכל לצורך עצמן, מכל מקום מבחינתנו אנו, הועילו השווקים, הגשרים והמרחצאות. בענין זה התעלה ר' יהודה בן עלאי. ר' שמעון לעומתו, סירב בתוקף לראות את החיוב, כשיטתו כי "הטוב שבעכו"ם - בשעת מלחמה הרוג" (כמובא במסכת סופרים ט"ו), וכיוון שכך עמדו חייו של בן יוחאי בסכנה - עקב הלשנתו של בן הגרים (גר = שבא לגור מארץ אחרת ואינו ממש בן המקום). תפישת עולם זו של ר' שמעון, טעונה היתה תיקון, וזה בא ע"י מחבואם בשלושת המקומות :
בבית המדרש הייתה האישה הדומיננטית. היא זו שספקה את אוכלם, והיא זו שבעטיה עזבו מקום זה של מחבוא - "דלמא מצערי לה ומגליא לן" (=אולי יענו אותה ותגלה אותנו). וכך נענשו בעניין הנשים.
במערה - הורידו בגדיהם "הוו יתבי עד צוארייהו בחלא" (=היו יושבים עד צווארם בחול), ובזה תיקנו את דיבתם על נושא בתי המרחץ.
משיצאו מן המערה ופגשו באדם החורש וזורע לפרנסתו, וטענו כלפיו "עוזבים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה" - גילו דעתם שעדיין לא תקנו את הפן השלישי בתפישתם : הכסף והזהב. ומשפטם היה נחרץ "חיזרו למערתכם !" וכך תוקן גם חלק זה ע"י שנים עשר חודש במערה כמשפט הרשעים בגיהינום.
וכך מובא כאן תיקונו של יעקב אבינו בשכם. שהרי יעקב מגיע לשכם אחרי מאבקו עם עשו. ועשו הוא אדום - שהיא כידוע ע"פ חז"ל מלכות רומי. ואם לאחר מאבק זה, יצא יעקב שלם בגופו, בממונו ובתורתו, יצא גם רשב"י מחוזק משלושת הנקודות שביקר בהן את רומי.
גם את מחלוקת האמוראים ביחס לתיקון שתיקן יעקב בשכם, האם תיקן מטבע, שווקים או מרחצאות, ניתן לראות כמקבילה לענייננו.
ר' שמעון, בצאתו שלם כיעקב מן המאבק עם רומי אדום, אינו מסתפק בכך אלא שואף גם הוא לתקן - כיעקב.
וכך רואה הוא את הזקן עם שני ההדסים - ומתקן את עניין הפרנסה, רוחץ עם ר' פנחס בן יאיר בבית המרחץ ומתקן את ענין המרחצאות או הגוף, ומתקן דרך לכוהנים - וע"י כך מתקן את ענין השווקים. (ומרמז על כך באומרו על הזקן "זונות מפרכסות זו את זו").
ומה יותר פשוט, בימים אלה שאנו עומדים לפני יומא דהילולא של שר בית הזוהר, לראות את תיקונו של רבי שמעון בר יוחאי, כתיקון לדורות, שאנו חורשים וזורעים, מתקנים שווקים או רוחצים במרחצאות ?

מתוך "מדרשה" - בטאון המדרשה ליהדות - עפרה  ניסן תשנ"ג