מטרה-  לתת תחושה לילדים דרך כמה משחקים על מה שהילדים היהודים הרגישו בשואה

אמצעים-

• אורז\ חול
• כוסות
• דפים ועטים
• סדין- אפשר גם נייר עיתון
• כתרים עם דמויות
• שני נספחים- חלומו של ילד וסדר יומו של ילד בגיטו

 ú משחק ראשון-נותנים לחניכים אורז, נגיד לכל מספר מסויים של חניכים נותנים כוס עם אורז ומבקשים מהם לספור כמה גרגירי אורז בכוס. אחרי שהם מתייאשים אומרים להם שבשואה מתו הרבה יותר, מיליונים!

 ú עושים מרוץ שליחים של להעביר אורז, או חול ממקום למקום. אפשר גם לבקש מהם לעשות רשימות של כל האנשים שהם מכירים. על מנת להראות  להם כמה מספר הנרצחים הוא בלתי  נתפס.

 ú משחק שני - שמים סדין קטן על הרצפה ומשחקים עם הילדים ים/ יבשה לדוגמא- הסדין זה הים ,כל פעם שהילדים יקפצו על הסדין יהיה להם מאוד צפוף ולא נוח.

 ú אפשרות נוספת- בהתחלה פורשים סדין גדול על הרצפה ומבקשים מהחניכים לעמוד עליו, ואז מקפלים אותו לחצי ומבקשים מהחניכים לעמוד עליו וכך הלאה. בסופו של דבר הסדין נהיה ממש קטן ולחניכים מאוד צפוף.    המשחק בעצם ממחיש מה יהודים הרגישו בגטאות.

 

 ú משחק שלישי- משחק הדמויות, בוחרים ילד ומוצאים אותו החוצה ,בוחרים בשבילו איזה דמות הוא יהיה,אומרים לילדים להתנהג בצורה מסוימת שיכולה לעזור לילד שיצא החוצה לגלות איזה דמות הוא לדוגמא- ג'וק- כל הילדים צריכים להתנהג כאילו הם רוצים לדרוך על הג'וק או שהם נגעלים ממנו . עוד דוגמא-דוב הילד נכנס לחדר וכל הילדים צריכים לפחד ממנו ולברוח הילד צריך לנחש איזה דמות הוא וכך הלאה .

 ú אפשרות אחרת במקרה ויש לכם הרבה חניכים, מוציאים כמה מתנדבים, ואת שאר החניכים מסדרים במעגל, החניכים שהיו בחוץ מקבלים כתרים עם שם והם צריכים להסתובב במעגל מאחד לאחד ולראות איך החניכים מגיבים אליהם, בסוף שואלים כל חניך אם הוא יודע מה רשום לו על הכתר ואיך הוא הרגיש כשהתייחסו אליו כמו שהתייחסו.

 ú המשחק ממחיש לילדים מה היהודים הרגישו שסימנו אותם בטלאי צהוב וכמובן על אנטישמיות .

 

 ú משחק רביעי- אפשר גם לשאול אותם כמה יהודים יש בעולם לדעתם -

ילדים קטנים בטח יגזימו ויחשבו שיש עשרות מיליונים ואז להראות להם נתון - כן צריך לחפש את המספר המדויק.

אבל זה בערך חמש עשרה מיליון ואז להראות שלמעשה כשליש מהעם היהודי כיום חוסל.

 

 ú משחק חמישי- כל חניך רושם את סדר יומו הרגיל ואז מקריאים להם מכתב על סדר יומו של ילד בגטו. (ראה נספח)

 ú משחק שישי-  לשחק טלפון שבור ולהראות עד כמה סיפורי השואה מתמעטים בגלל ההתמעטות של ניצולי השואה.

 ú משחק שביעי- מבקשים מכל חניך לכתוב על פתק- או לספר בקול. חלום שהוא רוצה להגשים. ואז מקריאים להם סיפור על ילד בשואה שכל חלומותיו נגדעו (ראה נספח)

 

 

נספח למשחק חמישי- סדר יומו של ילד בגיטו-

 

"עברנו לגטו שהוקם בעיר סטינסלבוב. הכי חשוב היה למצוא עבודה. מי שעבד קיבל אוכל. דודי, אחי אמי, היה רפד ידוע בעיר, והגרמנים לקחו אותו לעבוד בריפוד ובתפירת וילונות לבית מלון שנבנה מחוץ לגטו. לאחר כמה ימי עבודה אמר דודי לממונה הגרמני על העבודה, שיש ילד יהודי שתמיד עזר לו בעבודתו וכדאי שיעבוד איתו. הוא התכוון אליי... בכל בוקר, בשעה 04:00, יצאנו קבוצה של חמישים יהודים לעבודה בצד הארי. הלכנו ברגל עד הצד השני של העיר. חברי הקבוצה היו נותנים לי תכשיטים או חפצי ערך קטנים, ואני הייתי מתחמק מן העבודה ומחליף את חפצי הערך במעט תפוחי אדמה וירקות. בעבורם זו הייתה התקווה היחידה להשיג מזון נוסף לבני משפחותיהם בגטו. אני קיבלתי חלק קטן מה"תוצרת" שהבאתי ונתתי אותו לבני ביתי. אסור היה לאיש לעזוב את מקום העבודה. חיילים גרמנים שמרו על מבואות הבניין. נהגתי לחמוק לרחוב מבעד פתח שמצאתי במרתף הבית ודרכו חזרתי עם המזון (...)"

 

נספח למשחק שביעי-

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נוף ירח

בשנת 2005, 60 שנה לאחר השואה, נקרא אסטרואיד על שמו של פיטר גינץ.
באותה שנה, יצא בצ'כיה בול על שם פיטר גינץ ובו מופיע אחד מציוריו הנקרא "נוף ירח".
פיטר גינץ היה נער יהודי מצ'כיה. פיטר היה נער מוכשר מאוד וחלם על מסעות באוקיינוסים ובחלל. כאשר היה בן 13, הוא נשלח עם משפחו לגטו טרזינשטאט. בגטו המשיך לצייר, כתב יומן ואף ערך עיתון ילדים שנקרא "וֶדֶם" . פיטר לא שרד את השואה.

הציור המפורסם ביותר של פיטר נקרא "נוף ירח". את הציור הזה צייר פיטר בגטו טרזינשטאט. הציור מתאר את מראהו של כדור הארץ למתבונן בו מהירח. הציור מעיד על שאיפתו של פיטר להגיע למקום שבו נראה כדור הארץ המסוכן ממרחק בטוח, וגם על חלומותיו להיות חוקר או מדען.
אילן רמון ז"ל, האסטרונאוט הישראלי הראשון, לקח עמו לחלל העתק של הציור של פיטר.

 

 ú נתונים כאן כמה רעיונות צריך להתאים את הפעולה לגיל הנבחר.